בערך פעם בשבוע, בממוצע, אני מגיע בנסיעת בוקר מעפולה למרכז לצרכי עבודה. למרות שמקום העבודה שלי הוא בחיפה, חלק גדול מהדיונים והפגישות אליהם אני מגיע נמצאים במרכז, מהסיבה הפשוטה שרוב כלכלת ישראל נמצאת על גדות הירקון. מאז פתיחת נתיב התחבורה הציבורית על כביש החוף, הגעה לתל אביב באוטובוס הפכה לאופציה הנוחה ביותר (בניגוד לרכבת, תחנות האוטובוס ממוקמות בלב העיר), המהירה ביותר (האוטובוס נוסע למרכז באופן ישיר בלי לעבור קודם בחיפה, ולא עומד כמעט בפקקים בגלל הנתיבים המיועדים), ובוודאי שהאופציה הזולה ביותר. החל מהשבוע, לא עוד.
בהודעה עמומה שיצאה ביום שני בערב הודיעה שרת התחבורה מירי רגב על "הפסקת האכיפה הגלויה" בנתיב רב התפוסה (כלומר, תחבורה ציבורית או מספר אנשים ברכב) שבכביש החוף לפני השעה 9:30 בבוקר, כלומר בעצם הפסקת אכיפה כלשהי על הגבלות הנסיעה בנתיב בשעות העומס. במקומם, יופעלו אמצעי אכיפה "חלופיים", דהיינו, אמצעי אכיפה סמויים, אשר ספק אם עומדים על הפרק, בטח ובטח כשרגב סירבה לפרט באיזה אמצעים מדובר, ובטח נוכח הקשיים הספציפיים באכיפה סמויה בנתיב רב תפוסה שאינו מוקדש רק לתחבורה ציבורית. למעשה, ההודעה אותה הוציאה רגב מכילה קריצה ברורה לנהגים – סעו באיזה נתיב שאתם רוצים, יהיה בסדר.
אין דרך לפרש זאת אחרת, ואין צורך לקחת ברצינות את הסבריה של רגב על "ההפרעה בתנועה" שיוצרת אכיפה משטרתית. העיסוק הפתאומי של רגב בקיומה של אכיפה משטרתית דווקא בנתיבי התחבורה הציבורית לא מגיע משום מקום. רק לפני שבוע היא הכריזה, בנאום הכניסה שלה למשרד, כי נתיבי התחבורה הציבורית "הריקים" אינם מקובלים עליה, ושלא יתכן שרכבים יעמדו בפקקים, כשיש נתיב זורם לידם. מי שמתעקש להאמין שהחלטה של רגב מקורה בניתוח מעמיק בן שבוע על האיזון בין אכיפה גלויה "שגורמת להאטה" לטענת רגב לאכיפה סמויה (למעשה אין אכיפה) שמוצאת לפועל באורח פלא דווקא בנת"צים שנואי נפשה, מורשה להמשיך ולהאמין בכך. אני אמשיך לפקפק. למעשה, רגב מצאה דרך קלה ומיידית לבטל את הנת"צים באופן מעשי מבלי לשלם את המחיר של לבטל אותם באופן רשמי, על ידי עידוד פומבי של הנהגים הפרטיים לעשות שימוש בנתיבים האלו בניגוד לחוק, תוך שהם יודעים שלא תהיה אכיפה.
כמעט מגוחך להסביר זאת, אך נתיבי התחבורה הציבורית אינם חלק מהבעיה, אלא חלק מהפתרון. למדינת ישראל המצטופפת אין יותר את היכולת להמשיך ולשנע את אוכלוסייתה למקומות העבודה ובחזרה מהם תוך התבססות על תחבורה פרטית, ללא תלות בכמה נתיבים יתווספו לכבישים. נתיבי תחבורה ציבורית מסוגלים להביא יותר אנשים בפחות זמן מנתיבים רגילים בגלל הנתון הפשוט שכל אוטובוס חוסך עשרות רכבים פרטיים, והעובדה שהנתיבים האלו נראים ריקים אינה תקלה, אלא מטרתם המוצהרת של הנתיבים – להעביר יותר אנשים את הדרך, בפחות נסועה על הכביש, תוך יצירת תמריץ לאנשים נוספים להמיר את הרכב הפרטי בתחבורה ציבורית יעילה יותר. אם נגזר על נוסעי האוטובוסים לעמוד בפקקים עם כולם, כל מי שיש בידו יעדיף להעביר את הפקק ברכבו הפרטי והנוח, במקום עם עוד עשרות אנשים.
צעדיה של רגב לביטולם בפועל של הנת"צים אינה יותר מפופוליזם טהור. רגב מזהה את הסנטימנט של הנהג העומד בפקקים ורואה נתיב זורם, ומבינה שהרבה יותר קל לשחרר עבורו את הנתיב הכבוש, מאשר לתת לו הסברים מורכבים על תמריצים ונסועה. כבונוס, רגב מוחקת את המורשת של קודמיה במשרד, אשר קידמו כל אחד בתורו נתיב תחבורה מרכזי אחר, במקרה הזה, הנתיב רב התפוסה שיזם לא אחר משר האוצר הנוכחי סמוטריץ'. רגב נחושה להשאיר מורשת תוך דריסת הישגי קודמיה, ונחושה לקבל נקודות בדעת הקהל לטווח הקצר, על חשבון הטווח הארוך, ובמקרה הנוכחי, על חשבון תושבי הפריפריה, אלו שרגב נשבעת בשמם, המוצאים את עצמם מנותקים עוד קצת מהמרכז בגלל ההחלטה האחרונה של השרה.
לאזרחי ישראל מגיע יותר מזה, ולתושבי הפריפריה מגיע יותר מזה. אנחנו זכאים לשרים הגונים, מקצועיים ורציניים, כאלה שלומדים את המשרד, מיישמים צעדים ארוכי טווח וצופי פני עתיד, ושלא מתעסקים יומם ולילה בהטחת אוכלוסיות אלו באלו, תושבי המרכז מול הפריפריה, נוסעי התחבורה הציבורית ברכבים הפרטיים, על מנת לגרד אהדה. לצערנו, נראה שאת רגב לא מעניינת תחבורה, ולא מעניין הציבור, ובטח שלא תפקוד המשרד אותו היא מנהלת. את מירי רגב מעניינת רק מירי רגב, ומה שמירי רגב מסוגלת להוציא מהמשרד אותו קיבלה, לטובת מירי רגב.
כפיים.
