תם הטקס. השרים החדשים נכנסו השבוע למשרדיהם, והעבודה מתחילה. כשבוחנים את ההסכמים הקואליציוניים ואת חלוקת המשרדים ואיושם בעיניים של הנגב, יש לא מעט סיבות לתקווה אבל גם כמה חששות גדולים.
נתחיל מהתקוות. בממשלה החדשה יש שר – יצחק וסרלאוף – שקם בבוקר בשביל הנגב והגליל, דבר שלא היה קיים בממשלות האחרונות. משרדו של וסרלאוף יתוקצב על פי ההסכמים ביותר משני מיליארד שקלים, ותוקם ועדת שרים ייעודית לפיתוח הנגב והגליל. משרד נוסף שמעורר תקוות הוא משרד המשימות הלאומיות, משרדה של השרה אורית סטרוק, שיהיה אחראי לחטיבה להתיישבות ולהקמת יישובים חדשים בנגב ובגליל. סטרוק מגיעה למשרד עם המסירות שמזוהה איתה ועם מוטיבציה גבוהה, ויש מקום לאופטימיות. פיתוח ההתיישבות בנגב ובגליל מופיע בסעיף הראשון של קווי היסוד של הממשלה החדשה, ובהסכמים הקואליציוניים מוזכרת הקמת 14 יישובים חדשים בנגב שתתוקצב ב־800 מיליון שקלים. סעיף נוסף שמעורר תקווה מדבר על הכרה בבאר־שבע כמטרופולין ועל הקמת מנהלת לפיתוחה במשרד ראש הממשלה, שעליה יופקד ח"כ אלמוג כהן, תושב אופקים.
אבל יש גם חשש, למשל בנוגע להקמת העיר כסיף ליד ערד. בחודש מרץ האחרון קיבלה ממשלת בנט־לפיד החלטה חשובה על הקמת העיר, שתכלול למעלה מ־20 אלף יחידות דיור ותאכלס יותר מ־100 אלף תושבים חרדים. אם יש היום ציבור בישראל שמסוגל להביא אלפים לנגב ולגליל, זה הציבור החרדי. צאו וראו מה קרה ביהודה ושומרון. שתי הערים שתרמו יותר מכול לצמיחה הדמוגרפית ביו"ש בשלושים השנים האחרונות, הן ביתר־עילית ומודיעין־עילית. הבעיה היא שבציבור החרדי, ובאופן ספציפי בחסידות גור, הייתה בעבר התנגדות להקמת כסיף כעיר חרדית. שם, וגם בש"ס, מעדיפים עיר חרדית באזור המרכז ולא בנגב. נציג גור יעקב ליצמן גנז בעת כהונתו כשר השיכון את התוכניות להקמת כסיף. כעת, עם כניסת יורשו יצחק גולדקנופף למשרד, קיים חשש למהלך דומה.
הבעיה היא לא בשיקלי, אלא בכך שתחום הבדואים הופקד בידי שר לא בכיר שכבר יש בידו שני תחומים אחרים, ושאין לו סמכויות קריטיות
בקווי היסוד של הממשלה קיימת עמימות מדאיגה בנושא. מסעיפי ההסכמים עם ש"ס עולה שמיקומה של העיר החרדית החדשה ייבחן מחדש, וכסיף שבנגב אינה מוזכרת שם וגם לא בסעיפי ההסכמים עם יהדות התורה. בסעיפי ההסכמים עם מפלגת הציונות הדתית כן מדובר על קידום כסיף, אבל גם מוזכרת האפשרות שהעיר לא תהיה חרדית. למתנגדים צריכים להזכיר שהנגב הוא לא עונש אלא מקום נהדר לחיות בו. תושבי כסיף החרדים, בדיוק כמו תושבי ערד החילונים, יחיו באזור עם נוף יפהפה, אוויר נקי ומרחבים, במרחק של פחות משעה וחצי מירושלים וגוש דן הצפופים והיקרים. החברה החרדית, כמו כל מגזר אחר בחברה הישראלית, אמורה להתגורר בכל חלקי הארץ ולא רק באזור המרכז. יהיו חרדים שיבחרו לחיות בצפיפות בדירות יקרות בבני־ברק או בירושלים, ויהיו חרדים שיבחרו לחיות בדירה חדשה, מרווחת יותר וזולה, בנוף של הנגב.
