הַמּוֹרָה, הוּא הֶחֱזִיר לִי

לֹא שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל דָּנִים פֹּה לְגוּפוֹ

שֶׁל כָּל עִנְיָן שֶׁהוּא. זֶה לֹא שֶׁשִּׁקּוּפוֹ

שֶׁל סֵדֶר הַדְּבָרִים תָּמִיד פֹּה נֶאֱמָן.

הוּא מְבֻלְבָּל תָּדִיר. אֲבָל יֶשְׁנָן תְּקוּפוֹת

שֶׁהָעִוּוּת מַבְעִית יוֹתֵר מִשְּׁאַר הַזְּמַן.

 

 

כְּגוֹן הָעֵת הַזֹּאת. הָעֵת הַמִּתְרָאָה

בָּרְאִי הַתִּקְשָׁרְתִּי הַצַּר כְּעֵת רָעָה –

כְּשֶׁיְּסוֹדוֹת מִשְׁפָּט נֶעֱטָפִים טַפֶּשֶׁת,

וְהַגָּמָל אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַדַּבֶּשֶׁת,

וְהֶחָתוּל אֲשֶׁר גָּנַב אֶת הַגְּבִינָה

רוֹאֶה שֶׁמְּזִיזִים לוֹ וְאוֹבֵד בִּינָה,

וּבְאוּשֵׁי פֵּרוֹת-הִלּוּל צְמוּחֵי צַמֶּרֶת

מוֹרִים מַהֵר עַל מֶרִי וּמְרַיְּרִים עַל מֶרֶד,

וְהַתַּנִּין דּוֹמֵעַ עַד כִּמְעַט נִדְמֶה

שֶׁלֹּא טַרְפּוֹ פּוֹעֶה בּוֹ אֶלָּא לֵב הוֹמֶה,

וּמְשִׁיבֵי עֲטֶרֶת הַמִּשְׁפָּט כְּקֶדֶם

מְתֹאָרִים כְּאֵשׁ מַהְפֵּכָה יוֹקֶדֶת,

וְזֶה אֲשֶׁר זוֹרֵק בְּיָד קַלָּה גַּפְרוּר

לַקַּשׁ הַצִּבּוּרִי הוּא הַצּוֹעֵק אָרוּר,

הוּא הַצּוֹעֵק מַצִּית; עַל מִי? עַל אִישׁ הַקַּשׁ

שֶׁהוּא אֲשֶׁר יָצַר. צוֹעֵק עַל הַמֻּכָּשׁ.

 

אֶל פְּנֵי הָעֵת הַזֹּאת – מַסֶּתֶת, מַדִּיחָה –

מַבִּיט אָדָם וּמָה חוֹשֵׁב? זוֹכֵר בְּדִיחָה.

כֵּן, הַדִּיּוּן הַזִּבּוּרִי הַזֶּה מַזְכִּיר לִי

סִפּוּר יָשָׁן עַל נַעַר שֶׁהָלַךְ מַכּוֹת,

הֶחְטִיף יוֹתֵר מִשֶּׁחָטַף וּבָא לִבְכּוֹת

אֶל הַמּוֹרָה:

"הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁהוּא הֶחֱזִיר לִי!"

 

*

 

חֲלִילִים מִתְנַשְּׁפִים פֹּה אֶל חֵמֶת:

מִלְחֶמֶת, אַחִים, מִלְחֶמֶת.

וּמוּטַחַת חֶרְפַּת אִישִׁים

אֶל גְּבִיעִים שֶׁל יֵינוֹת פַּטִּישִׁים.

מִנְּתִיבוֹ רוּחַ סַעַר סוֹטֶה

לְהַרְתִּיחַ חֵמָה בְּכוֹס תֶּה.

וְעַל כָּל הַמַּצָּב הָאַלִּים

הַשּׂוֹרֵר בְּסוּגֵי הַנּוֹזְלִים

מְנַצַּחַת קַלַּחַת הַדּוּד:

הוּא רוֹתֵחַ, הַדּוּד הַמָּדוּד!

הֲפִיכָה! מַעֲרָכוֹת בְּשִׁדּוּד!

מִלְחָמָה! נְגַיֵּס עַכְשָׁו גְּדוּד.

אָז מוּרָם הַמִּכְסֶה שֶׁל הַדּוּד

וְרוֹאִים: הוּא רָדוּד. כֹּה רָדוּד.

 

*

 

אֲבָל מָה? בִּנְהָרוֹת שֶׁל בִּיּוּב

וּגְבָבָה

נֶחְשְׂפוּ גַּם אִיִּים שֶׁל חִיּוּב

וְתִקְוָה.

כִּי פִּתְאוֹם, סוֹף כָּל סוֹף, בְּתֹם דּוֹר

הִתְעַלְּמוּת,

שְׁנוֹת שִׁרְיוֹן דּוֹרְסָנִי בְּלִי חָדוֹר,

שְׁנוֹת עַל־מְיוּט,

אַקְטִיבִיסְטִים אוֹמְרִים: "בְּוַדַּאי,

כֵּן כֵּן כֵּן,

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ וּכְדַאי

לְתַקֵּן,

וְצָרִיךְ לְדַבֵּר, לְהָקִים

וַעֲדָה

מְשֻׁתֶּפֶת, לִפְתֹּר חִלּוּקִים"

וּכְגוֹן דָּא.

כֵּן, פִּתְאוֹם נִזְכְּרוּ. זֶה נָעִים

וְסִימְפָּטִי.

וְעַל כָּךְ יֵאָמֵר בְּלִי תְּנָאִים:

טוֹב שֶׁבָּאתֶם!