ספק אם מאחז אור חיים שנבנה ופונה בסוף השבוע האחרון, ואתמול שוב הוקם ופונה, יהפוך ליישוב העומד על תילו בעתיד הנראה לעין.
אבל נראה כי הישג משמעותי חשוב כבר יש לו. משמעותי, אך רק בראשיתו. שרי מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית זעמו על המהירות בה הגיעו למקום כוחות הפינוי, בעוד פלסטינים בונים באין מפריע מאות מבנים בשנה על אדמות מדינה ובניגוד לחוק.
בעקבות השיח שהתעורר הצהיר אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו כי יפעל בנושא הבנייה הפלסטינית הבלתי חוקית. נתניהו כתב אמש בחשבון הטוויטר שלו כי "מתחילת החודש פינתה מערכת הביטחון 38 מבנים לא חוקיים של הפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון. המצב שבו פלסטינים משתוללים עם בנייה לא חוקית בניסיון לקבוע עובדות בשטח – נגמר".
הכרזה זו באה מן הסתם במטרה להרגיע את הרוחות ולמנוע זעזועים בקואליציה החדשה, אך שרי הממשלה שהנושא נמצא בראש סדר העדיפויות שלהם לא יתנו לכך לרדת מסדר היום של הממשלה. בתגובה על דברי נתניהו, שר הביטחון לשעבר בני גנץ ניסה לעקוץ את נתניהו ולומר שהוא הרס יותר, אבל הנתונים שפרסמה תנועת רגבים מלמדת שגם מה שעשו שניהם הינו טיפה בים בלבד ביחס למאבק שיש לנהל נגד השתלטות הפלסטינים על אדמות מדינה בשטח C.
רגבים פרסמה נתונים מבהילים, לפיהם בתקופתו של גנץ נבנו 5,535 מבנים פלסטיניים לא חוקיים בשנה, לעומת כ-3,000 בשנים קודמות. בתנועה, אשר עוקבת אחרי ההתפתחות בשטח C וההשתלטות הפלסטינית על קרקעות, הוסיפו גם הערה על דברי נתניהו ואמרו "מר נתניהו, הריסת 38 מבנים לא חוקיים מתוך למעלה מ-81,370 זו לא מערכה אלא מערכון. הציבור שבחר בך דורש לראות שינוי".
במצב בו יש למעלה מ-80 אלף יחידות דיור לא חוקיות שבנו פלסטינים תוך גזל קרקעות, אין לראות בהרס 38 מבנים בשורה גדולה מדי. למעשה אם נתניהו רוצה להיאבק בתופעה באמת, הוא צריך לא רק לספור יחידות שנהרסו אלא לחולל שינוי מהפכני, מקצה לקצה, בסדר עדיפויות האכיפה במשרד הביטחון.
בעבר נחשף במקור ראשון מסמך ובו מפורטים סדרי העדיפויות של המנהל האזרחי באשר להרס מבנים ביהודה ושומרון. המסמך מחולק לשתי רשימות שונות של תבחיני אכיפה; האחת של "סדרי העדיפויות לאכיפה במגזר הפלסטיני", והשנייה של "סדרי העדיפויות לאכיפה במגזר הישראלי". מסמך סדרי העדיפויות נמסר לאחרונה לתנועת רגבים מידי המנהל האזרחי, בתגובה לשאילתה שהגישה בנושא, ואישר למעשה את חשדותיה בדבר אפליה רשמית בנדון.
לאחר קבלת המסמך עתרה התנועה לבג"ץ באמצעות עו"ד בועז ארזי. "העובדה שאין סנכרון של הרשימות לרשימה אחת גורמת לאכיפה בררנית ובלתי שוויונית", טוען עו"ד ארזי. "הדבר מאפשר לגורמי האכיפה להתחמק מהשמירה על חוק התכנון והבנייה במגזר הערבי, תוך היתלות בטענת 'סדרי עדיפויות' שהיא אצטלה לחוסר המעש הזה".
לפי התבחינים של המנהל, אכיפת החוק לגבי יהודים במקרה של מבנים המוגדרים כ"סכנה לביטחון האזור, לשלום הציבור או לסדר הציבורי" או המשמשים אכסניה לפעילות שכזו, מוצבת במקום רביעי בסדר העדיפויות במגזר הישראלי – אך כלל אינה קיימת במגזר הערבי. זאת ועוד, "בנייה ישראלית תוך פלישה לאדמה פרטית" מצויה בסדר עדיפות גבוה, ואילו "בנייה ערבית המבוצעת תוך פלישה לאדמה פרטית" מצויה בתחתית סדר העדיפויות.
מהמסמך גם עולה כי בנייה בלתי חוקית חדשה מקבלת עדיפות אכיפה גבוהה במגזר הישראלי, אך סדרי העדיפויות לאכיפה במגזר הערבי אינם מתייחסים כלל לבנייה חדשה.
הבדל נוסף שקיים בין הצדדים הוא אופי הבנייה הלא חוקית. בקרב יהודים מדובר לרוב בפרגולות, אוהלים ומבני פח בעוד אצל פלסטינים הבניה היא הקמת מבני קבע גדולים ומשמעותיים. כתוצאה מכך, מבנה פח או צבר דיקטים שבונים נערים בגבעה בשומרון, זוכה למעשה – לא בטעות ולא בתקלה – למענה יעיל ומהיר יותר מאשר בנייה של בית ספר פלסטיני על שטח השייך לשמורת ההרודיון בגוש עציון.
שינוי המדיניות צריך לבוא מהיפוך מוחלט של אותם סדרי העדיפויות התמוהים.
