בין שלל הסערות שמלוות את יחסי הממשלה והיועמ"ש, נבלעה מיני סערה. משקיפים חדי-עין הבחינו כי היועמ"שית הנוכחית, גלי בהרב-מיארה, נעדרה מישיבת הממשלה הראשונה. בחדשות 12 אף דווח כי בלשכתה של בהרב-מיארה ניסו לאורך היום לקבל פרטים היכן תתקיים הישיבה, אבל איש בלשכת נתניהו לא ענה להם. בתגובה הסבירו "בסביבתו של נתניהו" כי הישיבה הייתה טקסית בלבד, ולכן היועצת המשפטית לממשלה לא זומנה אליה. ואכן, לישיבת העבודה הראשונה של הממשלה כבר זומנה בהרב-מיארה.
אני מבקש להעלות דברי כפירה ולטעון שלא זו בלבד שלא נפל פגם באי הזמנתה של היועצת המשפטית ל"ישיבה הטקסית", אלא שמן הראוי להימנע מלהזמינה לישיבות הממשלה כדבר שבשגרה. בכך אף תחזיר הממשלה עטרה ליושנה – ביטוי חביב בקואליציה החדשה.
עד לתקופתו של מנחם בגין כראש ממשלה לא נהגו להזמין את היועץ המשפטי לישיבות הממשלה, אלא כאשר התעוררה בעיה משפטית שלגביה נדרש הייעוץ שלו. הדבר השתנה בעקבות מהפך 1977 שלאחריו הקפיד מנחם בגין להזמין את אהרן ברק לישיבות הממשלה. בכנס היובל של המשפט בישראל שהתקיים באוניברסיטת בר-אילן התקיים רב-שיח של שרי המשפטים על תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה. שאלתי למקורו של הנוהג וחיים צדוק, מי שיזם את מינויו של ברק לתפקיד היועץ המשפטי, הסביר בחיוך כי "בגין היה מאוהב בברק". המילה מאוהב אולי איננה במקומה.
מדויק יותר לומר שבגין העריך ביותר את ברק. גם לאחר שפרש מתפקידו ומונה לבית המשפט העליון הוא נענה להפצרתו של בגין ודחה את כניסתו לתפקיד, כדי לייעץ למשלחת הישראלית בשיחות השלום בקמפ-דייויד. מאז השתרר הנוהג שהיועץ המשפטי לממשלה מוזמן באורח קבע לישיבות הממשלה אם כי גם בנוהל זה היה חריג בתקופת כהונתו של מני מזוז כיועץ המשפטי לממשלה.
נוהג זה פסול. ישיבות הממשלה עוסקות בשלל נושאים פוליטיים, מדיניים וביטחוניים שאין בהם בהכרח היבטים משפטיים. נוכחותו של היועץ המשפטי בשיח הבין–מפלגתי, גם אם כצופה פסיבי, מערבת אותו בדיונים מפלגתיים. יתר על כן, נוכחותו עלולה ליצור מראית עין של הכשר גם להחלטות, לדיונים, למעשים או למחדלים שהיועץ המשפטי אינו מסכים להם וזאת בשל העובדה שהוא לא התנגד להם. מכל מקום, נוכחותו מעניקה לגורמים הפוליטיים עילה לטעון שהם זכו בברכתו של היועץ המשפטי. זאת ועוד, גם כאשר מתעוררות בעיות משפטיות אין זה סביר לצפות מהיועץ, מומחה ככל שיהיה, לשלוף תשובות על אתר.
מן הראוי לשוב לנוהל הישן והטוב שהתקיים עד לתקופת בגין-ברק, לפיו הממשלה מפנה ליועץ המשפטי נושאים שטעונים התייחסות משפטית והוא ייתן את התייחסותו בכתב, ובמקרה הצורך יוזמן לישיבת הממשלה לדיון בסוגיה שהועברה אליו. הדבר יהווה גם תשובה להאשמות בדבר "שלטון הפקידים" ו"היעדר משילות".
