איראן רחוקה שנתיים בלבד מגרעין, ונתניהו יוצא לקרב על מפעל הדגל שלו

מאז שבנימין נתניהו נכנס לבית ראש הממשלה בפעם הראשונה, נושא הגרעין האיראני עמד בלב סדר היום שלו. לקח לו כמעט עשור לשכנע את העולם שאיראן היא לא רק בעיה של מדינת ישראל, כי אם בעיה של העולם כולו – בדגש על המזרח התיכון. עם הזמן, העולם התפכח, ממשלים בארצות הברית הוחלפו ובאירופה החלו להרגיש את ההשתוללות האיראנית בכיס. המזרח התיכון השתנה כולו במלחמה נגד הקיצוניים באיראן. אמנם טרם הגענו לסוף, אבל אנחנו בהחלט קרובים אליו היום יותר מאי פעם.

• מאפס הדבקה למאה: גם בישראל מביעים חשש מנחשול הקורונה בסין
• בדרך לכאוס פוליטי? האותיות הקטנות יכתיבו את משמעות הפסיקה בבג"ץ דרעי
• הר הבית נחשב ללב הסכסוך היהודי-ערבי, אך למעשה הוא רק התירוץ

גורמים בארץ ובעולם שבים וטוענים כי פרק הזמן הדרוש לאיראן בכדי לפתח יכולות גרעיניות צבאיות הוא כשנתיים. כך קובעת גם שורה של חוקרים בכירים במערכת הביטחון בניהם, גדעון פרנק, יו"ר הועד המנהל בטכניון ולשעבר ראש הועדה לאנרגיה אטומית, ד"ר אפרים אסכולאי, חוקר אורח בכיר, לשעבר בכיר בוועדה לאנרגיה אטומית ובסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אלוף (מיל') עמוס גלעד, ראש המכון למדיניות ולאסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וד"ר שי הר-צבי, חוקר בכיר במכון למדיניות ולאסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.

במאמר שמנסה לענות על השאלה איך ניתן להתמודד עם הגרעין הצבאי האיראני טוענים החוקרים כי "לצד תוכנית ההעשרה, שאלת המפתח היא באשר לקצב ההתקדמות בנדבכים האחרים החיוניים לפיתוח יכולות גרעיניות צבאיות, ובראשם פיתוח מנגנון הנפץ ואמצעי השיגור". כדי להבין את הנאמר צריך להסביר איך פצצה עובדת.

הטיל עצמו שאמור להביא את ראש הנפץ הגרעיני לא קשור כלל לפרויקט הגרעין. זו יכולת צדדית שהאיראנים מפתחים ביתר שאת, מכיוון שבהסכם הגרעין הגרוע, פרי יצירתם של הנשיא לשעבר ברק אובמה והנשיא הנוכחי ג'ו ביידן – שלא קיבלו את עמדת ישראל ומערכת הביטחון, לא הוטלו הגבלות בציר הבליסטי. המשמעות היא שברגע שיש ראש גרעיני ניתן לשגר אותו לאחר הרכבתו על טיל קיים.

"איראן נוקטת במדיניות שנועדה לפתח פוטנציאל שיאפשר לה, בכפוף להחלטה של המנהיג, לפרוץ קדימה להשגת יכולת גרעינית בפרק הזמן הקצר ביותר וללא תלות באילוצים טכנולוגיים וחומריים" קובעים החוקרים. "נוכח זאת, להערכתנו, בתרחיש מחמיר, האיראנים יהיו מסוגלים לבצע ניסוי גרעיני תוך פרק זמן קצר יחסית מרגע קבלת ההחלטה. זאת, באמצעות קיצור טווחים בשורה של נושאים, אם וכאשר יוחלט על כך, כפי שנלמד גם מחומרי הארכיון האיראני שפורסמו. המדובר, בראש ובראשונה, בפוטנציאל להעשרה ל-90% (בהתחלה באופן הדרגתי בניסיון להרגיל את המערב כפי שנעשה בתחילת הדרך גם עם ההעשרה ל-60%);  באפשרות להכנות לביצוע ניסוי גרעיני, יתכן תת קרקעי, שיהיו קשות לאיתור; בהרכבת מנגנון הנפץ ועוד".

האם הסכם הגרעין מת?

האיתותים שמגיעים מארצות הברית מציגים כי הסכם הגרעין אכן מת, אולם בארצות הברית מעדיפים לא להגיד זאת באופן רשמי. יתכן שהחשש הוא שסגירת הדלת להסכם, תפתח את הדלת למירוץ לחימוש בטהרן. החוקרים טוענים במאמר שלהם כי בעת הנוכחית קיים סיכוי נמוך להשגת הסכם גרעין חדש שיהיה אפקטיבי, יפרק את איראן מהיכולות שהשיגה ויחזיר את תוכנית הגרעין האיראנית שנים רבות אחורה. "במידה רבה בשל חוסר האמון האיראני בממשל האמריקני, האפשרות להמשיך ולהתקדם בהדרגה בפרויקט בלי חשש מצעדי ענישה משמעותיים מצד המערב, והלקח האפשרי ממלחמת אוקראינה בדבר תעודת הביטוח שנשק גרעיני מעניק".

באשר לאפשרות לחזרה להסכם המקורי, עומדים שיקולים מנוגדים לכאורה שצריכים להיבחן בהתאם לאפשרויות הפעולה השונות העומדות בפני ישראל. מצד אחד, ההסכם יאפשר פרק זמן של כ-8 שנים לתהליכי בניין הכוח עד לסיומו ב-2031. כמו כן, הוא יאפשר גילוי מהיר של כל הפרה איראנית, במגבלות ההסכם. מצד שני, ההסכם יפסיק את הסנקציות ויזרים לאיראן עשרות מיליארדי דולרים שיאפשרו לה לשקם את כלכלתה ולהעמיק את מעורבותה במזה"ת, תוך חיזוק היכולות של שלוחיה ובעלי בריתה. מנגד, המשך המצב הנוכחי, מייצר מצב בו איראן היא זו ששולטת במידה רבה בקצב התקדמות הפרויקט, ללא חשש ממשי (לפחות עד כה) מצעדי ענישה משמעותיים מצד המערב.

במאמרם הם מציעים כמה המלצות לדרג המדיני שנכנס לתפקידו בימים אלו. בין היתר לצאת מנקודת הנחה שאיראן תישאר נחושה להשיג יכולת גרעינית צבאית, וכי לוח הזמנים של פרויקט הגרעין עלול להיות מצומצם משנתיים. ניסוי גרעיני איראני ישנה את תמונת המצב מקצה לקצה, ואיראן תיחשב מדינה גרעינית לכל דבר ועניין ולשם ישראל צריכה למקד את המודיעין שלה ואת היכולת להשפיע על הקהילה הבינלאומית.

לדברי החוקרים, התפתחות כזו עלולה להוביל למירוץ חימוש גרעיני הן במזרח התיכון שיכלול את סעודיה, מצרים ותורכיה והן באסיה אצל דרום קוריאה ויפן. השלב הבא שכבר פועל בשטח הוא הגעה ליכולת צבאית בה ישראל תוכל להשתמש כמוצא אחרון באמצעות תקיפה משמעותית שתעצור את הגרעין האיראני על כל המשתמע מכך. כלומר, מתוך הבנה שתקיפה באיראן תביא עמה מלחמה אזורית, המשמעות היא שלפני שממריאים לתקוף צריך להשלים את ההכנה למלחמה כזו.