כבר מהתמונה הראשונה היה ברור ששום דבר טוב לא יצא מזה. השבוע, עוד לפני שאושפז בבית החולים, צולם נשיא ברזיל לשעבר ז'איר בולסונרו יורד על דלי של קנטקי פרייד צ'יקן. לא זו בלבד שהנשיא לשעבר ישב במזללה באורלנדו, פלורידה, לגמרי לבדו; זה לא בדיוק מזון הבריאות שאדם הסובל מחסימות מעיים חוזרות ונשנות אמור לאכול.
בספטמבר 2018, בעיצומו של קמפיין הבחירות שלו לנשיאות, נדקר בולסונרו בבטנו בידי אודליו אוליביירה, איש המפלגה הסוציאליסטית. בדיעבד, הדקירה חיזקה את התמיכה העממית בבולסונרו, שכבר אז כונה "טראמפ של ברזיל". אבל מאז הוא נאלץ לעבור סדרה ארוכה של אשפוזים והתערבויות כירורגיות בעקבות חסימות מעיים. מצב רפואי לא פשוט, ובמאמר מוסגר גם לא מאוד ייצוגי. באחת הפעמים אף שיהק בולסונרו בלי הפסקה במשך עשרה ימים תמימים, לפני שאושפז. הדימוי של נשיא משהק בלא הרף הוא חומר גלם מעולה לסאטיריקנים; במציאות הוא משעשע הרבה פחות.
ואם תהיתם מה אירע לאוליביירה, תשעה חודשים לאחר הדקירה הוא קיבל חנינה לאחר שבית המשפט בברזיל מצא שהוא לוקה בנפשו. זה אולי לא לגמרי מקרי. הפוליטיקה הברזילאית, צריך לומר, לוקה במינון גבוה של יצריות, שלא לומר קורטוב של שיגעון. בסוף השבוע האחרון פשטו אלפים מתומכיו של בולסונרו על בניין הקונגרס ועל בית המשפט העליון של ברזיל, בקריאה להדיח את הנשיא הנבחר איגנסיו לולה דה־סילבה, שהושבע לתפקידו בשבוע שעבר אחרי ניצחונו בבחירות. אז אמנם בולסונרו לא היה שם כשכל זה קרה, וממקום מושבו באורלנדו הוא גם גינה את המתקפה על סמלי השלטון של ברזיל. אולם תרומתו להתנהלותם הפרועה של תומכיו, במיוחד לאחר שנודע על הפסדו בבחירות, אינה מוטלת בספק.
עם הגיעו לארה"ב נעלם בולסונרו מהעין הציבורית. אבל אז החלו לטפטף הצילומים, שהוכיחו כי אינו שוהה במיאמי אלא בפרוור של אורלנדו, פלורידה, לא הרחק מדיסניוורלד. משם גם הצילום שלו במזללה של קנטקי פרייד צ'יקן
הפשיטה של תומכי בולסונרו על הקונגרס ועל בית המשפט העליון לא הייתה בדיוק הפתעה. היא הגיעה לאחר שנה שבה הקיטוב הפוליטי בברזיל זינק לגבהים חסרי תקדים. נקודת המפנה שהדליקה את הזירה הייתה שחרורו מהכלא של לולה דה־סילבה, יריבו הגדול של בולסונרו. לולה, מנהיג הפועלים המיתולוגי ונשיא ברזיל בשנים 2003־2011, שב למרכז הבמה הפוליטית לאחר שנה וחצי בכלא בגין עבירות שחיתות והלבנת כספים. אולם בעקבות מאבק משפטי מתמשך מתוך כותלי הכלא, שוחרר לולה לאחר שבית המשפט קבע כי התהליך נגדו היה מוטה מלכתחילה, וכי כל ההאשמות בטלות. נישא על גלי האהדה של תומכיו החליט לולה להתמודד מחדש על הנשיאות. במחנה בולסונרו חששו, ובצדק, מהקמבק של לולה. מלכתחילה הייתה שם תחושה של הלם ושל תבוסה, אבל גם סירוב לקבל אופציה של מפלה. המסרים שטופטפו לאורך הקמפיין היו שמערך ההצבעה האלקטרונית של ברזיל בלתי אמין ומסייע להונאה.
