בחיוך מבויש שחושף טור שיניים שעוד מקובעות בגשר המשווה לו מראה ספק נערי ספק ילדותי, נותי ליברמן, לוקח את הרמקול לידיו. הוא לוקח אותו מידיהם של המחנכים הדגולים, המרצים המדופלמים, כל אנשי המקצוע שניסו לתווך את הדור המחפש, הבועט. הדור שלא קונה כל אמירה כמובנת מאליה, אלא דורש אמת – ומסיר את המחיצות במילים שמפלחות את הלב. קראו להם "נוער שוליים", כינו אותם "נוער נושר", קראו לתת להם מקום, להכיל ולהבין אותם. נותי ליברמן, זה שלא הלך במסלול הישר שהתוו לו הוריו שאולי חלמו לראות אותו אברך ששוקד על לימוד התורה, מגיע ואומר: מספיק לקרוא לאלפי נערים ונערות בשם המתנשא לכאורה של "נוער מתמודד". בואו נביט זה לזה בעיניים, נשבור את המחסומים, נלך לשבת ולשוחח בדרכים צדדיות, כאלה שאתם לא מכירים; שלא שרטטו לכם מעולם ולכן חשבתם שאם אנחנו פוסעים בהם, אנחנו אבודים.
בשירתו המחוספסת, מעבר לגוון הקול שמזכיר מאד את סגנונו של חנן בן ארי, ליברמן מביא איתו גם את החוצפה וקריאת התיגר שיש בשיריו של בן ארי. הוא אינו מבקש שיבינו אותו, אינו מסתובב מוכה אהבה; חולה געגוע, אלא מתפקד כמבוגר האחראי. בפרץ של כנות הוא לוקח על כתפיו חלק גדול מהאחריות לריחוק בינו לבין הוריו. בבגרות ששמורה לדור החדש הוא מזיז הצידה את כל המתיימרים להעניק הררי הרצאות, הסברים, ותילי תילים של פלפולים. הוא מבקש בפשטות: אפשר לנסות למצוא מנגינה שתחבר בינינו? שתוכיח לנו שהחיים פשוטים? שיש עליות, מורדות, טונים מתחלפים, לעיתים גם זיופים, אבל בסוף מה אנחנו מבקשים? למצוא את מנגינת הלב.
ליברמן מביא לעולם השירה החרדית חסידית בשורה כנה, חשופה, חפה ממניירות, מאתגרת אך מסתירה חיוך מתוק וביישני. הוא מביא לעולם בשורה שמדברת בשפתו של הדור החדש; שמבקש לחזור לחיבוק של אבא ואימא – בלי הגדרות, בלי טייטלים, בלי סמינרים להורים שמתמודדים עם נוער מתמודד.
רק מילים פשוטות ומנגינה.
ים של דמעות \\ מילים ולחן: נותי ליברמן
לא מבין למה תודה
אני מודה
הלב לא הודה
אבל אני מאמין
שאבין
אולי לא היום
בטוח ביום
שאכניס אחד משלי
אז נכון ישבנו שיחות
אז כן דיברנו שעות
אמרתי שטויות
רציתי לראות
עכשיו אני
מתחיל להבין
על מה?
ים של דמעות הם שפכו עליי
ים של דמעות עליי ורק עליי
הם רצו לראות אותי
מצליח פורח זורח שמח
מאושר
לראות אותי שר
ושאהיה ילד טוב
אוהו תודה
אוהו תודה
אוהו תודה
אוהו תודה
כבר הזמן לומר תודה
אני מודה זאת עבודה
גם אם
לא מבינים
קצת רבים
גם מקנאים
זאת לא סיבה
זאת אי הבנה
אומרים תודה
אז נכון ישבנו שיחות
אז כן דיברנו שעות
אמרתי שטויות
רציתי לראות
עכשיו אני
מתחיל להבין
על מה?
ים של דמעות הם שפכו עליי
ים של דמעות עליי ורק עליי
הם רצו לראות אותי
מצליח פורח זורח שמח
מאושר
לראות אותי שר
ושאהיה ילד טוב
