מאז שהודיע שר המשפטים יריב לוין על כוונתו לקדם רפורמה משפטית הכוללת פסקת התגברות ברוב של 61 ושינוי שיטת מינוי השופטים, נשמעו לא מעט הצהרות על כך ש"ישראל בדרך להיות הונגריה ופולין", ו"עוד רגע נהפוך להיות טורקיה של רג'פ טאיפ ארדואן". המדינות הללו עברו מהפכות חוקתיות דרמטיות לאחרונה, וספגו ביקורת רבה מהקהילה הבינלאומית ומהמערב. יצאנו לבדוק מה הפך אותן לשנויות במחלוקת כל כך, ואם אכן מערכת המשפט הישראלית נמצאת בדרך לשם.
הונגריה: מותר להיות מוזר
בפרלמנט ההונגרי קיימת דרישה בסיסית: כל חקיקה או פעולה צריכות לעבור ברוב של שני שלישים מ־199 חברי הפרלמנט. במדינה פועל בית משפט לחוקה, הבוחן כל חוק מוצע ואת התאמתו לחוקה הקיימת. שופטי בית המשפט הזה ממונים אף הם בידי הפרלמנט, וגם מינויים כאלה צריכים לעבור ברוב של שני שלישים.
הדרישה לרוב כזה נשמעת תובענית הרבה יותר מה־61 שלנו בישראל, אבל כשמפלגת פידס ("הברית האזרחית ההונגרית") של ראש הממשלה ויקטור אורבן מחזיקה ב־135 מתוך 199 מושבי הפרלמנט – כל שופט חדש ממונה למעשה בידי מפלגת השלטון. במצב כזה רבים טוענים שהמשחק מכור, שהרי ברגע שמפלגת השלטון ממנה את השופטים, הם צפויים לפסוק בהתאם להשקפת עולמה ואף לאינטרסים שלה.
אישטוון קובץ', מנהל "המרכז לזכויות יסוד" בהונגריה, דוחה את הטענה הזו. הוא אומר שאומנם אורבן נהנה כיום מרוב מוצק בפרלמנט, אבל מחר זה עשוי להיות מישהו אחר. "בכל מערכת דמוקרטית יש דברים שאני או אתה נתקשה להבין. בעיני ההונגרים, המערכת הישראלית עשויה להיראות מוזרה. ועדיין, לא הייתי אומר שהמערכת הישראלית לא דמוקרטית. ההבנה שלנו מהי דמוקרטיה יכולה אולי להיראות מוזרה לאחרים, אבל הייתי אומר שהונגריה היא מדינה דמוקרטית שנשלטת לפי חוק".
ככלל, רק מספר מצומצם של בעלי תפקידים רשאים לעתור לבית המשפט החוקתי, ורק כשהם סבורים שהחקיקה נוגדת את החוקה. במקרים מסוימים גם אזרחים יכולים לעתור נגד חוק – אם בית משפט אזרחי שדן בתיק שלהם פסק לדעתם בניגוד לחוקה. בשנים האחרונות היו מקרים מעטים שבהם בית המשפט החוקתי שינה חוקים. בשנות התשעים, לאחר נפילת הקומוניזם, זה היה עניין שבשגרה.
הונגריה התעמתה רבות עם האיחוד האירופי בשנים האחרונות על סוגיות של הגירה וזכויות מיעוטים, אך לדברי קובץ', סוגיית בתי המשפט נותרה מחוץ לוויכוח עם האיחוד: "הנושא לא נמצא במוקד הביקורת. הדיונים והוויכוחים עם האיחוד האירופי סביב שלטון החוק ההונגרי, ועם מי שטוענים שהונגריה אינה דמוקרטית, עוסקים בנושאים אחרים. הייתי אומר שאפשר למתוח ביקורת על המערכת, אבל היא טובה".
פולין: מלחמה משפטית
הקרב על מערכת המשפט בפולין סוער בשנים האחרונות. ב־2015 עלתה לשלטון מפלגת חוק וצדק, והחליטה לפטר את כל שופטי בית המשפט לחוקה. "הם אמרו שהשופטים שמינה הפרלמנט הקודם אינם חוקיים, ומינו שופטים חדשים", אומר ברטוש וילוסקי, עיתונאי פולני.
כל מי שרוצה לערער על חוק שהתקבל בפרלמנט רשאי לפנות לבית המשפט הפולני לחוקה, אך גם את 15 שופטיו בוחר הפרלמנט – כלומר, בעל הרוב בפרלמנט הוא בעל הדעה.