על זמן שאול
בבחירות שנערכו בחודש אוקטובר זכה לולה בסיבוב השני בהפרש מזערי של פחות משני אחוזים, ומאז ברזיל נמצאת בלימבו פוליטי. בולסונרו לא באמת הכיר בניצחונו של לולה, ועד עתה לא התקשר אליו כמקובל לברכו על ניצחונו. תומכיו חיים בתחושה שגנבו להם את הבחירות ואת המדינה. הדינמיקה הרעילה הזו חלחלה עמוק דרך הרשתות החברתיות, ויצרה התארגנויות בשטח לקראת טקס השבעתו של לולה לנשיאות, שנערך ב־1 בינואר. הזעם של תומכי בולסונרו הלך ונאגר. הלבה התפרצה רק לאחר שמינויו של לולה היה לעובדה מוגמרת.
כמה ימים לפני כל זה עלה בולסונרו על מטוס צבאי בדרכו לארה"ב. לשכתו מסרה כי הוא ישהה במיאמי עד 30 בינואר, וכי למסעו הצטרפו יועצים ואנשי אבטחה. לפני עזיבתו הוא נאם בשידור חי דרך הרשתות החברתיות. על סף דמעות אמר שלא הצליח למצוא דרכים משפטיות או תמיכה מספקת כדי להישאר בתפקיד הנשיא, אולם הבטיח: "אשוב בקרוב".
עם הגיעו לארה"ב נעלם בולסונרו מהעין הציבורית. אבל אז החלו לטפטף הצילומים, שהוכיחו כי הוא אינו שוהה במיאמי אלא בפרוור של אורלנדו, פלורידה, לא הרחק מדיסניוורלד. משם גם הצילום שלו במזללה של קנטקי פרייד צ'יקן. הדיבור בקרב תומכיו היה שבולסונרו לא רצה להיות במדינה כדי שלא ייאלץ להשתתף בטקס ההשבעה של יריבו, לולה דה־סילבה. שם, על פי המסורת, היה עליו לעטר במו ידיו את הנשיא הנכנס בסרט הריבונות הסמלי.
מאז התברר שבינתיים הוא הגיע עם משפחתו לאורלנדו. אבל מהרגע שנודע על נוכחותו והחלו להתפרסם צילומים שלו, החלו גם הלחצים לפעול לסילוקו. מהרגע הראשון היה ברור שממשל ביידן אינו נלהב מנוכחותו של בולסונרו, וחברי קונגרס דמוקרטים קראו לסלקו מארה"ב במהירות האפשרית. זו לא רק המדיניות שנשיא ברזיל היוצא מזוהה עימה, אלא בעיקר הדמיון המטריד להתנהלותו של דונלד טראמפ לפני הסתערות תומכיו על הקפיטול. כולל התנהלות המקבילה לזו שנקט נשיא ארה"ב הקודם בינואר 2020, כאשר החרים את טקס ההשבעה של מחליפו ג'ו ביידן. כמו טראמפ, בחודשים שקדמו לבחירות פיזר בולסונרו הצהרות המטילות ספק בטוהר ההצבעה, והזהיר מזיופים והונאות במערכת ההצבעה האלקטרונית שמטרתם להדיחו. וכמו במקרה של טראמפ, לא נמצא יסוד לטענות הללו.
כפי שהדברים נראים כרגע, הזמן שעומד לרשותו של בולסונרו בארה"ב הוא שלושים יום, והם הולכים ואוזלים. והאפשרוית שלו רחוקות מלהיות מזהירות. היו השבוע דיווחים כאילו בולסונרו כבר פנה לבקש אזרחות מממשלת איטליה, שהיא גם מולדתה ההיסטורית של משפחתו. אבל כבר עתה ברור למדי שהסיכויים לכך שואפים לאפס. אפילו לא תחת שלטונה של ראש הממשלה החדשה ג'ורג'ה מלוני, שלמרות עמדותיה הימניות המובהקות, אין לה שום סיבה להכניס ראש בריא למיטה חולה.
