נוהל הסתה: לאנשי ציבור משמאל מותר להגיד את מה שלרבנים אסור אפילו לחלום

לפני שהמציאו את גוגל, אם רצית להוכיח שעמדה כלשהי לוקה צביעות ופוזיציה, היית צריך להיות עם זיכרון לפרטים היסטוריים ברמת עמית סגל.

מה שנהדר בתקופה הזו שמספיק שאתה לא דמנטי, כדי לראות שהפוזיציה זועקת לשמיים כמעט מכל אמירה פוליטית, הכול קרה בסך הכול לפני שנה וחצי. אין צורך במנוע החיפוש בטוויטר כדי להראות שאין דינה של התבטאות "מסיתה" של איש ימין כדינה של התבטאות דומה משמאל. "קץ הדמוקרטיה" מגיע רק כשמימין מגישים הצעות חוק שמשנות את חוקי היסוד, אבל לא צריך להתרגש מהצעת חוק של ממשלת בנט-לפיד, שאי אפשר יהיה להפיל ממשלה שנתיים מיום כהונתה.

אם אתה ראש ממשלה מימין, אסור לך לזוז סנטימטר ממה שהובטח בקמפיין הבחירות, אבל אם שברת שמאלה ב-200 קמ"ש, אתה יכול לקיים רק הבטחה אחת מתוך חמש, כי אותה אחת הייתה "ליבתית". ואם זה כולל גירוש מתנחלים מהבית, אז אפילו את אותה אחת לא חייבים לקיים.

לא צריך לגשת לארכיון העיתונות בבית אריאלה כדי לזכור שרק מהלך מימין צריך להיעשות ב"הידברות", אבל למנות 61 שופטים בחמש שעות כשחלק מחברי הוועדה לבחירת שופטים לא נמצאים בחדר, זו דמוקרטיה במיטבה.

קחו לדוגמה את הציוץ של ח"כ אפרת רייטן ממפלגת העבודה. היא טענה שהימין פועל כדי להרוס את בית המשפט העליון, ולא בשביל לתקן אותו, וסיימה: "עכשיו אתם מתבכיינים שקמנו בנחישות להגן עליו, תתמודדו, אנחנו בונים צבא".

אם נהיה הגונים, אין לי באמת בעיה עם האמירה הזו כשלעצמה. אני לא מכיר את ח"כ רייטן אבל אני מתאר לעצמי שהיא התכוונה לצבא של מפגינים או משהו כזה. די ברור שהיא לא מתכננת להקים בקו"ם פרטי אצלה בבית ולחלק מדים ונשקים לקראת השתלטות על הכנסת.

פרוטוקול הסתה

אז למה בכל זאת מתעכבים על הציוץ שלה? ראשית, כדי להראות שוב עד כמה ביקורת על "הסתה" היא כלי תעמולה, פרימיטיבי אבל יעיל, לסתימת פיות. רק לפני שנה וחצי, בימי הקמת ממשלת ה"ריפוי", שלחו מספר רבנים בציונות הדתית מכתב המפרט לציבור כי הממשלה שתקום תפגע בערכים חשובים בעם ישראל ובביטחון וחתמו את המכתב במילים: "חייבים להשתדל ולעשות הכול כדי שהממשלה הזו לא תקום". טוב, אם רבנים כתבו שצריך "לעשות הכול" מן הסתם הכוונה היא שצריך להרוג פה מישהו. לא ככה?

מרגע שפורסם המכתב הופעל "נוהל הסתה" וכל הגופים פעלו על פי הפרוטוקול: חברי כנסת פנו ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיבדוק האם מדובר בהסתה והאבטחה על נפתלי ואיילת הוגברה. ראש השב"כ פרסם "הודעה חריגה" והזהיר כי "שיח זה עלול להתפרש בקרב קבוצות מסוימות או בקרב בודדים, ככזה המתיר פעילות אלימה ובלתי חוקית שעלולה חלילה להגיע אף לכדי פגיעה בנפש". חלק מהרבנים נדרשו ממש להודיע ולהסביר שכוונתם בביטוי "לעשות הכול" הייתה רק למה שמותר מבחינת החוק. אפילו מתן כהנא, שכבר התחיל להתרגל למעמדו החדש כחבר בקבוצה הנכונה, הגיב ואמר: "כשאתה מחבר משפטים כמו 'ממשלת שמד' ו'לעשות הכול', בקצה יכול להיות מבולבל אחד שיעשה מעשה אחר".