אף בפולין נשמעת הטענה שהשופטים משמשים כלי משחק. "האופוזיציה רואה בבית המשפט החוקתי מוסד מפלגתי, כי הוא למעשה מאשר כל חוק", אומר וילוסקי.
השלב הבא אחרי בית המשפט החוקתי הוא בית המשפט העליון. ב־2018 ניסתה הממשלה להשתלט גם עליו, ואחרי מאבק ממושך הצליחה מפלגת חוק וצדק, בהנהגת ראש הממשלה מטיאוש מורבייצקי, למנות את נשיא בית המשפט העליון.
רגע השיא במאבק היה חוק שקבע שכל השופטים מעל גיל 65 חייבים לפרוש. נשיאת בית המשפט העליון דאז, מלג'וזטה גרסדורף, סירבה לקבל את ההחלטה והמשיכה להגיע לעבודתה בבית המשפט, מלווה במאות מפגינים. בסופו של דבר הצליחה הממשלה למנות רק חלק מ־125 השופטים.
"נשיא פולין הוא בעל המילה האחרונה בכל הקשור למינויים בבתי המשפט", אומר לי חבר הפרלמנט טומאש רזימקובסקי, ממפלגת קוקיז־15, "הוא יכול להחליט אם לקבל את המינוי או לא. בידיו הסמכות הסופית".
לדברי וילוסקי, הממשלה לא הסתפקה בניסיונות להשתלט על בתי המשפט. "הם מינו גוף מיוחד שאמור להיות אחראי לשופטים שמתנגדים לממשלה: הוא מטיל עונשים על השופטים, כמו השהיה ואפילו אפשרות של הדחה", אומר וילוסקי, "מה זה להתנגד לממשלה? להשתמש בחוק האירופי, או לבקש עצה מבית המשפט האירופי. יש לא מעט מקרים של שופטים שנענשו".
בעקבות הקמת הגוף המיוחד קנס בית הדין האירופי לצדק את פולין בסכום של מיליון אירו ביום.
ולמרות זאת, רזימקובסקי טוען כי לשופטים בארצו יש עצמאות רחבה: "לדעתי, לשופטים בפולין יש ערבויות חוקתיות רחבות מאוד שמאפשרות עצמאות שיפוטית. השופטים אינם תלויים בפוליטיקה הפולנית". לעומתו אומר וילוסקי ש"חצי מהמדינה מבקרת את ההתנהלות הזאת. זה השינוי הכי גדול בפולין בשנים האחרונות. אנשים יוצאים להפגין ומנסים להתנגד לכך, אבל הם לא בדיוק מצליחים – בין השאר כי הממשלה מנהלת קמפיין נגדם".
יוון: בחירה עקיפה
באומה שהיא "ערש הדמוקרטיה", הסיכוי לשנות חקיקה שעברה בפרלמנט קלוש למדי. אזרח יווני שנפגע מהצעת חוק יכול להגיש תביעה אזרחית לבית המשפט, ושם יחליטו אם התיק יתגלגל לפתחו של בית המשפט העליון. בבית המשפט העליון מכהנים 35 שופטים, ומהם רק הנשיא והתובע הכללי נבחרים על ידי הפרלמנט והממשלה. כל השאר נבחרים בידי שופטים ממערכת המשפט, בוועדות בהנחיית נשיאי בית המשפט. לממשלה אין מעורבות ישירה בבחירתם.
אף שהממשלה והפרלמנט מנותקים לכאורה מבחירת רוב השופטים, בית המשפט החוקתי מתערב בעבודתם רק במקרים מעטים. "עבר חוק שיבנו אצטדיון גדול בשביל קבוצת פנאתינייקוס", מספר העיתונאי היווני יאניס קאוטסומיטיס, "ארגונים ירוקים טענו שצריך להגן על האזור הזה כי מתגורר שם זן מיוחד של ציפורים. בית המשפט עצר את הבנייה, וזה היה אסון. היזם כבר השקיע 100 מיליון אירו, ובעקבות פסק הדין הוא פשט רגל. בסוגיות של איכות סביבה הממשלה יודעת שבית המשפט יפסוק לטובת הסביבה, והם זהירים בעניין. אין בדרך כלל הרבה הפתעות בתחום הזה".
במקרה אחר רצתה הממשלה לשנות את שיטת חלוקת רישיונות הטלוויזיה, ולהעניק אישורים לאנשי עסקים מסוימים. לכולם היה ברור שהממשלה רוצה לתת את הרישיונות למקורבים אליה, ובית המשפט דחה את החוק.