לבולסונרו לא מחכה שום דבר טוב בבית. בברזיל מעריכים כי ההחלטה לעזוב לפלורידה נועדה להעניק לו פסק זמן להתארגנות, נוכח החשש שעם אובדן תפקידו כנשיא יאבד גם את חסינותו וייעצר בעקבות שורת חקירות שכבר עתה מתנהלות נגדו. ביום שישי שעבר הגיש צוות הבחירות של הנשיא החדש לולה תביעה טרייה נגד בולסונרו, בטענה שהוא ושני בניו ניצלו לרעה את כוחם ותקפו את מערכת ההצבעה הברזילאית במהלך תקופת הבחירות. שני הבנים ליוו את אביהם בקמפיין לנשיאות, טיפלו ברשתות החברתיות וקיבלו ייעוץ גם מאנשיו של טראמפ – בהם יועציו הקרובים סטיב בנון וג'ייסון מילר. ויש גם טענה שלפיה בולסונרו ואנשיו התעניינו גם במומחיות הרוסית הידועה בהתערבות ברשתות החברתיות לשינוי תוצאות הבחירות.
בארה"ב, אם כן, הוא לא יוכל להישאר עוד זמן רב. הדבר היחיד שנותן לו בינתיים פסק זמן הוא מצבו הבריאותי. בניסיון להשיג מעט סימפתיה התפרסמה השבוע תמונתו של בולסונרו מאושפז בבית החולים באורלנדו. הוא נראה בה שוכב במיטה כשפרק ידו מחובר למוניטור חכם, ורגליו נתונות במשאבות שנועדו לשמור על סירקולציה ולמנוע קרישי דם.
כעת מגיע שלב ההאשמות והקונספירציות. תומכי בולסונרו העלו בימים האחרונים טענות שלפיהן ההתפרצות לבניין הקונגרס ובית המשפט העליון הייתה מבוימת, ושהיא נעשתה בידי אנשי שמאל שביקשו להכפיש את תנועת תומכי בולסונרו. הנרטיב שהולך ומתפתח כעת, עם בולסונרו ובלעדיו, הוא שהאליטות הפוליטיות הן שהעלו את לולה הקומוניסט לשלטון, ושהוא יהפוך את ברזיל למדינה בעלת שלטון אוטוריטרי.
תחילתה של ידידות מופלאה
לולה הוא אכן מנהיג פועלים כריזמטי. אבל ספק רב אם יש בכוחו או ברצונו להפוך את ברזיל למדינה אוטוריטרית נוסח ונצואלה. גם יחסיו עם ולדימיר פוטין מורכבים למדי. יש לו ניסיון רב מתקופתו הקודמת כנשיא ואשראי בינלאומי נרחב. הוא אפילו נערץ בקרב חוגים בינלאומיים נרחבים, במיוחד לאחר הקאמבק שעשה מן הכלא לנשיאות ברזיל. גם מדיניותו הסביבתית, המנוגדת לזו של בולסונרו, ודאגתו לשמירה על יערות האמזונס שנחשבים הריאה הירוקה של העולם, מקנות לו תמיכה בינלאומית רחבה. הוא כבר הצהיר כי הוא "מוכן להוביל את המסע העולמי למלחמה בשינוי האקלים".
בשבוע האחרון פעל לולה בהחלטיות מול תומכיו של בולסנרו. השבוע שוחח עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שהביע את "תמיכתה הבלתי מעורערת של ארה"ב בדמוקרטיה של ברזיל וברצונו החופשי של העם הברזילאי". ביידן אף הזמין את עמיתו לביקור בוושינגטון. מה שמבשר אולי על סוג של מהפך ביחסים בין ברזיל לארה"ב, אולי אף על תחילתה של ידידות מופלאה בין שני המנהיגים.