גם בתחום התחבורה יש סיבות לתקוות לצד חששות. שרת התחבורה היוצאת מרב מיכאלי העניקה תעדוף לגוש דן על פני הפריפריה, שבא לידי ביטוי בהקפאת המשך כביש 6 דרומה, והסטת התקציב לטובת פרויקט המטרו בגוש דן. שרת התחבורה הנכנסת צפויה, לפחות על פי הצהרותיה, להשיב את התעדוף לפריפריה. רגב אמרה השבוע שכל עוד לא תהיה נגישות תחבורתית לפריפריה היא תמתין עם תוכנית המטרו, ובנוגע למס הגודש אמרה שהפריפריה לא תסבסד את תל־אביב. גם בתחום תעריפי התחבורה הציבורית בפריפריה צפוי שינוי חיובי. רפורמת "דרך שווה" של מיכאלי ייקרה את הנסיעה עבור רבים מתושבי הפריפריה, ועל פי דרישת המפלגות החרדיות צפויה הוזלה של התעריפים.
החשש בתחום התחבורתי נוגע לסוגיית שדה התעופה הבינלאומי המשלים, המכונה גם נתב"ג 2. רגב אמנם הצהירה שתקדם הקמה מהירה של השדה, אבל לא התחייבה לכך שיוקם בנגב. כזכור, ממשלות ישראל טרם קיבלו החלטה סופית בנוגע למיקומו של שדה התעופה המשלים. לפני כשנה התעוררה בנגב תקווה כאשר ממשלת בנט־לפיד ביטלה החלטת ממשלה קודמת על הקמת השדה בעמק יזרעאל, אבל הסיפור רחוק מלהיות גמור. תושבי עמק יזרעאל, וגם ראשי הרשויות בצפון ובנגב, מקדמים את הקמת השדה ליד נבטים שבנגב. המתנגדים לאופציה הדרומית הם אנשי משרד הביטחון, שמנופפים בטענת אנשי חיל האוויר שלפיה הקמת שדה תעופה אזרחי בנבטים תפגע בפעילות החיל באזור. שרת התחבורה היוצאת תמכה בכך שהשדה יוקם בנגב, אך לא הספיקה להוביל החלטת ממשלה סופית בנושא. השרה הנכנסת אמנם הצהירה בעבר על תמיכתה באופציה הדרומית אבל נמנעה מכך השבוע, וגם בקווי היסוד של הממשלה אין לכך התחייבות.
נקודת פתיחה נמוכה
אבל החשש הגדול ביותר מהזווית של הנגב נוגע לתחום הסדרת ההתיישבות הבדואית בפזורה. כבר נכתב כאן בעבר שכדי שהסוגיה החשובה כל כך לעתידו של האזור תטופל באופן יסודי, יש צורך בשר ממונה לנושא הבדואים בנגב במשרד ראש הממשלה, שיהיה חבר בוועדת השרים לחקיקה ושיחזיק בידיו את כל הסמכויות הרלוונטיות לביצוע בתחום התכנון, הפיתוח, הסדרת המקרקעין והאכיפה. הדברים מופיעים במסמכים שנכתבו בנושא לאחרונה הן על ידי תנועת רגבים והן על ידי מכון ריפמן.
המציאות כרגע רחוקה מכך. אמנם בשלבים הראשונים של הקמת הממשלה דובר על כך שתחום ההסדרה יישאר במשרד ראש הממשלה תחת שר שימונה לתפקיד, אך בסופו של דבר הופקדה הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בידי השר עמיחי שיקלי, שמכהן גם כשר התפוצות וגם כשר לשוויון חברתי. הבעיה היא לא בזהותו של השר, אלא בכך שתחום הבדואים אינו נמצא במשרד ראש הממשלה אלא בידי שר לא בכיר שכבר יש בידו שני תחומים אחרים, ושאין בידיו סמכויות קריטיות כדי לקדם את הסדרת הפזורה, כמו מנהלת האכיפה, הסיירת הירוקה, מנהל תכנון מגזר בדואי ועוד.
הסדרה חוקית של קרוב ל־100 אלף תושבי הפזורה היא גם אינטרס של האזרחים הבדואים, שאיכות חייהם ביישובים מוסדרים תשופר, והיא גם אינטרס של המדינה, שתרוויח את חיזוק הסדר והמשילות בנגב. נקודת הפתיחה של שיקלי להצלחה במשימה הזאת אינה טובה, והרושם שמצטייר כרגע הוא שנתניהו, כמו בממשלותיו הקודמות, שוב מתכוון להזניח את סוגיית ההסדרה. את המחירים נשלם כולנו.
