במשך 11 השנים שאני עורך את הדף השבועי הזה, עמדתי תמיד בצד המדווח. תיעדתי ופרסמתי אינספור מעצרים, עיכובים, הרחקות והליכים משפטיים שערורייתיים שהמשטרה והמדינה ניהלו ומנהלות נגד יהודים תאבי חופש פולחן בהר הבית.
לראשונה מצאתי את עצמי השבוע בצד שמדווחים עליו.
יותר מ־23 שנים אני עולה להר הבית, כמעט שנות דור, עוד מימי ממשלת ברק, ועד השבוע מעולם לא עוכבתי או נעצרתי שם. באופן אבסורדי, וכל מה שקורה בהר הבית הוא אבסורדי, זה קרה לי דווקא בימים שהשר הממונה על המשטרה הוא איתמר בן־גביר. כן, בן־גביר שבגלגול קודם (ב־2015) נעצר בעצמו בהר בגלל קריאת "עם ישראל חי" לעבר הווקף.
אני לא השמעתי קריאות לעבר הווקף ולא עשיתי כל פעולה "בעייתית" אחרת, ובכל זאת עוכבתי לחקירה. עד לרגע זה המשטרה לא שלפה בדל הסבר, צידוק או חצי צידוק לעיכוב הזה, שגרר איתו אוטומטית גם החרמה של הטלפון הנייד ושל מצלמת גו־פרו שנשאתי עמי.
אני מהנושאים בדממה את החרפה, ובחירוק שן נמנע מלהתפלל בהר, מלהשתחוות בו ומלקיים את שאר חובותינו הדתיות, שבמקרה או שלא במקרה הן גם בגדר זכויות אדם דמוקרטיות – כאלו שמדינה המתיימרת להיות חופשית ונאורה מחויבת לאפשר. לאורך כל השנים לא חרגתי מהכללים המשוננים לנו – יהודים שומרי מצוות – בטרם כל עלייה להר, והרשומים על גבי שלט בכניסה למבואת השער.
הסתפקתי בדיווח על העוולות ועל יהודים אמיצים שסירבו ומסרבים לכופף ראש בפני נוהלי האפליה, וששילמו ומשלמים את מלוא המחיר. הם למדו מרוזה פארקס שלא להשלים עם חוקים האוסרים על שחורים להתיישב על ספסל המיועד ללבנים, ואוסרים על יהודים להיכנס למתחם ההר דרך תשעת השערים המיועדים למוסלמים בלבד.
סהדי במרומים שעד לרגע זה לא הבנתי מה הביא את סגן מפקד הר הבית להורות על עיכובי. מה הצדיק בעיניו החרמה של הטלפון הנייד שלי? למיטב הבנתי הסיבה היא סרטון שפרסמתי מוקדם יותר באותו הבוקר, ובו נראה יהודי משתחווה באתר המקודש.
ברור לי שלולא תעודת העיתונאי והלחץ הציבורי שיזמו חבריי היקרים לדרך, שהביאו לשחרורי כעבור זמן קצר, הייתי עובר מה שפעילים כמו יהודה עציון, יהודה גליק, תום ניסני ועמנואל ברוש עברו אינספור פעמים: מעצרי שווא שהמשטרה פטורה מלנמק, החרמה של הטלפון הסלולרי לשבועות ארוכים, שימועים לפני הרחקה שהם מראית עין של התנהלות תקינה ולמעשה הכול חוץ מהתנהלות תקינה, והרחקות חוזרות ונשנות שנמשכות שנים.
בהר הבית קיימת מדינת משטרה שבדרך, שאין בה משמעות לחוק, שבה כל גחמה של שוטר ושל איש ווקף מקודשת לכדי עקרון יסוד חוקתי – ואילו עקרונות היסוד הדמוקרטיים נרמסים כלאחר יד בידי מי שאמורים לוודא את קיומם. מדינה שהכללים הכתובים הם בשבילה רק כסות למערכת הכללים האמיתית, הבלתי כתובה, התובעת ציות מוחלט מהאזרח היהודי החובש כיפה. כל סטיה קלה מהמסלול (הלא כתוב), כל נענוע שלא במקום, כל התנגשות קלה שבקלות עם אדוני ההר האמיתיים או עם משרתיהם לובשי המדים הכחולים הנושאים סמל קטנטן של מדינת ישראל – מביאים להפעלת מערכת ענישה רבת עוצמה שאינה כפופה לאיש, וכוללת עיכובים, מעצרים והרחקות.
