בתחילת החודש הייתה אמורה להיכנס לתוקף אחת הרפורמות החשובות בתחום מה נותר מהרפורמה להגברת השקיפות בדמי הניהול שאנחנו משלמים, וההוזלה שהייתה אמורה להתלוות אליה? וגם, מדוע למרות התשואות הגרועות של 2022 אין סיבה לפסימיות החיסכון. רפורמה שנועדה להגביר את השקיפות בכל הנוגע לדמי הניהול שאנחנו משלמים, לגוון את מסלולי ההשקעה ואף להוזיל אותם. מיד נתייחס למהלך הזה, אבל קודם הקדמה קצרה.
אחד הפרמטרים המשמעותיים ביותר בחיסכון שלנו הוא דמי הניהול שאנחנו משלמים, ולא בכדי: כל עלייה או ירידה של עשירית אחוז בדמי הניהול עשויה להסתכם בצמצום החיסכון או בהגדלתו בסכומים של עשרות אלפי שקלים במהלך השנים.
מאות אלפי החוסכים בקופות הגמל, בקרנות הפנסיה, בקרנות ההשתלמות ובביטוחי המנהלים לא ממש מודעים לכך, אך מנהלי החסכונות נוהגים לגבות שלושה סוגים של דמי ניהול: האחד הוא דמי ניהול מההפקדות, שנגבים כאחוז מכל הפקדה לחיסכון; השני הוא דמי ניהול מצבירה, הנגבים מסך החיסכון שנצבר; הסוג השלישי והמוכר פחות, שנגבה כמעט בכל סוגי החסכונות, מכונה "הוצאות ישירות". דמי הניהול הללו נגבים בעיקר לצורך תשלום לחברות השקעה חיצוניות, שמנהלי החסכונות שלנו "שוכרים את שירותיהן" כדי שינהלו חלק מהכספים שלנו.
עד שנת 2023 חל רף מקסימלי בחוק, ותוספת דמי הניהול הללו הוגבלה לשיעור של עד 0.25% בשנה מהכספים הצבורים בחיסכון – בהחלט שיעור לא מבוטל. חוסך בקרן פנסיה שכבר הספיק לצבור מיליון שקל, ומנהל החיסכון שלו גבה ממנו את שיעור ההוצאות המקסימלי, שילם בסעיף הזה דמי ניהול נוספים בסך כ־2,500 שקל בשנה.
מדוע מנהלי קרנות הפנסיה והגמל נותנים למישהו אחר לנהל את כספי חסכונותינו ומעבירים לו דמי ניהול נוספים על חשבוננו? בבסיס ההיתר לעשות זאת עומדת המחשבה שיש לאפשר למנהלי ההשקעות לשכלל את השקעותיהם ולנסות להשיג למעננו תשואה גבוהה יותר, בעזרת קרנות וחברות מתמחות בחו"ל. אלה דורשות תשלום על השירות, ואנחנו משלמים.
האם הקרנות הללו אכן השיגו תשואה עודפת והעשירו את החסכונות שלנו? ממש לא. לפי דו"ח שחיברה ועדה מיוחדת בראשות פרופ' ישי יפה, שמונתה לבחון את הנושא, התשואות שהשיגו הקופות והקרנות בעשור האחרון דרך השקעות במאות קרנות פרטיות, היו נמוכות יחסית למדדי השוק. יתרה מכך, הן הניבו תשואה נמוכה יותר, תוך לקיחת סיכון גבוה יותר.
אז מה המסקנה? ברוב המקרים אין באמת הצדקה ל"ניהול החיצוני" ולתוספת דמי הניהול שנגבים בגינו. מסקנות ועדת יפה קבעו, בין השאר, שצריך להרחיב את מסלולי ההשקעה, ולחייב את מנהלי הפנסיה והגמל לפתוח גם מסלולים ללא דמי ניהול חיצוניים.
הרפורמה שבה פתחנו גובשה לכאורה בעקבות מסקנות ועדת יפה, ולפיכך היינו מצפים לאיזו הוראה רגולטורית שתפחית את דמי הניהול החיצוניים, שכאמור לא ממש הוכיחו את עצמם. מה קרה בפועל? תופתעו לשמוע שהחל מלפני שבועיים הוסרה כל הגבלה על "ההוצאות הישירות" (שעמדה כאמור על 0.25%). התוצאות לא איחרו לבוא: חלק גדול מגופי החיסכון הזניקו את רף דמי הניהול בגין הוצאות ישירות.
עד כמה זה אבסורדי? הנה דוגמה: קרן הפנסיה של בית ההשקעות מור גובה דמי ניהול של 0.22% לשנה מסך הכספים הצבורים בחיסכון, אולם החל מהחודש הודיעה כי ההוצאות הישירות יזנקו ל־0.4%. כלומר בפועל, דמי הניהול מהצבירה שייגבו מהחוסכים בקרן הפנסיה שלה, עשויים להגיע לעד 0.62% בשנה, כמעט פי שלושה מדמי הניהול ה"רשמיים". רק לפני כמה חודשים אמר פרופ' יפה, שעמד בראש הוועדה: "אם רשות שוק ההון תבטל את ההגבלה על גביית דמי ניהול עבור הוצאות ישירות, זה רחוק ממסקנות הוועדה, וגם לא מספק ומאכזב".
ומה בנוגע לשאר המלצות הוועדה? אלה כללו כאמור פתיחה של מסלולי השקעה נוספים, כאלה שדמי הניהול החיצוניים בהם יהיו נמוכים יותר, וכן מסלולים שדמי הניהול בהם ייקבעו בהתאם להצלחה של מנהלי ההשקעות ולתשואה שתושג. כלומר, ככל שביצועי מנהלי ההשקעות יהיו טובים יותר ויניבו תשואה גבוהה יותר, כך הם יוכלו לגבות דמי ניהול גבוהים יותר, וזאת תוך שקיפות מרבית.
בפועל, החל מלפני שבועיים חויבו מנהלי החסכונות לפתוח שני מסלולים חדשים בלבד, שבהם ההוצאות הישירות נמוכות יותר: מסלול בניהול פסיבי, העוקב אחרי מדדי מניות או אג"ח וכולל הוצאות ישירות מופחתות; ומסלול בניהול אקטיבי, כזה שאינו עוקב אחר מדדים אך עם נכסים סחירים בלבד, שחשופים פחות להוצאות ישירות. זה הכול, שני מסלולים? אכן כן. מתברר שבלחץ חברות הביטוח והפנסיה, שאר המסלולים נדחו לשנת 2024.
כפי שאתם מבינים, מפוטנציאל לרפורמה גדולה בדמי הניהול, נותרנו עם כמה שינויים קטנים. בעצם לא כולם קטנים. אחד מהם, ביטול מגבלת ההוצאות הישירות, הוא שינוי גדול אבל לא לטובתנו. נראה שלרפורמה אמיתית בדמי הניהול, כזו שתיצור התאמה מתבקשת בין מה שנגבה מאיתנו ובין התשואה שמניבים לנו – נצטרך עוד להמתין.
