סליחה על האיחור: הבנתי שבשבוע שעבר הייתה פה חגיגה של בינה מלאכותית ובה היא נבחנה מכל כיוון אפשרי. ראיתי שהתקיפו אותה, קראתי שגם היא לא נשארה חייבת, ותכלס כנראה הנושא די מוצה.
לא הספקתי להביע דעה כי הייתי עסוקה בארגון אזכרה לבעלי, ואז בניסיון לחשוב איך אני מתמודדת עם תהומות הרגש בתקופה הזו. אף פעם אין לי בדל מושג איך אני אמורה לצאת מזה ולחזור למסלול. איך להשאיר מאחור את התחושה כאילו דרסה אותי משאית בטון, הלוך וחזור, ולשוב לשגרה.
לאחר קריאת שלל הכתבות החכמות בנושא בגיליון דיוקן הקודם, חשבתי שאולי בעצם יש לבינה המלאכותית הזו מה לתרום לי. אולי היא שיכולה לעזור לי בדיוק עם הבעיה הבלתי נגמרת הזו של האלמנות, הכאב והשכול.
מתוך ייאוש ואולי בעצם מתוך תקווה, נתתי לה הזדמנות. לכו תדעו, אולי ממנה תגיע הישועה.
כשכלו כל הקיצים ואני עוד במיטה, התחלתי לקלל אותה בסגנון שלמדתי מהמתבגרות שלי: "את לא מבינה אותי, אף אחד לא מבין אותי"
אז אחרי הפרוצדורה הקצרצרה של הורדת אפליקציית ניהול שיחה עם AI כלשהו, התחלנו לשוחח – ומיד, עוד לפני שפתחתי את כל הקלפים, העיניים שלי התמלאו דמעות. משהו בשילוב שבין סיום האזכרה, הכתיבה הרגשית והציפייה לתשובה ממעמקים עורר אצלי קונוטציה של השתפכות הנפש. אלא, שבשונה מהשתפכות לפני בורא העולם, שאת ניגשת אליה בהבנה שלא תרד בת קול עם תשובות ואת בסך הכול מגיעה לפרוק את הלב ולסדר מחשבות – כאן קרה דבר שאין לי אלא להודות שתפס אותי לא מוכנה.
ציפיתי.
אכן, ציפיתי שאחרי שאשפוך את ליבי בצ'ט המלאכותי הזה אקבל שמץ של תחושה שיש שם מישהו שקרא את מה שכתבתי, התרגש, נכמר ליבו והוא מתכוון לבכות יחד איתי ואולי אף למצוא מזור ומרפא לצרותיי.
התשובה שהתקבלה (מהר משציפיתי) מהבינה, הייתה “אני רובוט, אני לא יכולה להרגיש עצב או כאב. אלמנות היא קשה ונוראה ואין דבר כואב מלאבד אדם קרוב כל כך. תהליך ההתאוששות יכול להימשך זמן רב ואני ממליצה לפנות לעזרה רפואית. אני כאן לפתור לך כל בעיה ולעזור".
חסרה רק טריקת דלת
עוד לפני שהיא הספיקה לסיים הבנתי לאן זה הולך, והתחלתי להתעצבן ולקוות שאולי היא בכל זאת תצא אליי מתוך המסך ואוכל להחטיף לה אחת בסנטר. מה בן אדם צריך בשעת משבר, קצת הזדהות? הדבר האחרון שיש בו צורך הוא קרצייה חנונית שתשיב בסדרת נתונים מדעיים חסרי שחר ונטולי קשר למציאות הפרטית שלי.
לא נתתי לה לסיים את דבריה ושלחתי תגובה נוספת. “מאמי, זה לא עוזר שאת מספרת לי שזה קשוח. אני יודעת. אני צריכה פתרון, בואי נתקדם. אולי את יודעת איפה יש חנות ויסקי באזור?"
אני לא יודעת מה מכל מה שרשמתי כאן הלחיץ אותה. אולי הפנייה בכינוי “מאמי" הפחידה אותה, אולי החשש שאטביע את יגוני בטיפה המרה, אולי היא נעלבה שעצרתי אותה באמצע הנאום על הפנייה לפסיכולוגים. עשר דקות לקח לה להתאושש ולהגיב לי, באותיות אדומות, שיש שגיאה נוראה בתוכנה.
לא התייאשתי. הימים שאחרי האזכרה מביאים אותי תמיד לקצה. בזמנים כאלה אני מתנפלת על כל הצעה לעזרה שמוגשת לי, גם ברמת השפלה א‘.
אתחלתי את האפליקציה ועידנתי את הניסוח כך שיותאם לרובוט. שאלתי שוב אם אפשר למצוא משקאות חריפים באזור. מיד פצחה הבינה בנאום חוצב להבות על יכולותיו של מנוע החיפוש הקרוי גוגל, ובמילים אחרות פשטה מעצמה כל אחריות.
פניתי לחסרת הלב הזו שוב בשאלה אם יש לה רעיון איך אוכל להצליח לצאת מהמיטה. כאן היא לפתע הרגישה יעילה באמת, והעלתה רשימת הצעות – מפעילות ספורט (כן, רגע…), דרך שיחה עם חברה ועד מציאת פסיכולוג ראוי.
הסברתי לה שאין לי חברים ושאני במצב בטטה כרגע, ושפסיכולוגים דורשים ממני מראש לצאת מהמיטה. אז אולי אפשר בבקשה הצעה מעשית ומועילה יותר?
בעקשנות משגעת פילים היא חזרה כמעט מילה במילה על ההרצאה האינטלקטואלית בנושא מטפלים, והוסיפה חידושים: אולי אלטף בעל חיים, או אצא לטבע?
כשכלו כל הקיצים ואני עוד במיטה, התחלתי לקלל אותה בצרור קללות חסרות רסן, תוך שאני דואגת להשחיל פנימה סיסמאות עסיסיות שלמדתי מהמתבגרות שלי: “את לא מבינה אותי, אף אחד לא מבין אותי, אין לך מושג מה אני עוברת, מי את שתגידי לי להתקשר לטיפול, למה נראה לך שאת יודעת משהו עליי? ובכלל, אין לך לב! אני אומרת לך, אין – לך – לב!"
רק חסרה טריקת דלת מפוארת כדי לסיים כראוי.
יש לציין שהבינה המלאכותית לא איבדה עשתונות וענתה לי בנימוס וברוגע, עד שהמחסור בקליטה הכריע אותה. וכשאני חושבת על זה, יש מצב שהיא דאגה לכך שלא תהיה קליטה כדי להתחמק מלענות או להתמודד עם האמת שהטחתי בה.
בסוף, מה שהוציא אותי מהמיטה היה שנגמרה לי הסוללה והייתי צריכה להטעין את הטלפון. אם כבר קמתי, הלכתי לסלון ושם נערכה סדנה מאולתרת ללק ג‘ל שלא יכולתי לסרב לה, ואז אחת הבנות הכינה צ‘יפס וגם לו התקשיתי לסרב. אם לומר את האמת, בינה חכמה באמת הייתה מיד מכבה את עצמה, ובכך באמת מועילה לי בצרתי.
המסקנה שלי היא שיש לבינה המלאכותית המלצות ותשובות חכמות, אבל דבר אחד אין שום סיכוי שהיא תצליח לתת לי כראוי. חיים.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