חשבתי שאחרי עשורים של היכרות עם ההתנהלות המטורפת בהר אני כבר מכיר את כללי המשחק. אז חשבתי. כל אדם סביר יכול לראות כיצד עבירה גוררת עבירה. כיצד ההרגל החולני של המשטרה לאכוף בהר איסורים ששום חוק איננו מסמיך אותה לאכוף גורם לה לדרוס עוד ועוד זכויות אדם ולספח לעצמה סמכויות שאיש לא חלם מעולם להקנות לאנשיה.
הקצין שהורה על עיכובי התקשה להבין מה הבעיה במעשהו. אבל גם אילו לא הייתי עיתונאי, מה מתיר לשוטר לעכב לחקירה סתם אדם מהרחוב תחת סעיף הקסם "התנהגות העלולה להביא להפרת הסדר הציבורי", וזאת בלי שעשה כל פעולה בלתי חוקית שאפשר להצביע עליה?
בתודעה שהנחילו לו הממונים עליו, למד הקצין (החובש כיפה, אגב) שאזרח יהודי בהר הבית הוא מעין פקוד שלו. שבשם כותרת־העל "שמירה על שלום הציבור" אפשר לנהוג באזרחים חופשיים כבטירונים, להפלות בין יהודים חובשי כיפה ובין כל השאר ולעכב אדם כי חרג מנהלים עלומים כלשהם, שנותרים בכוונה תחילה מעורפלים. המטרה היא שהאדם הסביר יבין את הרמז ויתרחק מהמקום, ואם לא יבין – יבין בדרך הקשה.
אין מנוס מלהטיל את האחריות כולה על השר הממונה ועל שאר חבריו לממשלה. אם לא תדעו להעמיד את משטרת ישראל במקום כבר כעת, בתחילת כהונתכם, ולהבהיר לה היטב את גבולותיה, פצצת הזמן הזו תגבה את מחירה. ואתם שכיניתם את ההר הטוב הזה "חבית חומר נפץ", צדקתם.
מרוב הזנחה הפך ההר למערב פרוע שבו אוהדי מוחמד דף מסתובבים בחופשיות, מנהל מסגד אל־אקצה עומר אל־כיסוואני, ידידו ושותפו של רוצח אליהו קיי פאדי אבו שחידם נחשב לאח"ם, ואילו דורשי המקום המייחלים לרגע שבו יהפוך לבית תפילה לכל העמים מורחקים ממנו שוב ושוב ונחשבים לאויבי העם.
תוכיח שערוריית השגריר הירדני השבוע, תוכיח ההודעה המתרפסת שפרסמה המשטרה בעקבות תרגיל ההיעלבות של הממלכה שממזרח לנו, תוכיח השורה התחתונה, שבה שגריר ירדן נכנס בסופו של דבר לשטח ההר כרצונו ונציגי האיחוד האירופי נכנסו אליו ביום שאחר כך. כל אלה מוכיחים מיהו בעל הבית האמיתי ומי גיבור רק על חלשים.
ממשטרת ישראל נמסר: "במסגרת הביקורים המתקיימים כסדרם בשטח הר הבית, פועלת המשטרה בהתאם לתנאי הביקור הנהוגים במקום זה שנים רבות, שנקבעו על ידי הדרג המדיני ושנועדו לאפשר שמירה על הסדר הציבורי. מרבית המבקרים נשמעים לכללים וכך היה גם השבוע. לצערנו חלק קטן מהמבקרים הפרו את כללי הביקור ברגל גסה וביצעו פרובוקציה מכוונת, לא נשמעו להוראות השוטרים, ועל כן השוטרים נאלצו להוציאם מהמקום. שניים מהם נלקחו לחקירה במשטרה, ואדם נוסף שעוכב והזדהה כעיתונאי – שוחרר בתוך זמן קצר".
