אתמול (ב'), במהלך כינוס שגרתי של ועדת הכספים בנושא מחירי המזון, התקיים אירוע שהפך לצפוי עד כדי פיהוק בפרלמנט של מדינת היהודים – קרב צעקות בין שניים מהמשתתפים. מהצד האחד, איש העסקים ואביר הלואו קוסט הישראלי רמי לוי, ומהצד השני, חבר הכנסת החברתי של כחול לבן, איש הפריפריה מיכאל ביטון. ביטון האשים את רמי לוי "הפכת לטייקון, אולי התחלת כאחד שמוזיל מחירים אבל הפכת לטייקון". רמי לוי לא נשאר חייב, והשמחה בוועדה ושל העיתונאים שמסקרים אותה הייתה רבה.
על פניו, מה יש לעסוק יום אחרי באותה איטריה דלוחה ומחוממת? ובכן, יש סיבה, כי הדיון הזה, בו חבר הכנסת ביטון נוזף ברמי לוי, איש העסקים, ומאשים אותו ביוקר המחיה, מייצג תפיסה, פופוליסטית ובעייתית, של חברי כנסת שלא מבינים שאנשי עסקים כמו רמי לוי הם לא חלק מהבעיה, אלא חלק מהפתרון, ושאם הם מחפשים לראות חלק גדול מהבעיה, יתכן שמראה תסייע להם בכך.
רמי לוי הוא אולי המייצג הבולט ביותר לאיש עסקים פרטי שבנה את עצמו בעשר אצבעותיו. באמצעות יזמות וחשיבה מחוץ לקופסה מצליח לוי למצוא עוד ועוד תחומים בהם הוא מוכר לציבור הישראלי מוצרים ושירותים במחירים זולים מהמתחרים. התחרות אותה יוצרת הפעילות העסקית של רמי לוי בתחומים בהם עוסקות החברות שבבעלותו, החל מהקמעונאות דרך הסלולר ועד לתחום התעופה, משכה את השוק כולו למטה, וסייעה ליוקר המחיה של כולנו.
נכון, רמי לוי לא נכנס לעסקים מפילנתרופיה, ומטרת העסקים אותם הוא מנהל היא השאת רווחים, ולא תרומה לציבור. גם נכון שהתנהלותו לא תמיד הייתה חפה מבעיות, והיו מקרים בהם הנסיון להוריד מחיר בכל מחיר עבר את הגבול ופגע בעובדים, ורמי לוי נתן על כך את הדין בעבר ושילם. רמי לוי דואג לרמי לוי, אך בסוף – וזה מה שיפה בכלכלת שוק, אין ספור פרטים שדואגים כל אחד לטובתם שלהם, יוצרים בסופו של דבר, מכוחו של ההיצע והביקוש, רווחה גדולה יותר לכלל, כל עוד לא מפריעים להם מעבר לנחוץ.
מה עוזרת הורדת המכס על האננס?
אמרנו הפרעה מעבר לנחוץ – אמרנו ח"כ מיכאל ביטון. מבין 120 חברי כנסת נדמה שקשה למצוא יריב יעיל יותר ליוזמה הפרטית, לשוק החופשי ולהורדת יוקר המחיה ממיכאל ביטון. ביטון הוכיח שוב ושוב, ממרום מעמדו בראשות וועדת הכלכלה בכנסת הקודמת, שאין יריב נחוש ממנו לכל רפורמה שנועדה להטיב עם הציבור הרחב, כל עוד בקצה שלה עמדה קבוצה מאורגנת ומקושרת מספיק שהייתה עלולה להפגע, ואין דוגמא בולטת יותר, ובעלת השפעה רבה יותר על הכיס של כולנו, מהאופן בו סיכל ביטון במו ידיו שתי רפורמות עצומות שהיו עשויות להוזיל באופן משמעותי את סל הקניות של כולנו.
