הרמטכ"ל לשעבר ח"כ גדי איזנקוט סיפר השבוע בכנסת על הימים הקשים של מרץ 2018. עשרות אלפי אזרחים פלסטינים תכננו אז להסתער על גדר הביטחון בעזה. המודיעין הישראלי גילה כי בין הרבבות יש מאות אנשי חמאס וארגוני טרור אחרים שמבקשים לחדור לארץ עם ההמונים, לרצוח ולחטוף אזרחים לרצועה.
ראשי הצבא, בהם הרמטכ"ל איזנקוט, ראש אגף המבצעים אלוף ניצן אלון ומפקדים נוספים, הגיעו לבית המשפט העליון, בעקבות עתירות שהוגשו נגד הצבא. המפקדים הציגו לשופטים את החומר המודיעיני. כבודם עיינו בכובד ראש, ובסוף דחו את העתירות. בעקבות המהלך הזה הפעיל הצבא הרבה מאוד כוח, כדי למנוע את הפלישה ארצה. "רק בית משפט חזק יכול לאשר את זה", אמר איזנקוט בדיון בכנסת, וח"כ ישראל אייכלר הוסיף ש"חבל שיצחק רבין לא זכה לתמיכה כזו מבג"ץ כאשר החליט לגרש את כל אנשי חמאס ללבנון".
כדאי להתעכב קצת על הסיפור הזה. בסוף מרץ 2018 החלו הפגנות המוניות סביב הגדר במסגרת מה שכונה "צעדת השיבה הגדולה". הכוונה של מאות אלפי פלסטינים הייתה לצעוד ולהגיע לתוך הקו הירוק, לערים ולכפרים של אבותיהם. במהלך ההתארגנויות לצעדה התקרבו הפלסטינים לעבר הגדר, הפעילו מטעני חבלה וזרקו רימונים ובקבוקי תבערה. בלוני תבערה שנשלחו לאוויר הציתו אלפי דונמים בעוטף עזה. צה"ל אכן הגיב בכוח עצום בעזרת מטוסים ומסוקים, ירי צלפים וירי טנקים על מטרות בעזה.
המחיר הפלסטיני היה כבד. בעימותים נהרגו 311 פלסטינים, שליש מהם אנשי זרועות צבאיות או חברי מנגנוני הביטחון של ארגוני הטרור בעזה. 50 אזרחים נהרגו בלי שום זיקה לארגונים הללו. מאז מבצע צוק איתן ב־2014 לא נרשם מספר כזה של הרוגים פלסטינים. נוסף על כך, קרוב ל־28 אלף פלסטינים נפצעו, רבים משאיפת גז מדמיע אבל גם מירי אש חיה של כוחות צה"ל לעבר מי שניסו להתקרב לגדר ולחצות את הגבול. שני חיילים וחמישה ישראלים נהרגו במהלך ההתפרעויות והתקפות הטרור על ישראל.
במהלך העימותים הגישו ארגוני זכויות האדם יש דין ועדאלה עתירות לבג"ץ על ירי לא חוקי, בעקבות הוראות פתיחה באש חדשות שקיבל צה"ל. בעתירה נטען כי ההוראות מנוגדות לדין הבינלאומי, ומתירות לחיילים לירות אש חיה על מפגינים שאינם מסכנים חיי אדם. הטענה הייתה כי מדובר בכלל באירועים אזרחיים. שלושת שופטי בג"ץ, הנשיאה אסתר חיות, המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופט ניל הנדל, דחו את העתירה פה אחד והכשירו את פעילות צה"ל.
חזרתי לפסק הדין הזה השבוע. ההחלטה ארוכה ומנומקת, יורדת לכל הרזולוציות ומתמודדת עם כל טענה אפשרית במתחם המשפט הבינלאומי. השופטים לא השאירו ספק בצדקת הפעלת הכוח של צה"ל, אפילו שהוביל למאות הרוגים בצד השני. השופטים, בעיקר הנשיאה חיות, מנתחים אמנות, אירועים ותקדימים משפטיים היסטוריים ומתעכבים על קיום כללי המשפט בדין הישראלי והבינלאומי. ההתייצבות לצד צה"ל ופעולותיו היא מוחלטת במקרה הזה. "צה"ל נקט אמצעים מגוונים לפני תחילת האירועים כדי למזער ככל הניתן את מידת הנזק לאזרחים לא מעורבים שייטלו בהם חלק", כתבה הנשיאה חיות.
