בשבוע שעבר הוסגר לישראל מייק בן־ארי, מי שזכה לכינוי "מיידוף הישראלי", אחרי שעקץ, על פי החשד, כאלף משקיעים בסכום מצטבר של מאות מיליוני שקלים. לפי החשדות, במשך 15 שנים הוא לקח כספי משקיעים בטענות שקריות ותוך מצג שווא כאילו הוא משקיע אותם בהשקעות ייחודיות. בפועל הכספים הועברו לחשבונות אחרים, ושימשו לתשלומי ריבית ולהחזרים למשקיעים אחרים. בן־ארי ניהל מפעל זיופים מתוחכם וסיפק למשקיעים דו"חות פיקטיביים כדי לגרום להם להאמין שכספם עושה חיל. על פי החשד, הוא העביר מאות מיליוני שקלים של המשקיעים לחשבונות על שמו בדרכים מתוחכמות. "עקיצת הפונזי מהגדולות והחמורות בישראל, אם לא הגדולה שבהן", תיארו זאת מאות המשקיעים שנפלו בפח, בתביעה שהגישו לבית המשפט המחוזי בתל־אביב. השופט חגי ברנר הגדיר את ההליך כ"מורכב ביותר ואולי אף חסר תקדים בהיקפו בישראל".
בן־ארי נעצר באפריל בשנה שעברה, שוחרר בערבות והצליח לברוח לחו"ל עם דרכון מזויף. לפני חודשים ספורים נעצר בבוסניה, ובשבוע שעבר הוסגר לישראל. את כספי המשקיעים הוא הספיק להבריח, על פי החשד, לשלל מדינות.
הפרשה חסרת התקדים הזו מורכבת ממאות סיפוריהם של אנשים תמימים ששמו את מיטב כספם בידיו של "איש העסקים המצליח", ושבן־ארי הצליח לרמות אותם בעזרת כריזמה, מצגים מפתים, מסמכים מפוברקים ושימוש במונחים באנגלית שהם לא ממש הבינו. על פי החשד, בן־ארי פיתה את המשקיעים למסור לו את כספם בהבטחה של 10־15 אחוזי תשואה שנתית, לצד נזילות של הכסף וללא סיכון. הם הפקידו בידיו כספי פנסיה, ירושות, דירות שנמכרו רק לצורך ההשקעה הפנטסטית הזו, ומענקי שחרור. היו מי שהשקיעו את כל כספם ואיבדו לחלוטין את היכולת לקנות דירה או אפילו לחיות בכבוד.
רק לפני חודש התקיים בבית המשפט העליון דיון בערעור על עונש המאסר הקצר מדי (עשר שנים) שנגזר על אמיר ברמלי, "כוכב" פרשת הונאה נוספת. ברמלי, הבעלים של החברות "קרן קלע" ו"רוביקון", הבטיח למשקיעים ריבית גבוהה בהשקעות שונות, עם גמישות במשיכת הכספים, ולא חסך באמצעים כדי לשכנע אנשים להשקיע אצלו. בסופו של דבר החברות שלו קרסו והותירו אחריהן חובות של 300 מיליון שקל.
שלושה חודשים לפני הרשעתו של ברמלי הורשעו יחיאל (חיליק) טפירו ואמיר בירמן, בעלי השליטה לשעבר ב"קרן אור" שקרסה, בגניבה מכספי משקיעים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועוד. השניים גייסו כ־80 מיליון שקל מכ־600 משקיעים, תוך הבטחת תשואה גבוהה וידועה ומצגי שווא. השניים התחייבו שהכספים יושקעו במיזמי תמ"א 38 ובאשראי חוץ־בנקאי, אולם בפועל החברה התנהלה כפירמידה – החזרי הריביות והתשלומים החודשיים למשקיעים שולמו מכספי משקיעים חדשים שגויסו, ולא ממקורות עצמאיים של החברה. הכספים שימשו גם לצורכיהם האישיים של השניים, ולמטרות נוספות שלא תאמו את הסיכום שניתן למשקיעים.
למרות המקרים החוזרים ונשנים שעולים לכותרות, ועל אף כללי זהירות בסיסיים שצריכים להיות טבועים בכולנו, מדי שנה ממשיכים רבים ליפול בפח מקסמי השווא הללו. תקופות של אי־ודאות כלכלית וזמני משבר משמשים לא פעם כר נרחב להונאות ולפריחה של מעשי נוכלות ורמייה, אם כי לצערנו מעשים אלו הם דבר שבשגרה.
חשוב שנשנן לעצמנו: אין קיצורי דרך, אין דבר כזה "תשואה מובטחת", ולא מוסרים מאות אלפי שקלים בלי בטוחות. מי שאינו מבין בהשקעות, כדאי שיתייעץ עם מישהו שהוא מכיר וסומך עליו ועל הבנתו בתחום. ובוודאי שלא כדאי לצאת להרפתקה פיננסית תוך מִשכוּן הבית או שארית החסכונות והפנסיה
