הטקסטים החוקתיים לא ייכתבו על ידי בודדים הספונים בחדריהם וייוודעו לציבור רק לאחר חתימתם. ההתייעצות לא תיעשה בפרטיות עם עמיתים לשעבר מן הפקולטה, עוזרים ותלמידים ולא בשיחות פרטיות עם מקורבים. יהיה הליך גלוי, פומבי, שקוף, הכולל הצבעה בשלוש קריאות במליאה ודיונים בוועדות הכנסת, תחת עינו הפקוחה של הציבור באמצעות כלי תקשורת נשכניים. פרופסורים יערכו כנסים, יקהילו קהילות ויכתבו טורי דעה מודאגים. צעירים יניפו, בהתנדבות או בשכר שעה, שלטים על הגשרים. צייצנים יתחרו בשנינויות על כל תיבה וכל תג בחוקים המוצעים. דעתם של כולם תישמע בטרם מעשה: פוליטיקאים בעבר, בהווה ובהתהוות, זקנים עמוסי זיכרונות, צעירים תמימים, רבנים, עמותות מקומיות וכאלו הממומנות בידי מעצמות זרות, ידידים מן העולם ושונאים.
ולאחר כל אלה, הדיון המגוון יתכנס. ייוותרו מחלוקות חריפות אך יסתמנו הסכמות חלקיות. יהיה קונצנזוס שחוקים צריכים להתקבל על סמך דעת הרוב, משום שדעותיהם של כל האזרחים שוות בערכן, אולם שהרוב איננו רשאי לעשות ככל העולה על רוחו. הרוב רשאי בהחלט לקבוע האם יועצי השקעות מחויבים בבחינות, האם הבקרה התקציבית על הממשלה תיעשה כל 365 ימים או כל 730 ימים, והאם יחול מס על דירה שלישית, מבלי שתיפול שערה אחת משערות ראשיהם של הג׳ינג׳ים. הביקורת החוקתית על מנגנוני הדמוקרטיה הייצוגית תיוחד לשאלות שבהן לא היינו רוצים להעניק לרוב את היכולת להכריע.
בדיאלוג חוקתי תינתן בדרך כלל לנבחרי הציבור, המתחלפים באופן סדיר והמנהלים בתורם דיאלוג ישיר עם הציבור עצמו, זכות המילה האחרונה. עם זאת, ייקבעו (כמו בקנדה) דברים שבהם נבחרי הציבור לא יוכלו להכריע: משך כהונת בית המחוקקים, זכות לבחור ולהיבחר, היותה של המדינה בית לאומי ליהודים ושמירת זכויות המיעוט הערבי. אגב כך, תוכשר הקרקע לעגן במפורש את עקרון השוויון ברובד החוקתי. ועם זאת, לא כל נושא חשוב יוכרע מחוץ למערכת הפוליטית באמתלה של הגנת המיעוטים. הרוב היהודי החילוני והמבוסס לא יבקש לעצמו את ההגנה המיוחדת המסייגת את כוחו של הרוב.
וכשהתהליך בעיצומו, נקפיד – אפילו יותר מכפי הרגיל – בכבודם של בתי המשפט. גם מי מאתנו שגינוני בית המשפט מהדהדים באוזניו קולות רחוקים של חברה מעמדית ושאיננו נלהב מחבישת גלימות המחקות אצילים מימי הביניים – יכבד ויהדר כעת בכבודם של שופטים. יש לקרוא לשופטת אך ורק בגוף שלישי, למרות שמברכים בגוף שני בשם ובמלכות. בכניסה וביציאה מן האולם יש לקוד קידה בכוונה רבה כלפי סמל המנורה הניצב מאחוריהם ולדבר בקולות נמוכים ובשפל רוח.
השופטים עושים לילות כימים בעבודה קשה, נושאים את טרחתנו ומשאנו וריבנו. העומס המוטל עליהם מופרז משום שהמחוקק הורה כי יספקו שירות המסובסד בכבדות, והסובל משום כך מצריכת יתר. בלהט המחלוקת החוקתית חלק מן היצרים והכעסים מופנים, שלא כראוי, כלפיהם. בשונה מפוליטיקאים, פקידי רשות או גופים מסחריים, הנוהג מונע מהשופטים להסביר את עצמם לציבור באופן ישיר. משום כך, יש לנסות לרסן את הביקורת כלפי פעילותם בתיקים ספציפיים, בעיקר כשהיא איננה מבוססת, פעמים רבות, על קריאה של פסקי הדין.
לגינוני הכבוד, המיושנים משהו, כלפי שופטים יש ערך אינסטרומנטלי חשוב גם בימים כתיקונם. אך בתקופה שבה נבחנת הסגה לאחור של ההרחבה שחלה בהיקף השפעתם – יש להקפיד עוד יותר להגן על מעמדם הציבורי ועל הנראות שלו.
הכותב הינו רקטור המרכז האקדמי פרס
