הוויכוח על מיסוי הכלים החד-פעמיים והשתייה המתוקה ממחיש את אחת הרעות החולות ביותר ביחסי המגזר החרדי עם שאר חלקי האוכלוסייה. הרי אין אף חרדי שטוען שהשתייה המתוקה אינה בעייתית לבריאות, כשם שאין אף חרדי שטוען שהכלים החד-פעמיים אינם בעייתיים לסביבה. אז למה הם נלחמים בכל כוחם כנגד המסים האלה? פשוט, כי הם יכולים. המסים האלה לא באים בטוב לציבור החרדי, שצורך הרבה מאוד כלים חד פעמיים וגם שתייה מתוקה, ומכיוון שיש לו נציגות פוליטית חזקה שהממשלה תלויה בקולותיה, הנציגים האלה דואגים לכך שהמסים יבוטלו – ועוד כפעולה ראשונה של הממשלה החדשה.
- המהפכה המשפטית של יריב לוין היא הצעד הדרמטי והמשמעותי ביותר של הממשלה
- ח"כים מיש עתיד עתרו לבג"ץ נגד "חוק בן גביר": "כוונה ברורה להפוך את משטרת ישראל לגוף פוליטי"
- אלא בו: חנן בן ארי לא חייב לכם שום דבר
אני מוכרח לומר שאני, ורבים כמותי, מאוד לא מרוצים מקיומו של מס הכנסה, לא כל שכן מגובהו. גם איננו מרוצים מקיומו של מס ערך מוסף, קל-וחומר משיעורו. אבל אף אחד לא מעלה בדעתו לבטל בשבילנו את המסים האלה. רק כשמדובר במסים שהחרדים לא אוהבים, המערכת איכשהו יודעת לוותר.
יתר על כן: גם אם רבים כמותי אינם מרוצים מקיומם של מס הכנסה ומס ערך מוסף, אנחנו מבינים בסופו של דבר את חשיבותם למימון הצרכים השונים של המדינה והחברה, ומוכנים להשלים בשל כך עם הפקעת אחוזים גבוהים משכרנו. אני בטוח שגם החרדים, ציבור של תלמידי חכמים מובהקים, בוודאי מבינים את הצורך במיסוי החד-פעמיים והשתייה המתוקה. אבל כשעומדת העגלה המלאה של האינטרס המגזרי קצר-הטווח מול העגלה הריקה של האינטרס הבריאותי והגלובלי ארוך הטווח – ברור לגמרי מי מהן צריכה לסגת.
בהערת אגב אומר, שאני עוד איכשהו יכול להבין את הצורך של המשפחות החרדיות הגדולות בכלים חד-פעמיים. אבל נשגבה מבינתי הקדושה היתירה הניתנת במגזר לשתייה מתוקה והעדפתה על פני מים פשוטים מן הברז. פתאום כבר אין למשפחות הגדולות צורך לחסוך?
את הגישה הכוחנית הזו, לפיה הם כופים על הציבור שלא מתבטאת רק בצורך לממן לימוד תורה, אלא גם את הצורך לספוג את האינטרסים הצרכניים החרדיים, מימשו החרדים גם בעבר. השנים הארוכות שבהן דרשו החרדים (ונענו) ששעון הקיץ יתחיל רק אחרי הפסח ויסתיים לפני יום כיפור, עדיין זכורות לנו. גם אז, האינטרס הכלכלי והציבורי בשעון קיץ ארוך טווח היה ברור.
אז, מה שהיה חשוב לחרדים הוא ששעון הקיץ לא יחול חלילה בליל הסדר, שהרי הוא יגרום להתחלה מאוחרת של שעת הסדר 'ומה יעשו המשפחות החרדיות מרובות הילדים'. הוא גם היה חייב להסתיים לפני יום כיפור, כי איך יצומו החרדים האומללים עד שעה מאוחרת יחסית (לא חשוב שבשעון קיץ הצום גם מתחיל בשעה מאוחרת יותר). והנה, לחצים ארוכי שנים הועילו, ותחולת שעון הקיץ נקבעה בחוק מלפני ליל הסדר ועד אחרי יום כיפור. וראו זה פלא, ליל הסדר מצליח להתקיים כהלכתו וכסדרו ולא נשמעו דיווחים על התמוטטויות חרדיות המוניות בשעת נעילה של יום כיפור.
במשך שנים מנעו החרדים גם את החלת החוקים העוסקים במחזור בקבוקים גם על בקבוקי השתייה הגדולים (ליטר וחצי), בטענה שהמשפחות החרדיות הגדולות צורכות בעיקר בקבוקים כאלה, ויהיה זה קשה לתבוע מהן להביא לפח המחזור או למרכול הקרוב את כל הבקבוקים שישתו. בקיצור: מה אכפת לנו הצורך הכללי. האינטרס החרדי הוא שצריך להכריע, וגם במקרה זה לחצים נגדיים ארוכי שנים הועילו. לפני כשנה הוחלו חוקי ותקנות המחזור גם על הבקבוקים הגדולים ולא שמענו על גידול ברמת שברי המאמץ באוכלוסיה החרדית.
שני הצדדים צריכים ללמוד מכך לקחים משמעותיים: החרדים צריכים ללמוד שהדפוס של העדפת האינטרס המגזרי שלהם על פני הצרכים הכלליים הוא מעצבן אפילו כשמדובר בלימוד תורה; קל-וחומר כשמדובר באינטרסים צרכניים. והחילונים צריכים ללמוד מכך שכשמתעקשים על האינטרס הכללי, בסופו של דבר גם החרדים יודעים להתגמש. הם הרי לא רוצים שהזעם החילוני יגיע גם לליבת האינטרסים שלהם.
