משב רוח מרענן פקד את הביצה העכורה של טוויטר השבוע כשהתפרסם הפתיח לריאיון של ח"כ רוטמן אצל שאול אמסטדרמסקי בכאן 11. כשהאחרון שאל, כבדרך אגב, אם רוטמן צפה ב"אווטאר", השיב רוטמן בכובד ראש: "אווטאר זה סרט שמאלני בטירוף". והסביר שהסרט, שעוסק בבני אדם שמנסים להשתלט על כוכב זר ולשעבד אותו, הוא בעצם כתב אישום חברתי, אנטי־קולוניאליסטי, שבא בשם "הדת הירוקה" לבקר את התעשייה המודרנית שמבקשת להחריב את העולם. נישא על הגל, מול המבט המשתאה של אמסטרדמסקי, הוסיף: "אגב, שר הטבעות זה סרט ימני". האזכור של שתי היצירות הללו, ששברו כל אחת בתורה את שיאי הרווחים בהיסטוריה של הקולנוע, שבר גם את הרשת, ולרגע נזנחה המהפכה המשפטית לטובת דיון פוליטי ער בביקורת תרבות.
שתי היצירות מתנגדות לכיבוש. אך מיהו הכובש שהן מבקרות? בשר הטבעות התשובה היא האחר, ואילו באווטאר התשובה היא אנחנו
ובכן, האם שר הטבעות הוא ימני? במבט חטוף אפשר לראות ששר הטבעות מכיל את כל היסודות שאמורים להגדיר אותו כשמאלן. כולל אותם יסודות שסימנו לפי רוטמן את אווטאר ככזה, דהיינו "הדת הירוקה" והתנגדות לקולוניאליזם וכיבוש. טולקין מספר על סארומן הלבן, שהקים מפעלי תעשייה אדירים ופגע ביערות סביבו עד כדי כך שהעלה את חמת העצים שהסתערו עליו וניתצו את ארמונו. גם הרצון לשלוט בעמים אחרים זוכה לשבט ביקורתו ומיוחס לרוב לכוחות האופל. יש בספר עוד אלמנטים שמאלניים: נישואין בין גזעים זוכים לברכה חמה של המספר. ואפשר למצוא בו גם תמיכה מפתיעה בשירות צבאי של נשים סביב סיפורה של אאווין, שמתחפשת במדי חייל ומצליחה להציל את הקרב במעשי גבורה יוצאי דופן. (אני כותב "מפתיעה", כי ידידו הטוב של טולקין, ק"ס לואיס, התייחס לנושא ב"נרניה" בשמרנות שלא הייתה מביישת את הרב לוינשטיין). מדוע אפוא מחשיב רוטמן את שר הטבעות כימני? "יש טוב ברור ויש רע ברור", הוא מבאר, "הטוב והרע הם, כמעט אפשר לומר, בעצמוּת של הדמויות". המוחלטות וחוסר המורכבות של הרוע הן אכן מבחן חשוב לסרט ימני, אולם ספק אם שר הטבעות עומד בו. הדוגמה הבולטת ביותר היא של גולום הנזכר לעיל, אשר לאורך הספר נחשפת דמותו מעוררת החמלה כמי שהחברה דחתה אותו מעליה והידרדר מדחי אל דחי אך הטוב זורם עדיין בעורקיו. לכן גם במובן הזה מדובר ביצירה די שמאלנית.
ואף על פי כן, בעומקם של דברים רוטמן צודק. ובאין מנוס מחלוקה בינארית ושטחית כזו, ניאלץ לסווג את אווטאר כשמאלני ואת שר הטבעות כימני. וזאת על בסיס שאלה אחת פשוטה: מיהו הרע בסיפור? היריב או אנחנו? נכון הדבר ששתי היצירות מתנגדות לכיבוש. אך מיהו הכובש שהן מבקרות? בשר הטבעות התשובה היא האחר. יצורי הרשע שמנסים לשעבד את ארצנו. ואילו באווטאר התשובה היא אנחנו, בני האדם. שחומסים בכוח הזרוע את ביתם של אחרים. ממילא כל אחת מהן מייצרת תנועת נפש שונה לחלוטין. בשעה ששר הטבעות תובע מאיתנו עקשנות ואומץ ואמונה בצדקת הדרך, אווטאר מחנך להציב סימני שאלה ולפקפק ביסודות החברה והממסד שבתוכם גדלנו. גם כאשר גנדלף נעלם שוב ושוב, פרודו לומד (כמו ילד שהוריו עוזבים לפרקי זמן מתארכים) לבטוח בו ולסמוך על שיקול דעתו ללא פקפוק. זאת בשעה שג'ייק, הגיבור של אווטאר, מגיע לגאולה רק כשהוא פורק את עולם של מפקדיו המושחתים.
לכן גם הארי פוטר, על דמויותיו המורכבות, הוא יצירה ימנית. הארי מצליח במשימתו כשהוא מסוגל לתת אמון מלא בדמבלדור על אף כל הרפש שהטילו בו מבקריו. בסרטי "פרוזן" לעומת זאת, אנה ואלזה מגשימות את ייעודן רק כשהן מבינות שגדלו בחברה רקובה המבוססת על שקר ושחיתות ושחובתן המוסרית היא למוטט את הסכר שעליו ניצבת הממלכה כולה. זו שאלה יסודית מאוד, מהי תנועת הנפש הבסיסית שלנו כלפי הבית, העם והתרבות. האם אנחנו ניגשים אליהם ביחס של אמון או של חשד; עד כמה אנחנו נלהבים להטיל בהם ספק, ונכונים בשעת הצורך לפרק אותם. זו שאלה שמבחינה בין יצירות תרבות ושיטות חינוך, בין דתות ואמונות, ובתקופה פוליטית כמו שלנו, נראה שגם בין שמאל לימין.
