לא צריך יותר מפסטיבל אחד לשחרור מחבלים כדי להבין כמה אירוע שכזה הוא נזק עצום לביטחון המדינה.
מאז מבצע שומר החומות, בו הצליח ארגון הטרור חמאס לנצח בתודעה בכל הקשור לנרטיב הפלסטיני ברחוב הישראלי, עולה השאלה האם ישראל עשתה מספיק כדי להילחם בתופעה. גם לפני מבצע שומר החומות פסטיבל שחרור רוצחים מהכלא, כמו גם לוויות מחבלים, היה צרה צרורה. אבל ברגע שהאירוע חוצה את חומות ההפרדה והגדרות של עוטף עזה, זה כבר סיפור אחר.
בסוף השבוע האחרון, כפר עארה שבמשולש הפך למוקד עלייה לרגל לתומכי טרור. לא יהיה אפשר לטעון מחר בבוקר שמדובר במיעוט או שאין לכפר שייכות לנרטיב הפלסטיני. התושבים בחרו בתמיכה בטרור. עארה הפכה לעיר של הרשות הפלסטינית יותר מאשר היא כפר בישראל.
הנהגת הרשות הפלסטינית נהרה גם היא לעארה, כי נמצאים בה בעידן של בחירות וכולם מחכים רק לדבר אחד: שהמנהיג שלה יחלוף מן העולם בכדי שיוכלו לתפוס את מקומו.
גם בהנהגה של מי שטוענים שהם מנהיגי הציבור הערבי בישראל, נהרו בכמויות גדולות לתמוך במחבל המשוחרר שרצח חייל צה״ל. מחבל שכזה צריך להיענש במאסר עולם, אבל באדיבות הנשיא המנוח שמעון פרס הוא זכה להמתקת הדין בכלא ולפסטיבל השחרור ממנו בסוף השבוע.
במדינה מתוקנת, מחבל שמשתחרר מהכלא נשלח מיד למדינה שכנה כמו ירדן או מצרים, אך בישראל הוא משתחרר היישר לביטוח הלאומי. אותו גוף ממסדי שמשלם כסף למשפחות הקורבנות, יהפוך כעת למי שישלם למחבל המשוחרר קצבת זקנה, בכדי שיישאר לו קצת כבוד.
יש ממשלה חדשה בישראל, שלאורך שנים תמכה בשלילת זכויות למחבלים. יהיה מעניין לראות אם בגזרה הזו יהיה כאן שינוי.
בעוד כמה ימים יצטרף למחבל המשוחרר אחד נוסף. הוא יזכה לפסטיבל משלו וגם אז הנהירה של הפוליטיקאים תגיע. הפעם אלו מהרשות הפלסטינית לא יחזרו כי היתרי הכניסה שלהם נשללו, אך השאלה היא מי יחליף אותם; פוליטיקאים אחרים מהרשות, עוד חברים בכנסת ישראל, או שבזכות הדמוקרטיה הישראלית יהיו שם בפסטיבל על הבמה גם אלו וגם אלו.
