כאבי הראש הגרועים ביותר של תושבי ברזיליה הם בדרך כלל פקקים ותורים למסעדות. המצב השתנה פתאום ביום ראשון, כשהמון זועם השתלט על בירת ברזיל, התעלם מהמשטרה, תקף את התקשורת ובזז את הארמונות המודרניסטיים של קו הרקיע הפוליטי המהולל ביותר באמריקה הלטינית.
פרץ הזעם הזה טלטל את האומה, אך הוא לא בא בהפתעה. במשך חודשים התריעו פרשנים פוליטיים, גורמים בכוחות הביטחון ובכירים ברשויות המקומיות מפני זעם מצטבר. חסידיו של הנשיא לשעבר ז'איר בולסונארו, שסירב להכיר בהפסדו בבחירות באוקטובר ללואיז אינסיו לולה דה־סילבה, הקימו אוהלים בכיכרות ברחבי ברזיל ומול מחנות הצבא, והתחננו להתערבות חמושה בהליך הפוליטי.
ובכל זאת, במשך שבועות, התייחסה ברזיל למפגינים בשעשוע ובזלזול בלבד. בולסונארו, אחרי הכול, השתתק ונמלט לפלורידה יומיים לפני סיום כהונתו.
ואז, ביום ראשון, ברזיליה הפכה לשדה קרב. כל החלונות בכניסה הראשית לבית המשפט העליון נופצו. מפגינים עוטים דגלי ברזיל, לבושים במדיה הצהובים של נבחרת הכדורגל הלאומית, פלשו לקונגרס. מתפרעים פרצו לארמון הנשיא, זרו הרס והשחיתו ציור של אמיליאנו די־קוולקנטי בשווי 1.5 מיליון דולר. היום הסתיים בענני גז פלפל, בזרנוקי התזת מים ובאינספור מעצרים. עם רדת החשכה התברר שההמון הברזילאי התעלה על האספסוף הלבן שהעניק לו את ההשראה ב־6 בינואר 2021, והצליח לפשוט על שלוש זרועות השלטון.
ואז צצו ספקות חדשים: האם המהומות יחזרו או יתפשטו? עד כמה איימו המהומות על נשיאותו של לולה? התשובות אינן בידינו עדיין, אולם רוב הסיכויים שהכאוס שעורר האספסוף בברזיליה ישחק לטובתו של לולה, לפחות בינתיים.
סקירה של 2.2 מיליון פוסטים ברשתות החברתיות במהלך ניסיון ההפיכה הראתה ש־90 אחוז מהברזילאים דחו את המהלך בתוקף. הרגש הזה חיוני ללולה, שייאלץ לנסות להחיות את הכלכלה הברזילאית לאחר המגפה, לשמור על יציבותה של הקואליציה המסורבלת שלו, ולהרגיע את השווקים החוששים מהאתגרים הפיסקאליים העצומים של המדינה. ביום שני, כל 27 מושלי מדינות ברזיל נענו לקריאתו של לולה למפגש חירום, והשווקים הפיננסיים במדינה נותרו יציבים. אחד המדדים אפילו עלה מעט.
עד רדת החשכה ביום ראשון, מנהיגות הקונגרס, מושלי המדינות והאזרח הפשוט התגייסו לעמוד לצד הממשלה הנכנסת. אפילו ולדמר קוסטה נטו, ראש המפלגה הליברלית של בולסונארו ובעל בריתו הקרוב ביותר בבית המחוקקים, תיאר את ניסיון ההפיכה כמלאכתם של פושעים. שמרנים רבים שמתנגדים ללולה נדהמו מהמחאה האלימה.
מטרידה יותר הייתה הדממה הרועמת של הכוחות המזוינים, שבקושי נקפו אצבע כדי למנוע את הפיכת מאהלי המחאה לאספסוף זועם.
האחריות ליציבות מוטלת כעת על כתפי הממשלה החדשה. ברזילאים רבים זוכרים את לולה לטובה משתי הקדנציות הראשונות שלו בתפקיד (2003 עד 2010), כשהביקוש הסיני לחומרי גלם מילא את הקופה הלאומית, עורר צמיחה ורומם עניים רבים למעמד הביניים. אבל זו נחלת העבר, ורבים זוכרים את השחיתות הממשלתית שהתעצמה במהלך כהונתו.
לולה פותח את כהונתו השלישית יותר מעשור לאחר מכן, כשהברזילאים עדיין המומים מהמגפה קטלנית ומהמיתון החמור ביותר זה עשרות שנים. שביעות הרצון מהדמוקרטיה צונחת בכל היבשת. רק 9 אחוזים מהברזילאים סומכים על נבחרי הציבור. האמון בכוחות המזוינים גבוה יותר מפי שלושה מכך.
המשמעות היא שהאהדה שצבר לולה על רקע ניסיון ההפיכה לא תחזיק מעמד אם הכלכלה תתמוטט, או אם ממשלתו לא תעמוד בהבטחותיה הרבות והיקרות. הברזילאים אולי הזדעזעו מניסיון ההפיכה, אך הם עדיין מקוטבים מאוד. רבים אוהדים את מטרת המורדים, גם אם הם חולקים על שיטותיהם. בולסונארו אולי נעלם, אבל את מצב הרוח המריר שהזין את האהדה אליו אי אפשר לשפר בלי מעשים.
מאק מרגוליס הוא יועץ פוליטי ומחבר הספר "העולם החדש האחרון: כיבוש חזית האמזונס"