באמצעות שליטתו בוועדת הכלכלה, ותוך ניצול הקואליציה הצרה של ממשלת בנט והיותו של כל ח"כ האצבע הקובעת, נטל ביטון את העוקץ מהרפורמה בחקלאות. הרפורמה בחקלאות, למי שהספיק לשכוח, הייתה בנויה על שלושה אדנים מרכזיים. הראשון – ביטול כלל המכסים על תוצרת צמחית. השני – מעבר לתמיכות ישירות בחקלאים, במקום חסימת השוק ליבוא על ידי מכסים, והשלישי – שינוי תקנות הגנת הצומח, כך שלא ימנעו בפועל יבוא. שני החלקים המרכזיים, לצערו של ביטון, לא היו בידיו, אך לא אלמן החקלאי בישראל. החלק האחרון, תקנות הגנת הצומח, אותו הצליח לתקוע ביטון, ממשיך לסכל כמעט לחלוטין את הרפורמה, ודאג לכך שלא תוריד את המחירים. במה עוזרת הורדת המכס על אננס, אם תקנות הגנת הצומח היחודיות לישראל דורשות לבצע לו טיפול מיוחד, ומאפשרות את היבוא שלו ממדינה אחת בלבד, ובמה מתבטא היבוא החופשי של האוכמניות, אם בשל תקנות הגנת הצומח לוקח מעל חמש שנים כדי לקבל היתר ליבוא?
פגע ברפורמה בשוק הביצים
רפורמה גדולה נוספת שסוכלה באופן מעשי היא הרפורמה בענף הביצים. שוק הביצים בישראל הוא מפוקח לחלוטין, כדי למנוע הפקעת מחירים, ולמנוע מחסור. האם השיטה עובדת? ובכן, הביצה הישראלית נמצאת בצמרת המחירים העולמית, ובכל חג יהודי נוצר מחסור חמור בביצים, דווקא כאשר אנו זקוקים להן יותר. יבוא? המכס הגבוה על הביצים הופך אותו לפחות כדאי, ובוודאי לא כזה שמביא להורדת מחיר (שהוא מפוקח כאמור). הרפורמה שנוסחה והייתה אמורה לצאת לדרך הייתה אמורה לבטל לחלוטין את התכנון המרכזי, לעבור מלולי סוללה פרימטיבים שמהווים מוקד למחלות (כן, הביצים פה לא רק יקרות, אלא גם לא בריאות) ללולים מודרנים, לבטל לחלוטין את המכסים ולפתוח את היבוא. שוב, באמצעות השליטה בוועדת הכלכלה והאצבע בכנסת, הצליח ביטון לסרס את הרפורמה באופן שהשוק ישאר מתוכנן, לולי הסוללה ישארו, המכסים ירדו אך במעט, אבל אל חשש – במקום רפורמה ב-2022, הוסכם כי הרפורמה תידחה בעשור(!) ל2032, בתקווה שעד אז הכלב ימות, הפריץ ימות, וככה אולי השוק המתוכנן והריכוזי לא ימות.
שתי הדוגמאות שהובאו הן לא היחידות. תשאלו את עצמכם איך מערכות ההתרעה הלא יעילות והיקרות נגד שכחת הילדים ברכב לא הוסרו מהפרק, וגם שם תמצאו את טביעות אצבעותיו של ביטון, ששיתף פעולה עם שגיונותיה של ח"כ רגב שדומה לביטון משחשבתם. אבל ח"כ מיכאל ביטון, מי שהיום נמצא בספסלים האחוריים של האופוזיציה, הוא רק סמל. ביטונים קטנים וגדולים רבים מפוזרים בכנסת, בכל המפלגות. חברי כנסת שבמקום לחפש איך להקל על הציבור, איך לפתוח את השוק, איך להוזיל את יוקר המחיה, עובדים לטובת קבוצות לחץ מאורגנות, שתמיד יודעות טוב יותר מהציבור הרחב לשמור על האינטרס הצר והספציפי שלהן, על חשבונו.
תפקידנו, כציבור מודע, לזהות את המנגנון שמאפשר לחברי כנסת ליצור עוד ועוד חסמים על הציבור בכסות חברתית, ולא לקנות את מנגנון ההגנה האוטומטי שלהם, שמנסה להעביר את האשמה ביוקר המחיה ל"טייקונים". האם לא קיימים טייקונים מושחתים? טייקונים שמנצלים את כוחם על מנת לעשוק את הציבור? ודאי שקיימים. אך דווקא שוק מרכזי וסגור, שוק של מדינה שעוד לא השתחררה במוסדותיה הכלכליים משאריות הסוציאליזם של מפאי, הוא מצע הגידול שרק מסייע לאותה ההתנהלות. שוק חופשי באמת, שוק שבו המתחרה שיודע לתת את התמורה הטובה ביותר הוא זה שזוכה בכספו של הציבור, הוא השוק שיתן את הרווחה הגדולה ביותר לכולנו. בשביל שוק כזה אנחנו צריכים הרבה פחות פוליטיקאים שמנסים לנהל את השוק מלמעלה כמו מיכאל ביטון, והרבה יותר אנשים עסקים שבונים את השוק ביוזמה ועבודה קשה כמו רמי לוי.
