סרטו החדש של הבמאי והתסריטאי אופיר ראול גרייצר ("האופה מברלין"). מיכאל מושונוב (באחד מתפקידיו הבוגרים והתובעניים ביותר) הוא אלי, מאמן שחייה צעיר שעקר לארה"ב ושב לארץ לאחר מות אביו. בתל־אביב הוא מחדש קשר עם יותם, חברו הקרוב מהילדות (עופרי ביטרמן המצוין) שהתארס לאחרונה עם איריס (אושרת אינגדשט המרשימה) המנהלת עמו חנות פרחים. אלא שטיול נוסטלגי אל שמורת טבע מבודדת גורר אחריו טרגדיה בלתי צפויה שמטלטלת את חייהם של השלושה ומטיחה את מערכות היחסים ביניהם לכיוונים לא צפויים.
"אמריקה" כבר זכה להשוואות לסרטיו של פדרו אלמודובר, ולא בכדי. הצילום של עמרי אלוני פשוט מרהיב עם בחירות צבע סימבוליות לכל דמות וקומפוזיציות עשירות בצבעים רוויים שמזכירות מאוד את עבודתו של המאסטר הספרדי. גם מהלך האירועים המלודרמטי כאן אלמודוברי להפליא, אלא שבניגוד לטונים הגבוהים אצלו, כאן דווקא שומר גרייצר על אש נמוכה ומהלך עניינים איטי שנדמה כי הוא מושפע מאופייה של דמותו המאופקת והשקטה של גיבורו המרכזי.
הקצב המדוד הזה, שכמו מנסה לרסן את רצף האירועים הדרמטיים המניעים את העלילה, נמצא קצת בעוכריו של הסרט שלמרות המורכבות הרגשית שהוא טווה בין גיבוריו תוך צלילת עומק לנושאים כמו חברות, נאמנות, אהבה, חמלה ומשקעים טרגיים, קצת מתקשה לסחוף רגשית ונותר מרוחק ומנוכר.
"אמריקה" לא עושה חיים קלים לצופיו, ואם קראתם את התקציר או ראיתם את הטריילר והגעתם לקולנוע במחשבה שלפניכם מלודרמה רוויית יצרים, אתם עשויים להתאכזב. אבל אם יש לכם מעט סבלנות ואתם נהנים לבחון דברים ולחפש משמעות במגוון אמצעי המבע ביצירה, "אמריקה" בהחלט עשוי להציע לכם חוויה מתגמלת.
