התחושה ברגעים מסוימים של הפרק הראשון בעונה החדשה של 'יוצאים מהכלל' ששודר אמש (ד'), היא תחושת מלחמה. במשמרת אחת בלבד בתחנת המשטרה זבולון, נרשמים 46 אירועי אלימות בין בני זוג. רק בשעה וחצי שהמצלמה של רוני קובן הייתה שם, הגיעו דיווחים של ארבע נשים שספגו אלימות. וכמו במלחמות אחרות, גם במאבק הזה, אחת התחושות החזקות היא תחושת תסכול מחוסר היכולת לספק הגנה מוחלטת.
הגרוש האלים של אילנית (שם בדוי) מקבל צווי הרחקה אבל מפר אותם. ניידות משטרה מבקרות בביתה שלוש פעמים ביום, היא מקבלת מימון להתקנת מצלמות וסורגים, ובכל זאת, כשהיא תיכנס למיטה היא עדיין תביט על הדלת בפחד, כי אי אפשר להעניק הגנה מוחלטת כשהגבר אינו כלוא והאישה לא שוהה במקלט לנשים נפגעות.
קובן, הדוקומנטריסט המוכשר חזר אמש בעונה חדשה של "יוצאים מהכלל", והפעם עם מבט עומק של 360 מעלות על נשים שחיות תחת אלימות מצד בני זוגן. הפרק הראשון ששודר אמש הוקדש לזווית של המשטרה. קובן התנחל בתחנת זבולון, תחנה גדולה שמטפלת מידי שנה ביותר מאלפיים תיקים של אלימות במשפחה. הוא ישב עם החוקרות והעובדות הסוציאליות שמטפלות בתלונות ובקורבנות, תיעד את המוקדנים שמקבלים את הקריאות, והתלווה לשוטרי הסיור שמטפלים בהן. במקביל, הוא ליווה גם שתי נשים שחיות תחת איום, כשאחת מהן מוגדרת "מתחת לרדאר". כלומר, הרשויות לא יודעות עליה, המשטרה לא יודעת עליה והיא מתמודדת לבד עם האיום.
לפחות מהפרק הזה, המשטרה מצטיירת כגוף שמתאמץ ככל יכולתו להעניק הגנה לנשים המאוימות. החוקרות, העו"סיות, המוקדנים וגם השוטרים בשטח, מעוררים אמפתיה ומותירים רושם מקצועי – דבר לא מובן מאליו בתקופה בה אמון הציבור במשטרה הולך ופוחת. "אני לא יכולה להבטיח לאישה את המחר", אומרת בכנות פקד שירן מנשה-אמסטר, ראש מחלק משפחה בתחנת זבולון, "אני כן יכולה להבטיח שאני אהיה איתה". אנשי המשטרה מודים שהם אינם מסוגלים להעניק הגנה מוחלטת לנשים המאוימות, אבל זה לא מונע מהם להתמסר למשימת הליווי וההגנה של הנשים הללו. חץ האשמה אחד נורה מתוך הדיון בתחנת זבולון כלפי המערכת המשפטית שמקלה בענישת הגברים האלימים.
בשלושת הפרקים הבאים בסדרה קובן מבקר במעון לנשים נפגעות אלימות, נכנס למעון טיפולי לגברים אלימים וגם פוגש את בני הדור השני שחיו בילדותם בבית שבו אבא מכה את אמא. זווית שמסתמנת כחסרה בסדרה היא זווית החינוך. הצפייה בהיקף ובעומק תופעת האלימות במשפחה, מעוררת גם שאלה על מקומן של מערכות החינוך והתרבות בצמצום ומניעה של אלימות נגד נשים. האם למשל בתיכונים של היום מלמדים נערות צעירות כיצד לזהות סימנים מוקדמים של בן זוג אלים. כל זירה בסדרה של קובן חשובה להבנת התופעה הקשה, אבל אולי היה כדאי להוסיף גם זירה מעולמות החינוך ומניעה.
