אנטי-ישראליות ואנטישמיות באקדמיה הן לא בדיוק נושאים חדשים בעולם, אך גם אם סיפורים כאלה כבר לא יפתיעו אף אחד, הם בכל זאת דורשים התייחסות. לכן, כדאי מאוד שנעסוק בישראל בסיפור שעבר מתחת לרדאר לא רק כאן, אלא גם בארה"ב: הרווארד הודיעה בשבוע שעבר כי תעניק תפקיד רשמי בבית הספר לממשל שלה לקנת' רות, עד לאחרונה מנכ"ל ארגון "משמר זכויות האדם". ההחלטה הפתיעה רבים, שכן רק שבועיים קודם לכן הצהירה האוניברסיטה היוקרתית כי לא תעניק לרות את התפקיד בגלל רקע של "הטיה אנטי-ישראלית".
ובכן, הסיפור קצת יותר גדול מזה. בשנים האחרונות רות פרסם סדרה של התבטאויות והצהרות רשמיות שגובלות באנטישמיות של ממש. קחו לדוגמה ציוץ שלו מ-2021, אז הוא כתב בתגובה לסדרת מתקפות על יהודים בבריטניה: "אנטישמיות פסולה תמיד… אך העלייה במתקפות אנטישמיות בבריטניה במהלך סבב הלחימה בעזה מוציאה שקרנים את מי שטוענים כי התנהלותה של ממשלת ישראל לא משפיעה על אנטישמיות". במילים אחרות – אל תתלוננו שתוקפים אתכם, יהודים, זה באשמת ישראל. גם ב-2014, רות טען שישראל אשמה בסדרה של תקיפות אנטישמיות בגרמניה.
האשמת הקורבן היא רק ההתחלה. ארגונים כמו NGO מוניטור תיעדו מקרים רבים בעבר בהם רות השווה בין ציונות לעליונות לבנה, הגדיר את ישראל כמדינת אפרטהייד במאה דרכים שונות, רמז שליהודים ישראלים ישנו חוש מוסרי נחות, השווה בין המצור על עזה לשואה ועוד היד נטויה. כלומר, יש כאן הרבה יותר מאשר "הטיה אנטי-ישראלית". יש כאן מקרה ברור, ולצערנו גם קלאסי, של אדם בעל עמדות אנטי-ציוניות מובהקות, שגובלות באנטישמיות קלאסית, אשר לא רק עמד בראש אחד מארגוני זכויות האדם הגדולים ביותר בעולם אלא אף מתקבל בזרועות פתוחות באוניברסיטה הידועה ביותר בארה"ב, אם לא בעולם כולו.
פעילים פרו-יהודיים נלחמו להפר את רוע הגזרה, כמובן, ובכך הצליחו להדוף אותה – אבל רק לשבועיים. רות עשה בלגן, תומכיו הרימו צעקה, השמאל הקיצוני האמריקני טען לצנזורה ופתאום נזכר להניף את דגל חופש הביטוי, וכך עוד שונא ישראל מצא את עצמו בעמדה בכירה, עם כוח, כבוד ואולי חשוב מכל – עמדת השפעה על דור צעיר שמראש לא ממש חונך לתורת ישראל, עם ישראל, וארץ ישראל.
לא כל גזירה אפשר להפר, ולא ברור כמה השפעה הייתה למדינה לו היא הייתה מפעילה לחצים חזקים במקרה הזה – ייתכן שהיא אפילו הייתה מביאה לתוצאה ההפוכה. אך עבור יהודי ארה"ב, זה עוד אחד משורה ארוכה וכואבת של סימנים לכך שלא רק ברחובות ולא רק בעולמות התרבות, אלא גם במוסדות היוקרתיים והנחשבים ביותר, שנאת יהודים הופכת לא רק לאפשרית, אלא ללגיטימית.
