אני אגיד לכם את האמת, תכננתי לכתוב את הטור הזה על משהו מרגש ומטלטל מאוד שקרה לי השבוע. חברה של אמא שלי, במאית קולנוע תיעודי שגרה בהולנד, שלחה לאמא שלי לפני כמה שבועות שלוש קלטות וידאו ישנות, עם חומרים שהיא צילמה בימי בר המצווה שלי! לפני יותר מעשרים שנה! ובחומרים שיש בקלטות האלה, ששלחתי להמרה דיגיטלית, אפשר לראות את אמא שלי, ואותי, ואת הדירה הקטנה והעצובה שבה גרנו לפני עשרים ושלוש שנה ברחוב הפורצים בירושלים. אייי אייי אייייי ואפשר לראות שם גם אותי, את הנער המבויש והחלש שהייתי, אפשר לראות אותי משחק במחשב, ואוכל את הציפורניים, ומדבר עם אמא שלי בקול דקיק שעדיין לא התחלף. אתם מבינים, אני בן שלושים וחמש ועד היום לא ראיתי שום סרטון וידאו מהילדות שלי. עד היום לא ידעתי איזה קול היה לי, עד היום לא ראיתי את שפת הגוף של הילד שהייתי, ופתאום זה בא אליי, פתאום יאירקה הקטן בן השתים עשרה וחצי קפץ לומר שלום, וערבב לי את הנשמה. רציתי לכתוב על הסרטונים האלה, על התחושות שהם הציפו לי, רציתי שתדעו שהשבוע הבנתי, בלית ברירה, שאני צריך לעשות שלום עם הילד שהייתי. הבנתי שאני מספר לעצמי סיפור לא מדויק. זה מה שהרגשתי כשראיתי את החומרים האלה. הרגשתי שיש לי מסע לעשות בהקשר של היחס שלי לעצמי. הרגשתי שהמפגש שלי עם העבר הרחוק שלי, עם הילדות שלי, עם הנעורים שלי, צריך להיות יותר בריא, יותר עדין, ועם הרבה פחות כעס, ואשמה, ובושה.
רציתי לכתוב על הקלטות האלה, זאת הייתה התוכנית שלי! אבל אז, במוצאי השבת שעברה, הלכתי להפגנה הגדולה בכיכר הבימה בתל אביב, ופתאום הרגשתי שאני מוכרח לכתוב לכם על ההפגנה הזאת, על התחושות שהיא הציפה בי, הרגשתי שאני רוצה שתדעו מה עובר עליי בשבועות האחרונים, מבחינה "לאומית". כלומר, רציתי לשתף אתכם בתחושות שלי, רציתי לספר לכם איך ההרגשה להיות "שמאלני" ש"הפסיד" בבחירות. וחשוב לי שתדעו שאני לא מנסה לשכנע אתכם בכלום, אני כבר שנים כותב את דעותיי הפוליטיות בפייסבוק ובאינסטגרם, ועוד לא קיבלתי הודעה מאף אדם שאמר לי – "וואלה שכנעת אותי!" חחחחחחח, הרי כולנו נולדנו משוכנעים, כולנו נולדנו צודקים, כולנו נולדנו מנומקים, לכולנו יש תשובות להכול! הכול ידוע מראש, ואין כל חדש תחת השמש. אני לא מנסה לשכנע אתכם בכלום.
אני מפחד מהמהפכה של שר המשפטים הנכנס. אני מפחד לחיות במדינה שבה המערכת הדמוקרטית מאבדת את מערכת הבלמים שלה. אני מפחד לחיות בעולם שבו השופטים חייבים משהו לפוליטיקאים שבחרו בהם. ככה מצמיחים שחיתות. ככה משיגים כוח בלתי מרוסן. עד היום, אף ממשלה בתולדות המדינה לא ניסתה לרסק את מערכת הבלמים הזו. והנה פתאום זה קורה. וכשזה יקרה, ישראל תהיה מדינה שכל היום תטפח לעצמה על השכם. המדינה שלנו תוכל לגנוב, לכבוש, לגרש ולהתעלל בחלשים, ועדיין להרגיש טוב עם עצמה. וזה מפחיד אותי מאוד.
אני מפחד מאבי מעוז ומהאובססיה שלו להכתיב לחברה הישראלית איך צריך לחיות ואיך צריך להתנהג. אני לא יכול לשאת את ההגדרות שלו, מה אישה צריכה לעשות, מה גבר צריך לעשות, מה נורמלי ומה לא נורמלי. אני חושב שהוא איש מסוכן. אני חושב שאסור לתת לבן אדם כזה כוח. אני חושב על כל הלהט"בים הצעירים שבונים לעצמם עכשיו את הארון שבו הם יסתירו את עצמם לשנים הקרובות, בגלל אנשים כמו אבי מעוז.
אני מפחד מהכוח של המפלגות החרדיות, שמתעקשות להשאיר את הגברים חסרי השכלה וחסרי יכולת להתפרנס. אני מפחד מהתלות הכלכלית שתיווצר כאן, בחסות לימוד התורה. אני לא מבין מה המנהיגים שלהם מדמיינים. איזה מין עתיד הם מאחלים לבוחרים שלהם ולשאר אזרחי המדינה. אני מפחד מהכוח של מפלגות הימין, שיחזקו את מפעל ההתנחלויות ויגררו את כולנו למציאות שבה שני עמים חיים ביחד, על אותה אדמה, האחד כובש, השני נכבש, לאחד יש מדינה ולשני אין. זו מציאות שמייצרת מלחמה אינסופית. ואני מאמין שמלחמות הן דבר שצריך לשים לו סוף. אני מפחד מאיתמר בן גביר, שהוא בעיניי בן אדם פרובוקטיבי ולא מוסרי. אני בהלם שיש לאיש הזה את המפתחות של ביטחון הפנים של ישראל. הרי הוא בעצמו נחשב במשך שנים ארוכות כסכנה לביטחון הפנים של ישראל. אני בהלם, בהלם! שלאיש הזה יש כוח. הרי הוא כבר שנים מפזר שנאה לכל עבר. הוא כבר שנים קמפיינר של שנאה. ואני חושב ששנאה ואלימות הן הדבר הכי מסוכן בעולם.
במוצאי השבת שעברה, יצאתי מביתי כדי למחות כנגד הממשלה הזו. אני יודע שהיא נבחרה בצורה דמוקרטית. אני מקבל את הכרעת הרוב. אבל אני לא מסוגל לשבת בשקט מול האסונות שהיא עתידה להמיט עלינו. אני אוהב את המדינה הזו ואת הארץ הזו בכל נפשי ומאודי. כשהייתי חייל נשבעתי שאני מוכן להקריב את חיי עבור המקום הזה, וזו בדיוק הסיבה שיצאתי לרחובות כדי להפגין. הממשלה הזו, בעיניי, היא ממשלה שלא סופרת את אזרחי ישראל שלא בחרו בה, היא מנציחה ומעמיקה את כל הבעיות שבתוכן אנחנו מתבוססים, והיא עתידה לפורר את הדמוקרטיה הישראלית שבה אנחנו חיים. שכוייח זאת דעתי.