גם המינויים המעטים של הממשלה מתקבלים בביקורת באיחוד האירופי. דו"ח שהוכן בבריסל קבע כי עדיף שהממשלה לא תמנה את נשיאי בתי המשפט או את התובע הכללי. "יש דיון אם להקים בית משפט לחוקה, שיבדוק את החוקים לפני שמצביעים עליהם, כי לפני כמה שנים היה ויכוח גדול על משאל עם על ההסכם הכלכלי עם האיחוד האירופי. היה ברור שהוא לא חוקי, אבל הוא בכל זאת קרה".
טורקיה: השופט ההולך בתלם
"איננו טוענים שמערכת המשפט הייתה עצמאית בממשלות העבר בטורקיה", הצהיר לפני כמה שנים חבר אופוזיציה בפרלמנט הטורקי, "אבל תקופה כזו, שבה הממשלה משתמשת במערכת המשפט כמו חרב על האופוזיציה, היא חסרת תקדים".
הרגע שהוביל לשינוי מערכת המשפט בטורקיה היה ניסיון ההפיכה נגד הנשיא ארדואן ביולי 2016. חופש הביטוי ומעמד התקשורת, האופוזיציה וגם בתי המשפט לא חזרו להיות כשהיו קודם לכן.
ב־2017 נערך בטורקיה משאל עם, ובעקבותיו הוענקו לארדואן סמכויות חדשות בתחום מינוי השופטים. בבית המשפט החוקתי, נשיא טורקיה ממנה את רוב השופטים, והאחרים ממונים בידי הפרלמנט שנמצא בשליטת מפלגתו, מפלגת הצדק והפיתוח. השופטים במדינה יודעים היטב מה קורה אם לא ילכו בתלם: בשנים האחרונות פוטרו אלפי שופטים, וכיום, לטענת ארגונים מסוימים, המצב הוא ש־45 אחוז מהשופטים נמצאים בתפקידם פחות משלוש שנים.
ארגוני האופוזיציה טוענים כי ארדואן שולט למעשה במערכת המשפט, אך סלמן אוגוט, יועץ לוועדת החוקה של הפרלמנט הטורקי, סבור שדווקא ארדואן הוא שפתח את בית המשפט החוקתי בפני האזרח: "לפני תקופת ארדואן, אנשים היו צריכים ללכת לבית הדין האירופי לצדק כדי לתבוע את זכויותיהם. עכשיו ארדואן אפשר את זה. סעיפי החוקה עומדים מעל הכול, ולכן בית הדין הזה יכול לבטל חוקים הנוגדים את החוקה".
***
האם מערכות המשפט הללו בעייתיות? השאלה המרכזית שצריכה להיבחן היא מי בוחר את השופטים, וכמה כוח יש לאדם, לגוף או למפלגה שבוחרים אותם. כאשר הנשיא או המפלגה השלטת בוחרים את השופטים, סביר להניח שהם ירצו לבחור מישהו כלבבם. קשה לדמיין שופט כזה פוסל חוק שהעבירה המפלגה, בייחוד כשבחלק מהמקרים חרב הפיטורים מונפת מעל צווארו של השופט. ברגע שזה המצב, בית המשפט אינו עצמאי.
בכל המדינות לעיל יש משהו שמבדיל אותן מישראל: אלה מדינות שהשיטה מעניקה בהן כוח עצום למפלגה אחת, לעיתים כוח אבסולוטי. קואליציה היא מונח כמעט זר במדינות הללו. בישראל, מינויו של כל שופט יהיה תלוי בלא מעט גורמים ומרכיבים.
זהו המבחן הגדול של הרפורמה של יריב לוין: האם המערכת לבחירת שופטים תהיה מקצועית ותעשה את עבודתה נאמנה, או שהיא תהפוך לזירת סחר־מכר פוליטי שבה המפלגות החברות בקואליציה יבחרו שופטים לפי טיב יחסיהם עם הפוליטיקאים היושבים בשלטון?
כשהרכב הוועדה לבחירת שופטים אילץ את הפוליטיקאים להגיע להסכמות עם לשכת עורכי הדין או השופטים, במקרים רבים נאלצו הפוליטיקאים להתפשר. בשיטה החדשה, לשר המשפטים ולפוליטיקאים יהיה רוב בוועדה, גם אם השופטים לא בהכרח יאבדו את זכות הווטו.
גם אם זכות הווטו תאבד, אין פירוש הדבר שלא יהיה גיוון ואיזון בהרכב השופטים. במדינה דמוקרטית היום אתה בקואליציה ומחר באופוזיציה. מי שמותח ביקורת היום על מינוי השופטים בידי הפוליטיקאים, עשוי להיות זה שישתמש בכוח המינוי מחר.
עמיחי שטיין הוא כתב התחום המדיני ב"כאן חדשות"
