מה זה, בית הנייר? לא, אל תתבלבלו! אמנם יש כאן תכנון מתוחכם ומוקפד של שוד בתנאים בלתי אפשריים, דמויות שלוקטו מהרחוב על פי כישוריהם הנכלוליים ובגידות מפה ועד הודעה חדשה, אבל הפעם מדובר במשהו אחר לגמרי, או לפחות ככה חשבתי בהתחלה.
- "הקלט כסדרה" הוא מנת גורמה רדיופונית לחובבי סדרות טלוויזיה
- הכתר, ברידג'רטון והחדשות של מארוול: הסדרות שכדאי לחכות להן ב-2023
- הזמר במסכה התערבב עם הפוליטיקה, והתוצאה לא ממש מעניינת
קליידוסקופ מציעה חווית צפייה שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים. במקום לשבת בפאסיביות על הספה מול המסך הגדול או הקטן, הצופה הוא זה שיקבע את סדר הפרקים, ולמעשה את מהלך הסדרה כולה. כל פרק צבוע בצבע אחר, ומציג לנו חלק אחר מהעלילה – השוד עצמו, התכנון של השוד, פלאשבקים רלוונטיים לעבר, וגם הימים שלאחר השוד.
כמו הצופים בבתי הקולנוע הראשונים, החידוש הטלוויזיוני הזה עורר עניין מיוחד בקרב הציבור. בשנים בהן יוצאות סדרות רבות שקשה להבדיל ביניהן, בעיקר מסוגת המתח והאקשן, כיף לצפות בחידוש מרענן. אלא שאחרי 2 או 3 פרקים, הדבר היחיד שהרגשתי זה הגעגוע לסדרות בהם סדר הפרקים תוכנן מראש על ידי יוצרי הסדרה.
במקום לשבת רגל על רגל וליהנות מערב חורפי נטול דאגות, הצופה נאלץ לפצח איך עובדת שיטת הניווט בחלקי העלילה, ובסיום כל פרק, לחפש בקדחתנות מה הפרק הבא שהוא צריך להפעיל, מבלי לעשות ספוילר לעצמו. התקצירים העמומים לא מסייעים במשימה, ובאופן נדיר הצופה יכול למצוא את עצמו מותש מצפייה בסדרת טלוויזיה, בלי שום קשר לעלילה שלה. בעידן הנוכחי, יוצרים רבים מנסים להיות הייחודיים ביותר, ולמרבה הצער שוכחים שיש מקרים שבהם הישן והטוב – הוא מה שהצופה ירצה יותר מכל.
מי שיבחר לצפות בפרקים על פי הסדר הכרונולוגי, כלומר מתכנון השוד והלאה יעקוב אחר העלילה הזו: אסיר נמלט בשם ליאו, אשר אוסף בעלי מקצוע שונים (ביניהם כימאית, סוחרת נשק ופורץ כספות חמום מוח) כדי לבצע 'שוד בלתי אפשרי' בחברת כספות גדולה, אותה מנהל האדם שהחריב את חייו ומשפחתו. לכל אחד מהשודדים (ולמשתפי הפעולה הרבים שלהם), סיבה משלו לכייס שבעה מיליון דולר מכספת מאובטחת בבטן האדמה, ולכן נוצרות גם בגידות ומריבות בין המשתתפים, שלא סומכים אחד על השני אפילו קצת.
על פי המתכון הידוע מראש, יש גם סוכנת FBI אובססיבית, ששמה לעצמה למטרה ללכוד את השודדים בכל מחיר, אנשים עשירים מאוד שהם אלו שבאמת מושכים בחוטי העלילה, ומנהל כספות כל כך מנוכר ואכזרי, שיעזור לנו להיקשר לשודדים ולקוות שיצליחו מבלי להרגיש רע מדי עם עצמנו.
מי מכם שכבר צללו באוקיינוס הסדרות של נטפליקס, כבר מסוגלים לזהות שקליידוסקופ היא עוד סדרת פשע רגילה מהסוג המוכר. גם הגיוון הצבעוני שלה, לא משכיח את העובדה שהיא משתמשת בכל הקלישאות האפשריות, מספרת סיפור שכבר הכרנו, וההתלהבות ההתחלתית ממנה, אם יש, מתפוגגת מהר מאוד. אם ננסח זאת בפחות עדינות – אם כצופים הייתה לנו גם האפשרות להחליף את הדמויות, המיקום, ואפילו את השוד עצמו, כנראה שלא היינו מרגישים בהבדל.
אז אמנם קליידוסקופ ניסתה (בצדק) להציל את עצמה בכל כוחה, מלהיטמע בשורת הסדרות שאנחנו מדלגים עליהם בדרך לתוכן שבו נצפה הערב, ועדיין – זאת סדרה שכבר ראינו, איפה שהוא, מתי שהוא, ונשמח לנסות משהו אחר, מיוחד, מלהיב ושונה – אבל באמת.
