תיק עודד גז היה אחד הקשים שנדונו בבתי הדין הרבניים. הוא החל את דרכו בבית הדין בפתח־תקווה, משם התגלגל לבית הדין הגדול בירושלים, ואז עבר לאזורי בחיפה. הדיינים שטיפלו באיש חששו כבר בתחילת הדרך שמדובר בטיפוס קשה־עורף שמוכן ללכת רחוק, לאמלל ולהתאמלל. הם לא שיערו עד כמה. כשכלו כל הקצין הוטלו עליו סנקציות השיימינג ('הרחקות דרבנו תם'). רגע לפני שהוכנס לכלא, נמלט גז מהארץ.
אגף העגונות של הרבנות פתח במצוד חוצה יבשות. התחנה הראשונה של גז הייתה קפריסין, משם עבר לאומן שבאוקראינה, המשיך ללונדון ולבסוף נחת בבלגיה. באגף ביקשו לפתוח בהליכי הסגרה, אלא שהאמנות הבינלאומיות קובעות כי אדם הוא בר־הסגרה רק אם העבירה שביצע מוכרת הן במדינה שמבקשת את ההסגרה והן במדינה המסגירה.
במקרי עגינות מדובר במכשול מהותי, שכן מטבע הדברים ישראל היא המדינה היחידה שסרבנות גט מוכרת בה כעבירה פלילית. מי שהתייצב לצד בתי הדין הוא היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שהודיע כי ישראל תעשה הכול כדי לסייע לבתי הדין הרבניים בבקשות הסגרה על רקע סרבנות. העילה שנמצאה להסגרה הייתה העובדה שגז זייף את דרכונו כדי להימלט מהארץ. משרד המשפטים הגיש בקשה מתאימה, גז נעצר בבלגיה, ומצוי עתה בהליכי הסגרה.
ההרכב המיוחד בבית הדין השקיע בחיפה מאמצים רבים בשנה וחצי האחרונות כדי למצוא פתרון למצוקתה של העגונה. את פסק הדין העיקרי בהכרעה המהפכנית שפורסמה השבוע, המשתרע על פני קרוב למאה עמודים, כתב הרב דניאל אדרי, ואליו הצטרף ראש ההרכב הרב אברהם מאיר שלוש. פסק הדין הוגדר כחסוי באופן זמני מסיבה הומנית גרידא: לאפשר לאישה לשקם את חייה, מבלי שכל מיני חכמים מטעם עצמם יטילו דופי במסקנות ההלכתיות.
בימים האחרונים סערו רשתות החברתיות סערו בעקבות פרסום 'פייק' בעלון 'מצב הרוח' ובאתר סרוגים, לפיו דייני בית הדין האזורי בחיפה ביטלו את קידושיו של סרבן הגט עודד גז בשל העובדה שאחד מהעדים בחתונה 'לא שמר נגיעה'.
הנהלת בתי הדין פרסמה הכחשה גורפת לעניין. מפסק הדין, שעודנו חסוי, עולה כי עד הקידושין היה אדם דתי שגדל במשפחה שומרת תורה ומצוות ולמד בחינוך דתי, ותקופה קצרה אף למד בישיבה. בתקופה שבה היה עד כבר יצא מהדת וחי חיים המנוגדים באופן מוחלט וברור לשמירת תורה ומצוות. הוא חילל שבת בפרהסיה, כולל הדלקת אור, בישול ונסיעה בשבתות, ובשלב מסוים אף עבד כמציל ביום המנוחה. העד קיים יחסי אישות מלאים עם נשים בנידתן, ובעדותו לבית הדין אמר: "הייתי מודע לאיסור נידה אבל זה לא הפריע לי".
לחתונה הוא הגיע עם כיפה, לבקשת עודד גז. הרב אורי שרקי שסידר את הקידושין לא ידע שהוא לא שומר על אורח חיים דתי, אולם חבריו מאותה תקופה ידעו כי הוא רחוק מלהיות יהודי 'שומר תורה ומצוות' גם בהגדרה ה'לייטית'. אל בית הדין הגיעו להעיד שניים מחבריו לדירה, שהעידו על חילול השבת המלא שלו ועל העובדה שהיה 'פרוץ בעריות', כהגדרת ההלכה. עדותם כללה הצבעה על אירוע ספציפי שהמחיש את הדברים.
שחרורה של הגב' גז מנישואיה לא נערך בדרך של הפקעה רטרואקטיבית של הקידושין – אותה דורשים ארגונים שונים לקדם – אלא בביטולם, קרי הכרזה שהם מעולם לא התקיימו. הדיינים ביצעו פעולות חקירה ממושכות ושמעו עדויות לאורך חודשים ארוכים עד שהגיעו לאותו עד, שהפרטים אודותיו סללו את הדרך להגדרתו כפסול לעדות ולביטול הנישואין מכוחה.
השולחן ערוך קובע כי "המקדש שלא בעדים, ואפילו בעד אחד, אינם קידושין. ואפילו שניהם מודים בדבר" (אבן העזר; מב, ב). הפוסק האשכנזי ר' משה איסרליש אמנם חשש לדעת הסמ"ג והמרדכי וכתב "ויש מחמירים אם מקדש לפני עד אחד אם שניהם מודים", אולם גם הוא סייג בהמשך את דבריו וכתב "ובמקום עגון ודחק, יש לסמוך אדברי המקלין".
בתיק של גז היה קל יותר שלא לחשוש למסורת הפסיקה האשכנזית המחמירה, שכן הפסול של העד הדתל"ש נחשב לפסול חמור. הדיינים קבעו שבניגוד לעד חילוני מבטן ומלידה שמוגדר על ידי רוב הפוסקים כ"תינוק שנשבה" שפסילתו לעדות אינה חד משמעית, אדם שחונך לחיי תורה ומצוות, נטש אותם ומחלל שבת בפרהסיה נחשב ל'מומר' – שהפסול שלו כעד מובהק יותר.
ניתוח מלא של הטיעון ההלכתי בפסק הדין יתפרסם בסוף השבוע במוסף יומן של מקור ראשון.
