אפתח השבוע במשפט אישי: סבי שמעון פוקס, שעלה ארצה מברזיל ב־1965, נפטר בשבוע שעבר, והוא בן 85. המדור מוקדש לזכרו.
ברזיל היא המדינה הגדולה בדרום אמריקה, בכל מדד שתוכלו לחשוב עליו כמעט. היא הגדולה ביותר בשטחה, עם האוכלוסייה הגדולה ביותר והכלכלה הגדולה ביותר ביבשת. 214 מיליון התושבים בברזיל מספיקים כדי להפוך אותה לגוליבר של דרום אמריקה, גדולה פי כמה מכל מדינה אחרת. לשם השוואה, אוכלוסיית ארגנטינה – היריבה ההיסטורית שלה – מונה רק כ־45 מיליון איש.
הגודל הברזילאי מזכיר את עוצמתה של ארה"ב בצפון אמריקה, היבשת השכנה. ארה"ב היא המדינה השלישית הכי מאוכלסת בעולם אחרי סין והודו, ואחת המדינות הגדולות בעולם מבחינת שטח יבשתי. גם ביבשת שלה עצמה ארצות הברית גדולה הרבה יותר מקנדה, באוכלוסייה אם לא בשטח, וממקסיקו היא גדולה בשני המדדים. גם כלכלית היא חזקה פי כמה וכמה משתי השכנות. בצפון אמריקה ארה"ב היא ההגמון היבשתי. קנדה ומקסיקו במידה רבה מושפעות ממנה, תלויות בסחר עמה ומתקשות לצאת מצילה.
לא כך בדרום אמריקה. על אף גודלה, ברזיל אינה הגמון יבשתי. בתחומים רבים, מדינות היבשת מנהלות מדיניות עצמאית ולעיתים מנוגדת לזו שמבקשת ברזיליה להנהיג. במשך שנים ניסתה ונצואלה להקים גוש בוליברי אנטי־אמריקני עם קובה בדרום אמריקה, בלי להתחשב בעמדותיה של ברזיל בעניין. ארגנטינה וברזיל התחרו על אזורי השפעה בגבול ביניהן, ובואנוס־איירס אינה כפופה לברזיליה בשום מובן. בקולומביה ארה"ב היא הדומיננטית.
איך אפשר להסביר את ההבדל בין הענקית בצפון לענקית בדרום? מדוע ברזיל לא כבשה לעצמה מעמד הגמוני בדרום אמריקה?
יש לכך שתי סיבות מרכזיות. הראשונה היא כמובן גיאוגרפית. כל ניסיון ברזילאי להתפשט לרוחב דרום אמריקה חייב לעבור דרך יער האמזונס ולחצות את הרי האנדים. על המפה, ברזיל גובלת כמעט בכל מדינות דרום אמריקה – אבל בפועל, עם מדינות רבות הגבול הוא שומם, נידח ומרוחק מהלב הדמוגרפי של ברזיל במזרח. מדינות האוקיינוס השקט בדרום אמריקה מוגנות מכוחה של ברזיל בזכות הרי האנדים הרמים, המפרידים בין הג'ונגלים של האמזונס ובין רצועת החוף הפסיפי. המרחק והמחסומים הגיאוגרפיים הופכים כל ניסיון ברזילאי לאיים על מדינות היבשת האחרות לבלתי אפשרי, או ליקר מדי.
לארה"ב יש גישה יבשתית נוחה ללב הדמוגרפי של קנדה וגישה ימית קלה למקסיקו. לברזיל פשוט אין גישה כזו.
בעיה אחרת של ברזיל היא גיאופוליטית. כשהאמריקנים התפשטו מערבה הם עשו זאת בעיקר לתוך שטחים אינדיאניים לא מגובשים ואל שטחי מקסיקו החלשה. שום מחסום לא עמד מול התפשטותם. לעומת זאת, ברזיל מוקפת מדינות דוברות ספרדית – בניגוד אליה, הדוברת פורטוגזית – המוגנות במחסומים גיאוגרפים ומבוססות מספיק כדי להתנגד לניסיונות השפעה זרים.
ארה"ב הגיעה במהירות מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, והפכה לענק יבשתי שגובל בחופים של שני אוקיינוסים. ברזיל נחסמה מלהתפשט מערבה, ו"נלכדה" במזרח היבשת.
אך ברזיל אינה מיואשת. הנשיא החדש־ישן לואיז אינסיו דה סילבה ("לולה") מעוניין בהקמת "איחוד מטבע" של היבשת, מקבילה דרום־אמריקנית לאיחוד האירו של מדינות אירופה. הוא כנראה מקווה להגדיל את הסחר הפנים־אזורי באמצעות אימוץ מטבע משותף. במצב של סחר פנים־אזורי מוגבר, סביר שברזיל תהיה המרוויחה העיקרית הודות לגודל הכלכלה שלה. אז האם הכלכלה תתגבר על הגיאופוליטיקה, וברזיל תהפוך סוף־סוף למדינה בעלת עוצמה אמיתית בסביבתה?
