אבישג פחימה ז"ל, בחורה צעירה ומלאת חיים, נכנסה לפני כתשעה חודשים לסטטיסטיקה הכה נוראית. תוכניתו של חיים אתגר, "חשיפה", ששודרה השבוע בקשת 12, הביאה עדויות חדשות על נסיבות מותה בחודש מרץ האחרון. גופתה של אבישג בת ה-22 התגלתה בדירתו של מי שהיה ארוסה, דוד נתנזי. במשטרה התקשו לקבוע את סיבת המוות. מהעדויות בתוכנית עולה כי בתקופה טרום מותה, אבישג שינתה כליל את התנהגותה ואת שגרת יומה וצמצמה את הקשר עם משפחתה באופן משמעותי מאז הכריזה כי התארסו.
- כבר לא מתחת לשטיח: אלימות נגד נשים עולה על המסך
- "כבוד המשפחה": יצאה לעשות ספורט והותקפה באלימות על ידי אחיה
- גם נפגעות האלימות המינית ממתינות לרפורמה בבתי המשפט
אני זוכרת בדרך אל בית הוריה, כשישבו שבעה, את מודעת האבל הגדולה. נכנסת לביתם ופוגשת שוב את השכול פנים מול פנים. מחבקת את האחיות ההמומות והאבלות, אוחזת את ידיה של האם השכולה ולא עוצרת את הדמעות.
היה שם כאב וצער אינסופי. היה חוסר אונים. היו עשרות סימני שאלה וענן גדול של אי וודאות. והייתה כתובת על הקיר.
הייתה את החברה שהזהירה, שהלב שלה הרגיש שמשהו רע עומד לקרות, חברה שהשכילה לקרוא את סימני השליטה המוגזמת והמסוכנת וההורים שהבינו שמשהו לא כשורה, שמשהו לא מסתדר להם. "זאת לא אבישג שלנו, אבישג שהכרנו. היא רחוקה פתאום", והיא חוזרת על מנטרת ה"הכל בסדר, הכל בסדר" עד שהלב מתפוצץ מדאגה. כלום לא בסדר, כלום.
ואז הגיעה הנקישה בדלת בשבת אחר הצהריים, נקישה ששינתה את חייהם. אחריה כלום כבר לא יהיה אותו הדבר. לפניה הייתה תקווה, היו חיים והייתה ילדה של אימא ואבא שאולי עוד תוכל לשוב לזרועותיהם ולשקם את הכאב והפגיעה. אך אחריה יש מוות ושכול וזעקה ששוברת לב. ובכי. ואין ילדה. ועולמם חרב.
נקשרתי להוריה של אבישג ז"ל, ענת ודוד היקרים. בלב מרוסק ושבור אך אמיץ מאין כמותו, הם לא ויתרו על השאלות ולא השאירו אותן בגדר תעלומה. הם בחרו להתעמת עם האמת ועם הקושי ויצאו למסע כואב, מסע שהוא בבחינת שליחות עבורם, וגם עבורנו. הפגישה והקשר עם אביה של אבישג נצרב בליבי.
אבישג, בחורה יפיפייה וחכמה, עולם ומלואו, למדה ראיית חשבון במכון טל. לאחר ימי השבעה פנו אליי ממקום לימודיה בבקשה לשוחח עם התלמידות, חברות שנותרו כואבות מבולבלות והלומות צער. בשיחה ישבו חברות קרובות לבחורה שממש לפני רגע הייתה כאן איתן, קרובה מאי פעם.
השיחה הייתה טעונה ומרגשת. אני מדברת הרבה בפני בחורות צעירות על נורות אזהרה בקשר שאינו בריא. חשוב לא פחות לזהות אותן עבור חברה, להבין את הסימנים ולאזור אומץ כדי לשתף ולגשת ולבדוק מה קורה ואיך אפשר לעזור. בעקבות סיפורה של אבישג ז"ל הוצאנו בבת מלך "סימני אזהרה", סימנים שהופצו כדי לשמור על בנותינו, להיות שם עבורן.
דבריהם המרגשים והכואבים של ההורים בתכניתו של חיים אתגר בערוץ 12 השבוע, הציפו שוב את השאלות שלנו כהורים: עד כמה להתערב? האם לפעול על פי תחושות הבטן שלנו? ואם היא אומרת שהכול בסדר – האם לסמוך עליה או להמשיך ו"לחטט"? משפחת פחימה היקרה לליבי כל כך, איננה חלק מהסטטיסטיקה. השבוע, כאשר שוחחנו לאחר שידור התכנית, אמר לי דוד אביה היקר של אבישג ע"ה: "עלינו לקום מתוך הכאב הנורא ולצעוד עבור כל אלו שזקוקות לנו. להוות מגדלור בים של כאב ואלימות".
המראות שנחשפו בתכנית, פתחו שוב פצעים קשים וכואבים, כאב שאי אפשר להתרגל אליו לעולם. מעבר למסך הביטו בני המשפחה שאחזתי בידם בימי השבעה, ובעיניים כואבות בקול מרוסק אבל ברור הישירו מבט וחזרו שוב ושוב: מותה של אבישג שלנו לא היה לשווא. יש לנו משימה, יש לנו שליחות.
הפגישה והקשר עם אביה של אבישג נצרב בליבי. הבטחתי לו להמשיך ללכת יד ביד וללוות אותם בדרכם לעשיית עולם טוב יותר. עולם שיש בו פחות אלימות ופחות נשים שהאלימות הופכת אותן לאילמות.
הרמב"ן באגרתו המפורסמת כותב: "וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ". אנחנו קמים מהסיפור הקשה הזה, מהתוכנית האמיצה הזו ויודעים שיש דבר שנלמד מכאן ונוכל לקיימו. נוכל לחפש, לראות ולשמוע את אותן בנות. להקשיב לטון שלהן שאומר ש"הכל בסדר, הכל בסדר" וללכת עם תחושות הלב שלנו. לא להתבייש להיכנס פנימה, לא להסס לשאול את השאלות הקשות ולא לחשוש מלהניח הנחות מרחיקות לכת.
לצאת מתוך הכאב ולמנף אותו לעשייה, בדרך לעולם טוב יותר.
בתאריך ב' באדר יחול יום השנה למותה הטראגי של אבישג ע"ה. את הבור שנפער בחייהם רוצים הוריה של אבישג למלא בכתיבת ספר תורה לזכרה. חופת תורה תחת חופת בתם האהובה. תהלוכת הכנסת ספר התורה תחת קול מצהלות חתנים מחופתם.
ומחה ה' אלוהים דמעה מעל כל פנים.