אבל זה יהיה מורכב. לולה אמנם נערץ ברחבי העולם, אולם גישתו לתקשורת חופשית אינה מובנת מאליה. יש לו נטייה ברורה לנסות לשלוט בתקשורת. ולמרות המהפך המדהים שעשה, הרקורד שלו כלל לא פשוט. בשעה שהזניק את הכלכלה הברזילאית למקום השישי בעולם והביא לכך שברזיל נבחרה לארח את האולימפיאדה, אנשים במדינה המשיכו לסבול מחוסר ביטחון תזונתי ולגווע במסדרונות בתי החולים. ולצד הריקודים והקרנבל של ריו, בפאבלות אנשים המשיכו לחיות בתנאי עוני ואלימות קשים.
אם ביידן יוכל לשלב ידיים עם לולה באופן שיצעיד את הכלכלה העולמית קדימה מהמשבר ויסחף אחריו מדינות אחרות באמריקה הלטינית, זה יהיה הישג עצום. לולה נישא כבר עתה על גלי הערצה וחיבה, בברזיל ובעולם כולו. הוא מתודלק באנרגיות שמעניקות לו חיוניות בגיל 74, כולל נישואיו לאשתו הטרייה רוזה אנג'לה בת ה־56, שעליה אמר לבוחריו: "אני עומד כאן חזק, מאוהב שוב, משוגע על אשתי, היא זו שתיתן לי כוח להתמודד עם כל המכשולים".
יחסי ישראל וברזיל ידעו דווקא עדנה בתקופתו של בולסונרו, שהפגין יחס חם למדינת ישראל. ראש ממשלת ישראל דאז (ודהיום) נתניהו ורעייתו ביקרו בברזיל, ובולסונרו ביקר בישראל והניח פתק בכותל המערבי. בנו אדוארדו, ששימש יו"ר ועדת החוץ והביטחון של ברזיל, ביקר אף הוא בארץ ואמר כי פתיחת משרד סחר ישראלי־ברזילאי בירושלים היא צעד ראשון בדרך להעברת שגרירות ברזיל לבירת ישראל. במהלך ביקורו הוא גם התייחס למשפטי נתניהו וקבע כי "הכול ספקולציות".
ההיסטוריה הזו מייצרת דילמה אישית עבור ראש הממשלה נתניהו, שבינו ובין בולסונרו ובני משפחתו נוצרו קשרי ידידות וקרבה מיוחדים. אולם לאחר שבולסונרו עצמו גינה את ההתפרצות של תומכיו על סמלי השלטון בברזיל, התפרסמה השבוע הודעה בעמוד הטוויטר הרשמי של ראש ממשלת ישראל, המגנה את הפריצה של תומכי בולסונרו למבני הממשל בבירה ברזיליה. "ישראל מגנה את ההתפרעויות האלימות שלשום בברזיליה ותומכת במוסדות הדמוקרטיה ובשלטון החוק בברזיל. בדמוקרטיה אין מקום להפגנות אלימות, ויש לכבד את רצון העם כפי שבא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות", נאמר בציוץ שמתכתב לא רק עם המציאות הפוליטית בברזיל, אלא גם עם המתיחות הפנימית הגואה אחרי הבחירות במדינת ישראל.
בדבר אחד היה בולסונרו שונה מאוד בהתנהלותו מנתניהו: יחסו למגפת הקורונה. עמדתו המבטלת ביחס לנגיף היא אולי בין הגורמים המרכזיים לכך ששיעור התמותה בברזיל בזמן המגפה היה השני בעולם.
מבחינת יחסי ישראל־ברזיל, זו תהיה אפוא תקופה לא פשוטה אחרי הרומן עם בולסונרו. במשרד החוץ יצטרכו לעבוד קשה כדי לרבע את המעגל. אולי זה יהיה קשה, אך לא בלתי אפשרי.