יטענו הטוענים שאי אפשר להשוות רבנים בכירים בציונות הדתית לח"כית מס' ארבע (מתוך ארבע) ברשימת מפלגת העבודה לכנסת. אז זהו, שהיא באמת רק דוגמה שולית שמצטרפת יחד לדוגמאות רבות שמגיעות מראשי המחנה הפוליטי, המשפטי והתקשורתי. מאז שפורסמה הרפורמה של השר לוין במערכת המשפט הם השתמשו בביטויים כאלו שגרמו לביטוי "לעשות הכול" להישמע כמו קינוח פרווה בסוף ארוחה חלבית.

יאיר לפיד שצייץ "לא ניתן לכם להחריב את הדמוקרטיה…נעשה זאת בכל הכח", בוגי יעלון קרא למפכ"ל לסרב לפקודת השר שמעליו: "זכור שיש פקודות שדגל שחור מתנוסס מעליהן", מירב מיכאלי אפילו ציטטה את הרבנים ואמרה "נעשה כל מה שאנחנו יכולות כדי שזה לא יקרה".

ועוד לא הזכרנו את אהוד ברק שדיבר על מרי אזרחי לא אלים אבל גם אמר: "יהיה מאבק ארוך, יהיה בו עמל ויזע ודמעות, אני מקווה שלא דם", את אהרון (חורבן הבית, מוכן שירו בי) ברק, ואת העיתונאי הבכיר, רביב ("צריך להישפך הרבה מאוד דם מטאפורי או דם אמתי, עד שיהיה דרך בכלל להגיע למשהו פה(" דרוקר.

המסיכות נופלות

ההתבטאויות האלה הן הסרת מסיכות, אבל לא רק במובן הרגיל של הצביעות שחוגגת בכל פעם שמתחיל פסטיבל הסתה כי ימני אמר משהו שלא מוצא חן בעיני מישהו. הסרת מסכות עמוקה יותר בשבועיים האחרונים, בעיקר משום שאותם אלו שזעקו ממלכתיות, ושמירה על הכללים, ואפילו מדדו עם טיימר כמה זמן הייתה פגישת החפיפה בין בנט לנתניהו בשם אותה ממלכתיות, מתגלים כמי שמוכנים לשרוף את הממלכה כשהם לא בשלטון וכל הטרמינולוגיה שלהם מעודדת אנרכיה.

בשבוע האחרון, ככל שהביטוי מלחמת אחים נהיה שגור, והקריאות לשבור את הכלים הולכות ומתגברות, אני שב ונזכר בסיפור המפורסם על שלמה המלך שהגיעו אליו שתי נשים עם ילד אחד וכל אחת טענה לבעלות עליו ושהיא האם האמתית. החכם באדם הסיר את המסכה של האם השקרנית כשקבע לחצות את התינוק לשניים והיא הסכימה ל"פשרה".

כלל האצבע הוא: מי זועק מאז ימי ראשית הקמת המדינה "רק לא מלחמת אחים" ומי מזהיר ש"יישפך פה דם". את מי עמדו לגרש מהבית והחזיק שלטי "יש לי אהבה והיא תנצח" וצעק בקול גדול "חייל, שוטר אני אוהב אותך", ומי מותח בעקביות את גבולות השיח הציבורי, מקעקע את הלגיטימציה של ממשלה נבחרת ומדבר על מרד מיסים, או מרד מילואים או כל דבר אחר שמפרק את היסודות של מה שנבנה פה במחיר כבד כל כך.

ובלשונו של הרב הקוק זצ"ל: "הראויה להדחות, המעלילה עלילות בשקר, היא הטוענת 'גזורו!'. ובהתמרמרה מבלטת היא את אמיתת הטינה שבלב שהיא חשה בעצמה, שכל ענינה הוא רק 'גם לי גם לך לא יהיה, גזורו!'. והאם הרחמניה, אם האמת, אומרת 'תנו לה את הילד והמת אל תמיתוהו'. ורוח הקודש צווחת, 'תנו לה את הילד החי, היא אמו'" (אורות התחיה, כ).