בכל שנה יש לי שבוע כזה, התרסקות ליומיים שכרוכה בשפעת או דלקת גרון. אבל הפעם הגזמתי. בערב יום שני, בעודי באולפן "הפטריוטים", התחלתי להרגיש צמרמורות – הדרך של הגוף שלך להגיד לך "אחי, אין לי דרך ברורה לספר לך שאתה עומד להיות חולה, אז קבל משהו לא ברור שנקרא צמרמורת". אומרים לי לא פעם שאני איש של שחור ולבן, שאין אצלי אפור. כשזה מגיע למחלות חורף, אני נאלץ להסכים. אין אצלי סתם צינון. אין אצלי שפעונת. כשהחורף תוקף אותי, הוא מכניע.
הגעתי הביתה וד"ר זמרי מיד קלטה שאני לא משהו. אולי כי המילים הראשונות שלי היו "מאמי, אני לא משהו". מבחינת הדוקטור, ברור שמרגע שאני מוכרז כחולה, מבחינתה זה כאילו נסעתי לשבוע באוהיו. אז היא שלחה אותי להתקלח בניסיון לדחות את הקץ. אחרי המקלחת היא שאלה אותי איך אני מרגיש. עניתי שאני לא חושב שלמקלחת שלנו יש סגולות ריפוי. לפי רמת הבדיחות היא אבחנה שהמצב אכן חמור, ודחפה לי מדחום לפה: 39.5. גבירותיי ורבותיי, שבוע המחלה מתחיל עכשיו.
בין סטרפטוקוק למשנהו שירן יכולה לתקלט ארוחת ערב ולהכין מצגת לעבודה. רק אישה שילדה בלי אפידורל יכולה להבין גבר שסובל מחום
מיד עשיתי בדיקת קורונה נוסטלגית, וגיליתי שעם כל הכבוד למחלה בת השנתיים יש ותיקות וטובות ממנה. קשיי הבליעה, השקדים הנפוחים ומשטח גרון ביתי שאני שומר במגירת התרופות בדיוק לרגעים כאלה העידו מיד שמדובר בידידי משכבר השנים: הסטרפטוקוק.
ותודה לאלכסנדר
שירן מיד הבינה לאן זה הולך והודיעה לי שאני אשן לבד בחדר והיא הולכת לסלון כדי לא להידבק. אמרתי לה שזה בסדר ואני יודע שהיא בכלל עוברת כי נמאס לה להירדם עם "חדשות הספורט" כשיש עונה חדשה של "הכתר" בנטפליקס. לקחתי שקית מהמטבח, וקפצתי למגירת התרופות לביזה טובה. העמסתי שם סטרפסילס ודקסמולים וספריי לאף וסתם כדורים שנראו לי סבבה. רק דבר אחד היה חסר שם – ידידתי הטובה האנטיביוטיקה, הלוחמת בסטרפטוקוקים, עבודתו המרשימה ביותר של אלכסנדר פלמינג.
עם החום הזה והעובדה שאני לא מסוגל להוציא מילה מהפה, אין מצב שאני קופץ עכשיו לקופת חולים. שירן הציעה שאעשה שיחת וידאו עם הרופא. אמרתי לה שאין דבר כזה ושתפסיק להמציא. היא אמרה לי שיש והפכה את עולמי. ידעתם שאפשר לדבר היום עם רופא בטלפון ושהוא ירשום לך תרופות מרחוק? איפה זה היה בכל השנים שישבתי בחדרי המתנה עמוסים, משפריץ חיידקים לחלל האוויר בזמן שחולים אחרים משפריצים עליי מחיידקיהם בתמורה, כאילו היינו בערב טעימות של סטרפטוקוקים.
בתוך דקה וחצי עלה רופא חביב לשיחה. לא ידעתי אם אני צריך לצלול ישר לבעיה, אז שאלתי קצת לשלומו ומה הולך בכללי. הוא ענה שזה לא נהוג, וביקש שאגש לבעיה. סיפרתי לו ובתוך דקה הוא שלח לי מרשם לאנטיביוטיקה. עולם חדש מופלא.
כשאני חולה אני מאבד כל שמץ של כבוד עצמי, נמעך במיטה חסר תועלת, מאבד כל טיפה של פאסון. שירן, למשל, חולה יפה. היא יכולה להסתובב בבית ובין סטרפטוקוק למשנהו לתקלט ארוחת ערב, להכין מצגת לעבודה, לסדר את הסלון ולג'נגל פינוי מדיח. רק אישה שילדה בלי אפידורל יכולה להבין גבר שסובל מחום 38.2.
דוקטור עלאק
יומיים לתוך המחלה, האנטיביוטיקה עוד לא התחילה להשפיע. בדרך כלל לוקח לה שלושה ימים, אז החלטתי לתת לעצמי צ'אנס של עוד איזה יום לפני שאני קורא לילדים להיפרד. כבר השלמתי עם זה שלא יהיה טור, אבל בכל זאת ניסיתי להתעדכן קצת בחדשות תוך כדי הבכי על לכתי הקרב ובא. הדלקתי טלוויזיה.
זה היה יום השבעת הממשלה: שנה וחצי חיכיתי ליום החגיגי הזה והנה הוא הגיע. הספיק סטרפטוקוק אחד כדי לטשטש את כל הרגש מהנאום של אמיר אוחנה. הכנסתי את המדחום לפה כדי לראות אם יש שיפור וראיתי שהוא לא עובד. אני כזה היפוכונדר נודניק שגמרתי סוללה של מדחום חדש במהלך מחלה אחת קטנה.
ד"ר זמרי הביאה לי כוס תה ושן שום. אמרתי לה שאין מצב. היא נשבעה שזה עוזר. אני אוהב את זה שעם כל התארים האקדמיים שלה והאמונה באבולוציה במקום הבריאה, היא מאמינה שכשכואבת הבטן מורחים עראק על הבטן, כשמצוננים שותים זעתר וכשיש דלקת גרון לועסים שום. דוקטור עלאק. לא היה לי כוח להתנגד, אז זרמתי.
הופתעתי לגלות שרגע לאחר מכן השתנו דברים: רצתי להקיא באסלה. זהו, מזה אני כבר לא יוצא. שלחתי לשירן סרטון פרידה מהילדים והסבר קצר איפה בדיוק נמצא כל ההון שלנו. כלומר, לא היה טקסט. מהחדר שמעתי את הילדים נקרעים מצחוק מהסרטון של אבא, ואת שירן מלכלכת על הדרמטיזציה שלי בטלפון עם אמא שלה או חברה שלה או אחותה או כולן יחד.
השעות נקפו והתרופות נטפו, ובבוקר שלמחרת קמתי עם תחושה של אחרי. הייתי חלש מאוד, והגרון עוד הכאיב בכל בליעה קטנה, אבל משהו בתחושה הכללית שידר שהסערה מאחוריי. ניגשתי למקלחת, צחצחתי שיניים ופנים, ושלפתי את המשקל. אין דבר שאני אוהב לעשות יותר מלהישקל אחרי מחלה. אלף הליכות ואימוני כושר מבאסים לא משתווים לרגע הזה אחרי שבוע ללא מזון. ארבעה קילו, גבירותיי ורבותיי. נכון, זה בעיקר נוזלים, והכול יעלה בחזרה, אבל ארבעה קילו בשבוע אחד – עזבו אותי מאבא חטוב, עוד שני סטרפטוקוק ואני במשקל היעד.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
