התוכנית הממשלתית לטיפול בהתייקרויות במשק, שעליה הכריזו השבוע ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ', היא אולי ממשלתית אבל לא ממש תוכנית, וגם הוזלה ביוקר המחיה היא לא תביא.
הממשלה הכריזה על הפחתת ההתייקרויות במחירי החשמל, המים, הדלק והקפאת הארנונה, כפי שהבטיחה בקמפיין הבחירות. אך בניגוד להבטחות הבחירות, הממשלה אינה יכולה להקפיא את מחירי החשמל והמים, כיוון שהם נקבעים על ידי רשויות עצמאיות. הממשלה יכולה לסבסד חלק מעלות העלייה באמצעות תקציב המדינה, וזוהי למעשה התוכנית שהוכרזה. לא מדובר בהפחתה של המחיר, אלא רק במיתון ההתייקרות שכבר הוכרזה בראשית ינואר. סבסוד 70% מהעלייה במחירי החשמל, כך שהם יעלו בשיעור של 2.5 אחוזים ולא ב־8 אחוזים; סבסוד 70% במחירי המים, כך שהם יעלו באחוז אחד במקום 3.5 אחוזים; והפחתה של מס הבלו על דלק, כך שהעלייה האחרונה, של עשר אגורות, תבוטל.
נתניהו קורא למחירי החשמל, המים, הדלק והארנונה "מחוללי אינפלציה", אבל הם רק סימפטום שלה. זה קורה כשכל המחירים עולים
המהלכים הללו הוגדרו על ידי הממשלה כצעדי חירום ראשוניים מול ההתייקרויות במשק, אבל מה שמאיים יותר מכול על הכלכלה הישראלית היא האינפלציה, והצעדים הללו אינם תרופה לאינפלציה הגואה. האינפלציה בישראל נובעת מעלייה בביקוש, לאחר מענקי הקורונה שהשאירו כסף פנוי אצל האזרחים, והם הזרימו אותו אל השוק. הכסף העודף הזה פגש היצע נמוך כיוון שהייצור העולמי נפגע בקורונה, והמלחמה באוקראינה החריפה עוד את המשבר והעלתה את מחירי האנרגיה. וכשהרבה כסף פוגש היצע נמוך של מוצרים, המחירים עולים.
נתניהו קורא למחירי החשמל, המים, הדלק והארנונה "מחוללי אינפלציה", אבל הם רק סימפטום שלה. אלה עולים משום שכל שאר המחירים עולים, ובעיקר מחירי האנרגיה. אם האינפלציה נובעת בחלקה הגדול מצד הביקוש, כלומר הרבה כסף בידיים של האזרחים – הפחתה של מחירי הדלק או הארנונה לא באמת תפתור את הבעיה, ועלולה אפילו להחריף אותה. כשהממשלה מסבסדת שירותים לאזרח היא צריכה לשלם על כך מקופת המדינה, ואם היא תעשה זאת באמצעות הגדלת גירעון היא רק תגדיל את הלחצים האינפלציוניים על המשק. כרגע הממשלה עובדת על תקציב המשכי, שהוא אחד חלקי שנים־עשרה מהתקציב הקודם, כך שעליה למצוא מקורות תקציביים. את אלה לא טרחו לפרט במסיבת העיתונאים.
למען האמת, כשלוקחים בחשבון את שלל הצעדים שהממשלה הייתה עשויה להכריז עליהם עכשיו – מחינוך חינם מגיל אפס ועד מענקי אינפלציה לאזרחים – נדמה שהתוכנית הזאת די דלה בהכרזות. נכון יותר לקרוא לה "התוכנית לקיום הבטחות הבחירות של הליכוד". עיקרה בקיום ההבטחה "להקפיא" את מחירי מחוללי האינפלציה, ועוד כמה הכרזות על צעדים שאין בהם ממש, כמו מנגנונים אוטומטיים של העלאת קצבאות, שעולות באופן אוטומטי עם עליית השכר הממוצע במשק, והתאמת מדרגות מס הכנסה לאינפלציה, גם היא צעד אוטומטי.
למזלה של הממשלה, הטיפול באינפלציה אינו נמצא בתחום אחריותה אלא בתחומו של בנק ישראל, והכלי הוא פשוט: העלאת ריבית, כפי שאנחנו רואים בחודשים האחרונים. תפקידה של הממשלה הוא בעיקר שלא להפריע לריבית לעשות את מה שהיא אמורה לעשות. ראש הממשלה נתניהו רמז בדבריו שלא כל ההבטחות מההסכמים הקואליציוניים יתקיימו, וגם שר האוצר הבטיח תקציב אחראי. בינתיים, הממשלה הניחה על השולחן כמה הצעות קוסמטיות שאין בהן לא תרופה אמיתית ליוקר המחיה ולא פתרון לאינפלציה.
