בהתנהלות מול חברי הליכוד, נתניהו הפגין עוצמה שנעדרה מהמו"מ עם השותפות

רשמיו של הלילה הכמעט לבן במצודת זאב לא ניכרו בבנימין נתניהו כשהגיע אתמול להציג בכנסת את ממשלתו השישית. הוא היה מלא עזוז, אף שהמשא ומתן עם הממורמרים בליכוד נמשך אל תוך הישיבה, וכנראה יימשך גם אחרי כן. בהתנהלות מול חברי מפלגתו הפגין נתניהו עוצמה שנעדרה מהמשא ומתן עם שאר השותפות.

ישראל כ"ץ, בכיר המאוכזבים, ניסח את הכלל שלפיו נתניהו ממנה את "אלה שהוא רוצה ואלה שהוא חייב". הצד הנכון, לפי כ"ץ, הוא אלה שהוא חייב להם. אבל נתניהו, מתברר, השתנה. כל מי שאיים על נתניהו נשאר בלי כלום: דודי אמסלם, שהציב אולטימטום של משפטים או כלום; דוד ביטן, שנמצא בעימות מתמשך ופומבי עם ראש הממשלה; וגם דני דנון, שניסה לחלץ תפקיד באיומים ונעלם לחו"ל ללא קיזוז בהצבעות חשובות. כ"ץ עצמו, מי שגיבש מיני־סיעה כדי לאלץ את נתניהו לתת לו תיק בכיר, הושפל במהלך בסגנון אריאל שרון.

• מאבק בבג"ץ והעברת הרפורמות: רגע המבחן של יריב לוין יגיע מהר מאוד
• חוד החנית במאבק המשפטי למען ההתיישבות: מיהו יוסי פוקס, מזכיר הממשלה החדש

כשהגיע למצודת־זאב ביום רביעי בערב, כ"ץ היה משוכנע שתיק החוץ בכיסו – לפחות לחלקה הראשון של הקדנציה. ערב קודם לכן הוא העלה בתיאום עם לשכת נתניהו פוסט כנוע המקבל את מרות יו"ר המפלגה, מתוך הבנה שהמינוי שלו. גם מינוי אוחנה ליו"ר הכנסת היה סימן מרגיע מבחינתו. הוא בא בעיקר כדי להתמקח על החצי השני של הכהונה, אך גילה להפתעתו שאלי כהן – שהקדים אותו בעשרה מקומות בפריימריז – עקף אותו גם במרוץ הבכירוּת.

כהן, אגב, לא נטש את מצודת־זאב אחרי שקיבל את השלל. הוא נשאר שם שעות ארוכות, נכנס ויוצא, כדי לוודא שמה שניתן לו לא יילקח. בסוף הוא גילה כי נגזר עליו לחסות בצילו של דרמר, שיהיה שר לעניינים אסטרטגיים ומי שיטפל בשביל נתניהו בכל מה שחשוב באמת. כמו כן גילה שהקדנציה שלו בחוץ תהיה קרעים־קרעים: בעוד שנה בלבד הוא יבצע רוטציה עם כ"ץ למשך שנתיים ויחזור (אולי) שוב לשנה הרביעית.

אבל למרות זאת, כהן קיבל את התשלום במזומן: כ"ץ יצטרך להתנהג יפה כדי לקבל את מה שהובטח לו. זה עוד כלל ישן של נתניהו שננטש. בעבר הוא הקפיד לא לשנמך שרים מכהנים. הוותק המיניסטריאלי נחשב בעיניו יותר מתוצאות הפריימריז. לא עוד. יולי אדלשטיין, שדורדר בפריימריז, כבר לא יהיה שר אלא יו"ר ועדת חוץ וביטחון – פחות טוב מתפקיד שר ביצועי, אבל תפקיד מעניין ומשפיע יותר משר לענייני שום דבר.

למרות הקשיחות היחסית, נתניהו עדיין ינסה לצמצם את מספר המאוכזבים. בקואליציית 64, חמישה חברי כנסת מתוסכלים במפלגתו זה מתכון לצרות. גלית דיסטל־אטבריאן, שהתבשרה בתחילה שלא תמונה לשרה, קיבלה שיחת טלפון מפתיעה אחרי חצות. את הדרך למצודת־זאב עשתה במהירות הבזק. העובדה שלא איימה על נתניהו גם כשהתכוון לנטוש אותה, יחד עם המאמץ לצמצם את רשימת המאוכזבים הארוכה ולהאריך את רשימת הנשים סביב שולחן הממשלה, העניקו לה תפקיד ניחומים. גם גילה גמליאל קיבלה ברגע האחרון את תיק המודיעין מסיבות דומות, אחרי שדחתה את ההצעה למשרד לשוויון חברתי. את הצמד הרותח ביתן ואמסלם נתניהו יצטרך לנסות לפרק. אמסלם הגיע למקום הרביעי בפריימריז, ונחשב סמל בליכוד. קדנציה שלו באופוזיציה תייצר רעש מתמיד.

וכמו בתמונת ראי, למשוריינים יוצאי ימינה נתניהו דווקא דאג. את עמיחי שיקלי, שלא משתגע על הקו החרד"לי של הקואליציה, הוא מינה לשר התפוצות, בתקווה שידע לנהל את השיח עם הזרמים הלא אורתודוקסיים. עידית סילמן, שעדיין מכחישה את הטענה שקיבלה הבטחה מנתניהו לכהן כשרת הבריאות כשפירקה את הקואליציה, קיבלה את תיק הגנת הסביבה. לפי טענות בליכוד נתניהו שקל לא לעמוד בהבטחה, אבל קיים אותה בצל האיום שתחשוף את עצם ההבטחה.

