כתבה ארוכה ומעניינת הכין העיתונאי ציון נאנוס על דוד לוי, ששודרה באולפן שישי בערב השבת האחרונה. "עלייתו ונפילתו של דוד לוי, מלך ישראל השנייה", שמה, והיא מגיעה לקראת סרט על דוד לוי שישודר בקרוב בהוט. לאורך כל הכתבה היו שני יעדים ברורים לביקורת על היחס הגזעני המחפיר כלפי דוד לוי בכל שנותיו בפוליטיקה – הליכוד והתקשורת. הרבה דוגמאות הובאו שם על הדברים הקשים, כמעט לא ייאמנו במציאות הפי.סי של ימינו, שנאמרו נכתבו ושודרו על דוד לוי מצד אנשים ואישים בשני מוקדי הכוח הללו – הפוליטיקה והתקשורת.
כשפרופ' סמי שלום שטרית, אחד המרואיינים בכתבה, אומר "הם היו גזענים, לא מסוגלים היו לראות מזרחי, לא כל שכן מרוקאי, מוביל אותם", זו יכולה להישמע ביקורת על שני מוקדי הכוח מוכי הגזענות. גם כשהוא אומר "מזרחים הפנימו במשך עשרות שנים את הדימוי של המזרחי הנחות הלא מסוגל הלא משכיל, הלא מדבר אנגלית, בטח לא ראוי להנהיג", ברור שהדימוי שעליו הוא מדבר נוצר על-ידי פוליטיקאים מהליכוד מצד אחד ועל-ידי התקשורת מצד שני.
נאנוס נותן כאמור דוגמאות רבות לגזענות התקשורת כלפי דוד לוי. קטעים אכזריים של יצפאן שלועג ללוי במבטא מוגזם, טוביה צפיר כמובן, וגם רמיסת דמותו והשטחתה לכדי מילה אחת – "מופלטה", שעשו ללוי ב"החרצופים". בין לבין גם מראים בדיחות דוד לוי, מאות מהן, שפורסמו בעיתונות כבמעשה שגרה, וגם כותרת מ"לאישה" שקבעה: "דוד לוי כבדיחה לאומית".
העיתונאית מרב בטיטו, ילידת בית שאן, מספרת בכתבה כי הלעג התקשורתי היה אלמנט מרכזי בעיצוב דמותו של דוד לוי בציבור: "אני זוכרת את החיקויים שעשו לדוד לוי, הם שרפו לי את הנשמה. החרצופים עם המופלטה, הרגו אותו…אמרתי לעצמי, אם האנשים החכמים האלה מהטלוויזיה זה כל מה שהם רואים כשהם מסתכלים על דוד לוי, אולי הם צודקים".
נאנוס כמובן לא משאיר את הדברים תלויים באוויר האייטיז, ועושה את ההשוואה המתבקשת להיום. אלא שכאן, באופן תמוה ביותר, מופיעות השוואות רק למוקד כוח גזעני אחד מהשניים, הפוליטיקה. נאנוס מראה את דוד אמסלם "מתבצר בביתו" אחרי שלא קיבל תפקיד כלבבו בממשלת נתניהו החדשה ומשווה אותו לדוד לוי ששווק כגאוותן שמתבצר בביתו בבית שאן. כשיוצר הסרט, רובי אלמליח, נשאל האם התקדמנו מאז שנות השמונים, הוא אומר: "המצב לא השתנה בליכוד. שאלתי את אבא שלי מי הולך להחליף את ביבי, הוא נתן שמות של חמישה אשכנזים".
ציון נאנוס ממשיך עם ההשוואות הפוליטיות עוד ועוד: "לא רק שלליכוד לא עדיין היה מנהיג מזרחי", הוא אומר באחד המשפטים החותמים את הכתבה, "אלא שבצילום המפלגתי של ראשי המפלגה באחת ממערכות הבחירות האחרונות היו רק גברים אשכנזים. למעשה, גם היום בקבינט הביטחוני יש לליכוד שמונה שרים, רק שניים מהם מזרחים".
וואלה, הגזענות בליכוד נותרה אותו דבר. ומה עם התקשורת? איפה הצד השני של ההשוואה? האם תוכניות הסאטירה היום מתייחסות למזרחים טוב יותר מאשר טוביה צפיר, יצפאן או החרצופים? מי שצפה בכתבה לעולם לא ידע. כי נאנוס לא טרח לבדוק את השאלה. ספוילר: הוא לא היה צריך לנבור יותר מדי בארכיונים. רק בתוכנית הלפני קודמת של "ארץ נהדרת", הוצב ח"כ דוד אמסלם כנשיא בית המשפט העליון. בפסקת הפתיחה שהושמה בפיו נאמרו המילים הבאות: "רבאק", "בספר תורה", "לא לחפון לי מהגרעינים", "אינעל העולם", "איפה האווירה שלכם". כמה דקות אחר-כך בוצע באותה תכנית חיקוי של הח"כית לשעבר אסנת מארק כמנכ"לית משרד המדע, ואלו המילים והמונחים שהושמו בפיה: "כלים שאכלו בהם זה מזל רע", "מברכים", "ברוך אתה ה' בורא המדע שהכל נרקח בדברו".
הדמויות הללו טובלות בגזענות אנטי מזרחית לפחות כמו ה"מופלטה" של החרצופים. כמובן שיש עוד דוגמאות רבות – שום פוליטיקאית אשכנזייה לא הייתה מגולמת בידי גבר שצורח כל הזמן כמו מירי רגב ב"ארץ נהדרת" – ועוד ועוד. זה לא מפתיע, כי לא פחות מאשר הליכודניקים טרם בחרו יו"ר מזרחי למפלגתם, כותבי עורכי ורוב מוחלט של קובעי הטון והטעם ב"ארץ נהדרת" הם מאותו מיליה שיצר את החרצופים. ויש גם אנקדוטה: מולי שגב, העורך הראשי של ארץ נהדרת מאז היווסדה, הוא בנו של אבי כהן, מיוצרי החרצופים.
אבל נאנוס לא התעסק בהשוואה הזו כי "ארץ" משודרת בערוץ 12, והוא עובד באולפן שישי שמשודרת גם היא באותו ערוץ. ובכלל, מדובר בחברים מהברנז'ה, למה להתעסק איתם כשאפשר להאשים שוב את הליכוד בגזענות.
