לפי שעה, מדינת ישראל תקועה. חמאס מעמיד בפניה אתגר ברצועת עזה והיא נראית חסרת מענה. גרוע מזה. הרושם הוא שהיא הולכת ונגררת לעבר התרחיש שאסטרטגית אינו נמצא בסדר העדיפות שלה – עימות צבאי נרחב.
מאז תפס חמאס מידי פת"ח והרשות הפלסטינית את השלטון ברצועת עזה בשנת 2007, ישראל ידעה לנהל את הקונפליקט עמו בשני מצבים עיקריים: האחד, הוא עימות כולל במסגרת סבבי לחימה ארוכים שחשפו את העורף הישראלי לירי תלול מסלול. השני, הוא מצב של שקט יחסי במסגרתו פעל חמאס בשטח הרצועה כדי להכין את המערכה הבאה, ואילו ישראל עשתה כמיטב יכולתה, בעיקר באמצעים טכנולוגיים, כדי לשלול את יכולותיו האופרטיביות כמו מנהרות הלחימה, ובמקביל שיפרה את יכולותיה בהתמודדות עם רקטות.
עתה מעמיד חמאס בפני ישראל אתגר חדש – מצב פעולה שלישי שאינו שקט מוחלט ואינו מערכה צבאית כוללת – מה שמוגדר כטרור העפיפונים המתנהל בעצימות נמוכה. עימות מסוג זה, במסגרתו נשק פרימיטיבי נושא אש או מטענים וחוצה את הגדר לכיוון שדותיה ויישוביה של ישראל, הוא המשך ישיר למערכה שניהל חמאס מול ישראל באזור הגדר. כישלון האירועים על הגבול, שנועדו לגרום לממשלת נתניהו להקל את המצור מעל הרצועה, ולרתום את הקהילה הבינלאומית לטובת חמאס, הביאו את ארגון הטרור לשוקת שבורה ולשינוי גישה.
השינוי הטקטי של חמאס יצר קונפליקט שישראל לא חוותה בשנים האחרונות. מציאות שמייצרת חוסר נחת מתמשך והתשה לא רק כלפי מערכת הביטחון, שצריכה להיות דרוכה כל העת כדי לקדם פני רעה, אלא גם לאזרחי עוטף הרצועה שאדמותיהם עולות באש והם חשופים גם למטענים שמשוגרים מהרצועה באמצעות העפיפונים. מנקודת מבט זו, מדובר בסוג אופרטיבי חדש של מערכה. לישראל, שמורגלת לשני מצבי קצה ביחס מול חמאס, אין כיום תשובה מספיק טובה והיא נאלצת להתייצב בפני מגוון של חלופות שכל אחת מהן גרועה מקודמתה.
הראשונה – שב ואל תעשה, או תעשה מעט. טיפול נקודתי בנזקי השריפות בתקווה כי הזמן יעשה את שלו. הבעיה העיקרית בחלופה זו, שהיא לא רק חושפת את ישראל לפגיעה מתמשכת ושוחקת את ההרתעה שלה, אלא שהיא לא משכנעת את הצד השני לפעול לריסונה.
השנייה – פגיעה במשגרי העפיפונים ובמערך 'האווירי' הפרימיטיבי של חמאס. ישראל נזהרת לפי שעה ממהלך כזה, למרות הצהרות שר הביטחון, בעיקר משום שהצעד טומן בחובו פוטנציאל להידרדרות כוללת של המצב ברצועה, ועלול להוביל לסבב צבאי נרחב. מערכה נוספת איננה כרגע האינטרס של המדינה, בעיקר משום שגם בהינתן סבב שכזה, לישראל יש עניין אסטרטגי בשימור המציאות הנוכחית ברצועה שבה חמאס הוא הכתובת הפוליטית המרכזית.
ברקע עומד חשש ממציאות שבה התפרקות השלטון המרכזי בעזה, תביא להתפוררות מוחלטת של מערכי השלטון הפלסטיניים, ולחשיפה לתרחישים ביטחוניים גרועים יותר. למשל צורך בכיבוש מלא של הרצועה, או חתירה להחליש את המערכת הפלסטינית באמצעות פיצולה לתתי-יחידות גיאו-פוליטיות נפרדות בגדה וברצועה.
העובדה כי צה"ל יודע לנהל מערכה מול חמאס רק בשתי דרכים, לא אפקטיביות. פעילות מן האוויר איננה יכולה להשפיע במהירות על רוח הלחימה של הצד השני. הדרך השנייה, כיבוש מלא של הרצועה, עלולה לסבך עוד יותר את ישראל, ומחייבת את הדרג המדיני-פוליטי לזהירות יתר בבואו להחריף את התגובה כלפי משגרי ומפעילי מערך עפיפוני הטרור.
החלופה השלישית – נכונות הגעה להסדר מחודש ברצועה באמצעות הידברות עקיפה מול חמאס, שתכלול מערך של נושאים כמו פירוז הרצועה, החזרת האזרח הטועה אברה מנגיסטו וגופות החיילים בתמורה להקלת המצור הכלכלי ואולי גם מהלכים לשיקומה של הרצועה. כרגע מדובר בחלופה שישראל וחמאס, מתקשים להתכנס אליה למרות שכל רכיביה מצויים זה מכבר על שולחן הדיונים המדומיין. לפי אינדיקציות מסוימות בארגון השולט בעזה הטילו וטו על רעיון הפירוז בעוד גורמים בישראל עומדים על כך בתוקף, מה שמצמצם את הסבירות לסוג של עסקה שכזו.
המשמעות הכוללת של הדברים ברורה. מכיוון שלישראל אין חלופות מספיק טובות, או אפילו פתרונות ברמה הטכנולוגית, אנו עומדים בפני סיטואציה במסגרתה ה"פתרון" האחרון שנותר למדינה ולצה"ל הוא "מדרגות ההסלמה" המפורסמות. במילים אחרות, החרפה הדרגתית של התגובה כלפי משגרי העפיפונים, והמשך תקיפת מטרות חמאס מן האוויר כדי לנסות ולחדש את ההרתעה שהלכה ונשחקה. במציאות הזו, נראה כי שני הצדדים נמצאים במדרון חלקלק, שעתיד להוביל את שניהם, וספציפית את ישראל, למערכה צבאית נוספת ברצועת עזה.
ספק אם בתנאים האסטרטגיים הנוכחיים של ישראל, שפועלת לשימור שלטון חמאס, יהיה ביכולתה של לחימה נרחבת לשנות באופן מידי את פני המציאות ברצועת עזה. אך ייתכן בהחלט שכמו בתמונת הסיום של 'צוק איתן', 'עמוד ענן' ו'עופרת יצוקה', יהיה לה את מה שדרוש כדי לכבות את הלהבות הנוכחיות, ואולי גם לגרום לשני הצדדים לשקול את החלופות המערכתיות והמדיניות שכרגע נראות להם בלתי סבירות. בשורה התחתונה, המצב הנוכחי ברצועה מגלם מציאות אופרטיבית חדשה שעלולה להפוך את הטמפרטורות בקיץ הקרוב לגבוהות עוד יותר.
