הרי החדשות ועיקרן תחילה: מערכת הבחירות הסתיימה בהכרעה ברורה לימין, שאיש אינו מערער עליה. אלא שאת העובדה הפשוטה הזו האופוזיציה החדשה מתקשה להבין. אנשי שמאל מבקשים מהימין לנהוג באחריות עצמית ולרסן את כוחו, בזמן שהם עצמם מתעקשים לנהל באופן חסר פשרות את הקרב שכבר הפסידו בו. במקום לקבל את דין הבוחר, להתנהל במתינות ולחפש פשרות, הם מגיבים באופן כוחני שרק מאיץ את תגובת הנגד.
כל מי ששמע את הצהרות חברי האופוזיציה לקראת עלייתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר להר הבית לא היה יכול שלא לראות כיצד הם ממש דחקו בו לעשות זאת בהקדם האפשרי. "שמעתי את בן־גביר אומר שהוא עולה השבוע להר, ופתאום קראתי שיעלה בוודאי מתישהו. זה קיפול על מלא", אמר למשל ח"כ זאב אלקין, שלא היה היחיד שהתגרה בשר לביטחון לאומי החדש.
כמה כלי תקשורת שאפשר להחשיב אותם לחלק מן האופוזיציה השתתפו אף הם במהלך, והתעקשו לשאול שוב ושוב האם ומתי צפויה העלייה. בידיעות אחרונות הגדילו לעשות, ובעיתון שירד לדפוס בלילה שקדם לעלייתו של השר להר פרסמו ידיעה על כך שיו"ר עוצמה יהודית החליט להימנע מהמעשה, תחת הכותרת "ההתקפלות של בן־גביר".
אגף אחר של האופוזיציה שבחר לעודד את מגמת העימות מול הקואליציה היה הייעוץ המשפטי לממשלה. היועמ"שית גלי בהרב־מיארה, שיישרה קו עם כל גחמות הממשלה הקודמת כמעט, קיבלה את פני השלטון החדש בנאום לוחמני. במקום להודיע שהייעוץ המשפטי ימשיך לפעול במקצועיות ולסייע למימוש מדיניות הממשלה, בחרה בהרב־מיארה לתקוף את יוזמות החקיקה של הממשלה ולהצטרף לתעמולת האופוזיציה בדבר מות הדמוקרטיה.
וכמובן, בחוד החנית ניצבו בגאון שופטי בית המשפט העליון, ובראשם הנשיאה אסתר חיות. עוד לפני ששרי הממשלה החדשה הספיקו להיכנס למשרדיהם הודיעה חיות שבית המשפט העליון ידון בעתירה הדורשת מהמדינה להעלים כל נוכחות יהודית מחורבות היישוב חומש בצפון השומרון. אין זו עתירה חדשה: בית המשפט העליון עוסק בנושא זה שלוש שנים וחצי, בהליך שכלל לא מעט בקשות דחייה שהשופטים קיבלו. דווקא עכשיו, כשהוגשה בקשה לדחיית הדיון מהסיבה המתבקשת של כניסת ממשלת ימין שתרצה לגבש את עמדתה בנושא, התעקשה חיות לא לתת למדינה ארכה.
ההחלטה שנתקבלה לאחר הדיון המשיכה את המגמה: חיות דרשה לקבל בתוך 90 יום הסבר מדוע היישוב לא יפונה. כתוצאה מכך החליטו שרי הממשלה לקיים הליך חקיקה מהיר במטרה להכשיר את ההתיישבות בחומש. הסדרת חומש נכללה בהסכמים הקואליציוניים, אולם לא הייתה כוונה לטפל בכך בהקדם. החלטתה של חיות לדחוק בממשלה הובילה את שרי הממשלה להחליט על זירוז המהלך.
מעל כל אלו ניצב הדיון בבג"ץ בעניין מינויו של יו"ר ש"ס אריה דרעי לשר בממשלה. החלטתו של השופט יצחק עמית להוציא צו על תנאי בעתירה, ומיד אחריה הודעתה של חיות על קיום דיון בהרכב מורחב של 11 שופטים בתוך כשבוע, היו אות ברור. ראשי בית המשפט העליון הבהירו לבנימין נתניהו ולממשלתו שפניהם לעימות. קשה למצוא ולו פרשן משפטי אחד שלא סבור שבג"ץ מתכוון להודיע כי דרעי לא יוכל לשמש שר בממשלה.
כשזה המצב, ברור מדוע הזדרז שר המשפטים לוין לכנס מסיבת עיתונאים ערב הדיון, ולהכריז על רפורמת המשילות הכוללת את השבת האיזון מול הרשות השופטת. כולנו זוכרים את התעקשותו של נתניהו לא להכניס את פרטי הרפורמות המשפטיות לתוך ההסכמים הקואליציוניים, על אף דרישתן החד־משמעית של כל שאר השותפות. ספק רב אם יו"ר הליכוד התכוון להעביר את הרפורמות המשפטיות הללו, ובמהירות כזאת. אלא שמול התעקשותם של השופטים, גם לו כבר לא נותרה ברירה.
האופוזיציה בכנסת, בתקשורת, בייעוץ המשפטי ובבית המשפט צריכה להפנים שהציבור העניק לקואליציה 64 מנדטים במטרה לממש מדיניות מוצהרת. אם בשמאל רוצים למזער נזקים, כדאי להם שיפעלו להקטנת הלהבות, לא להגברתן. בפוליטיקה כמו בפיזיקה, הפעלת כוח בכיוון האחד תוביל בהכרח להפעלת כוח חזק במידה שווה בכיוון האחר.