והוסיף השופט הנדל: "צה"ל קיבל על עצמו, בעקבות המקרה הנדון, פרשנות קפדנית של הדין הבינלאומי". ובהמשך סיכם כי "כך ראוי למדינה יהודית ודמוקרטית".
בג"ץ בעצם שמר כאן שוב על הצבא מפני התובע הכללי בבית הדין בהאג ומפני הביקורת השיפוטית הבינלאומית בכלל. המעמד שיש לבית המשפט העליון חשוב ביותר. מערכות הביקורת והשפיטה הישראליות, צה"ל ובג"ץ, נחשבות עצמאיות ופועלות בלא משוא פנים, ומשום כך נמנעות בדיקות חיצוניות גם אחרי אירועים קשים. ישראל כ"ץ, שר האנרגיה ובעוד שנה שר החוץ, מבקר בספרו האוטוביוגרפי "הכוח לעשות" כמה החלטות של בג"ץ, אבל קובע כי "בית המשפט העליון העלה את יוקרתה של המדינה בכל העולם". הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט מוסיף כי "בג"ץ הוא כיפת הברזל של צה"ל".
האירועים הקשים הללו מ־2018, שאותם הציף השבוע הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט, מלמדים משהו על בית המשפט העליון. זה קורה דווקא בימים שהוא נחשב בעיני רבים לאויב המדינה, הרבה בזכות ההסתה השיטתית הבלתי פוסקת שנלוות אליה גם הרפורמות של השר יריב לוין. אלה באות לסרס את כוחו של בית המשפט ולקבוע את ההרכבים הרצויים לפוליטיקאים. לטעמי יש כאן גם סוג של כפיות טובה מצד השלטון החדש. בג"ץ הוא המעוז של הימין מאז ומעולם, מי שהכשיר גם את מפעל ההתנחלות האדיר והמיותר ברובו, שאוחז אותנו ואת הפלסטינים זה בגרונו של זה.
צא ולמד מה יקרה אם בית המשפט העליון ישנה את פניו, את הרכבו, את החלטותיו, את עצמאותו וכך גם את המעמד והדימוי הבינלאומי שלו. דיברתי השבוע עם בכירים בליכוד, כאלה שמתקשים ללכת שבי אחרי המלחמה שאוסרים ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים לוין על בית המשפט העליון והדמוקרטיה הישראלית. גם הם חוששים מההשלכות. בית משפט עליון מסורס ומושפל, נשלט בידי פוליטיקאים, לא יהיה לגיטימי יותר בעיני הקהילייה הבינלאומית ועלול לגרור תגובה חיצונית הולמת.
שני שרים דיברו איתי דווקא על המשמעות הכלכלית של הרפורמה המשפטית. בית המשפט העליון הוא חומת המגן של המדינה, לא רק של צה"ל. הוא הפנים הדמוקרטיות שלה. אנחנו לא נהיה שווים הרבה בעיני העולם החופשי אם כללי המשחק כאן ישתנו והחומה הזו תיפול. מדינה שמאבדת את הדמוקרטיה שלה, מאבדת גם את התמיכה שלה. אנחנו לא לבד. יש סיוע בינלאומי ומשחקים עם דירוג אשראי ופגיעות נוספות אפשריות במשק הישראלי. האמריקנים כבר החילו מהלכים כאלה על מדינות מסוימות. זה תמיד מתחיל בחשש וחוסר שביעות רצון מהתרחשויות פנימיות אנטי־דמוקרטיות.
והיום אנו רק מעניקים עוד סיבות לשנוא אותנו עם שלל חוקים, מהלכים ואמירות חרפה על גבול הגזענות והאפליה נגד קבוצות מיעוט. ויש גם פנינים של הח"כים החדשים שלנו, שעדיין לא יודעים להגיש הצעת חוק, אבל מאיימים במאסר על רמטכ"לים לשעבר ועל ראשי האופוזיציה ובכליאתם כבוגדים. ומה שהכי עצוב בסיפור הזה הוא שבנימין נתניהו הישן מכיר את הסיטואציה הזו, וכל חייו נמנע ממנה והקפיד על המהות הדמוקרטית של המדינה. היום זהו נתניהו אחר, אחוז בתחושת נקם נגד מערכת המשפט, מוביל אבל גם נגרר למהלכים פנימיים וחיצוניים שהוא מבין את משמעותם ההרסנית, אבל הוא כבר לא יכול למנוע אותם.