ואחרי כל אלה, יריב לוין הוא המינוי החשוב ביותר. בסביבתו של שר המשפטים החדש העניקו פרשנות אחרת לעמימות בנוגע לרפורמה המשפטית בהסכמים הקואליציוניים: לוין לא זקוק לנייר כדי לקדם את מטרותיו. הוא מעדיף שקט תעשייתי עד מושב הקיץ, ואז יפרוץ עם מימוש נרחב של תוכניותיו – אם פסיקת בג"ץ בעניין דרעי לא תכפה עליו לקדם לפחות חלק מהתיקונים עוד קודם לכן. זהו לקח מעניין אחרי תצוגת הפטפטת של החודשיים האחרונים.

נאום ההשבעה של אמיר אוחנה ליושב ראש הכנסת מוכיח שבניגוד לשיח התבהלה ערב הקמת הקואליציה, במישור המעשי התהליכים מתנהלים בכיוון ההפוך. חוק האפליה שכיכב בהסכמים הקואליציוניים יישאר כנראה על הנייר, אך המינוי של אוחנה כבר נכנס לתוקף. אפילו אבי מעוז הצביע בעד.

ברית "הגוש האמוני" לקחה את הליכוד למחוזות מרחיקים בענייני דת ומדינה, אבל מתברר שהאילוצים הפוליטיים מחוללים שינוי גם בכיוון השני. עובדה: הפוליטיקאים החרדים, שהחרימו את השבעת אוחנה לחבר כנסת פשוט ב־2015, הרימו אתמול יד בעד מינויו לאחד התפקידים הממלכתיים החשובים בישראל – אם כי התקשו להסתיר את מבוכתם. ביציע ישב בן זוגו של אוחנה, מי שיהיה זכאי להיקבר לצידו בחלקת גדולי האומה, אחרי מאה ועשרים.

המתקפות משמאל כלפי אוחנה מחמיצות את ההישג העצום ללהט"בים בעצם היותו שם. להט"בים בתל־אביב אולי מאוכזבים ממנו, אבל הם לא באמת זקוקים לו. הסיפור הוא אלו שבנתיבות ובבני־ברק, שרואים עכשיו יושב ראש כנסת מזרחי, מסורתי, ימני והומו, שמקובל בחצרות הרבנים ובבתי הכנסת. הוא לא מסתיר את אורח חייו, את בן זוגו וילדיו, אבל גם לא חושב שהעדפתו המינית היא רכיב הזהות המרכזי שלו. עם כל הכבוד למפגינים מחוץ לכנסת, אוחנה – שיודע להבטיח מעל הדוכן שזכויות הלהט"בים לא ייפגעו, ומיד אחר כך חובש כיפה ומתפלל – הוא המהפכה עצמה.

מעטים הצליחו לעקוב, אבל גם אחרי תום המשא ומתן נקלעה מפלגת יהדות התורה למשבר שנמשך לאורך כל השבוע. יצחק גולדקנופף, שר השיכון שמעורב בינתיים במעללי נדל"ן מסוג אחר, חתם ראשון. משה גפני השתולל. קשה להבין עד הסוף מה עורר את חמתו של יו"ר דגל התורה: תחילה הוא טען שזו השותפות בקבינט, אחר כך התברר שסעיפים ברפורמת הסלולר לא מקובלים עליו, ולבסוף גילה שיש משבר אמון כללי.

באגודת ישראל הציעו הסבר אחר: המשבר הוא על ״סעיף הנכד״. הכוונה היא לא לתיקון חוק השבות, אלא לנכדו הצעיר של הרב גרשון אדלשטיין, מוטי פלאי בן ה־30, שהתגלה כמי שלא מהסס ללכת לעימותים פנימיים מול החסידים כדי לקבע את ההגמוניה הליטאית, ושניסה לסחוט הישג של הרגע האחרון. פלאי הוביל בשעתו את האיום לרוץ בנפרד על רקע לימודי ליבה, עד להתקפלות האדמו"ר מבעלז. עכשיו הוא מתכנן להקים ועדת רבנים לענייני סלולר, שתתחרה בוועדה הקיימת, אשר נמצאת בשליטת גור.

בסוף גפני התרצה וחתם, אבל התסכול הליטאי נותר. גפני משוכנע שדגל התורה הביאה את רוב המצביעים, אבל לאגודת ישראל יש ארבעה חברי כנסת ולו רק שלושה. גם בגזרת התפקידים גפני לא מרוצה: הוא קיבל את הזכות לבחור תפקיד ראשון, וניסה לקבל מהרב אדלשטיין היתר להתמנות לשר כדי להיכנס למשרד השיכון. הרב הישיש התעקש שהווטו העקרוני עדיין בתוקף, וגפני פנה שוב לוועדת הכספים. גם התקווה שהאדמו"ר מגור ישנמך את גולדקנופף לסגן שר – לקח מהתפטרויות ליצמן – התבדתה. הוא אף אישר לו חברות חסרת תקדים בקבינט, שעליה גולדקנופף נאלץ לוותר בלחץ הליטאים. אולי זו הסיבה ששעתיים לפני ההשבעה גם מאיר פרוש, שהיה אמור להיות שר, הודיע שהוא מעדיף להסתפק בסגנות. ובכל זאת, בדגל התורה משתעשעים בקידום סעיף חקיקה שנשאר מחוץ להסכמים אבל יכול לשים קץ לקטטה באמצעות הפרדת כוחות – הורדת אחוז החסימה.