ביישוב שבו אני גר, מכרו לפני חמש שנים דירת חמישה חדרים בפרויקט שהוגדר "דיור בר השגה", במחיר של כ־900 אלף שקל. לפני כמה חודשים נמכרה שם דירה ב־2.3 מיליון שקל. אם אפשר לדרוש סכום כזה ויש מי שמוכן לשלם, אז למה לא.
גם כאשר המחירים עלו בשנים האחרונות, התנפחו והגיעו לסכומים גבוהים הרבה יותר ממה שזוגות צעירים או משפחות חשבו לשלם, או סתם בניגוד לכל היגיון – רוכשים עדיין אמרו לעצמם: "טוב, נגדיל עוד קצת את ההלוואה. זה אומנם קשה אבל הריבית זולה, אז אפשר לקחת עוד אשראי מעבר למה שתכנַנו". זו הייתה המחשבה גם בקרב המשקיעים. אולם לאחר שהריבית עלתה והגיעה לרמה הגבוהה שבה היא נמצאת היום, האפשרויות הללו נעשו לא רלוונטיות. בתקופה שבה קיים גם חשש לביטחון התעסוקתי וליכולת החזר ההלוואה, מעטים ייקחו סיכון. הרוב יעדיפו לשבת על הגדר או פשוט לוותר.
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו השבוע, ומצביעים לראשונה מזה תקופה ארוכה על שינוי כיוון במחירי הדירות, מוכיחים שלמרות הטיעונים (הנכונים) על הצורך בהגדלת היצע הדירות, מה שבאמת הביא לשינוי מגמה הוא הריבית העולה, שהפכה את ההלוואה לבלתי אפשרית ובלתי נסבלת.
אם יש משהו שהיה מסוגל לפוצץ את בועת הנדל"ן זו כנראה הריבית, למרות המכאובים הנלווים אליה. בתחילת החודש העלה נגיד בנק ישראל את הריבית בפעם השביעית בתוך שמונה חודשים. למרות שלל חסרונותיה והפגיעה האנושה במשפחות רבות – הנשק הזה הוכח כאפקטיבי. וכן, הוא משאיר לא מעט פצועים בדרך, עם תוספת של מאות שקלים ובחלק מהמקרים יותר מאלף שקלים בהחזר המשכנתא החודשי.
המהלך של טסלה, אולי מבלי שהתכוונה לכך, נועץ סיכה בבלון המחירים הבלתי הגיוניים של שוק המכוניות בכלל והחשמליות בפרט
הריבית פוגעת לא רק ברוכשי הדירות שנוטלים הלוואה, אלא גם בקבלנים וביזמים שלקחו הלוואות זולות מהבנקים לצורך פרויקטים לבנייה וגילו שהמימון שלהם התייקר בחדות. כעת הקבלנים הללו משוועים למזומנים כדי לכסות את האשראי המתייקר. הם מוכנים להתפשר על המחיר, על מספר התשלומים ועל מועדיהם. רוצים לשלם את הרוב בעת האכלוס? קיבלתם. רוצים דווקא להקדים? קיבלתם. חלקם מציעים ריהוט חינם, מכשירי חשמל, מיזוג וכדומה. העיקר למכור.
נתוני הלמ"ס שפורסמו השבוע הם רק ההתחלה. הם מתייחסים לתקופה של לפני חודשיים־שלושה. בינתיים המגמה רק גוברת, והמצב בשוק היד השנייה, שמושפע מכך, לא שונה. בעלי הדירות שהרגישו כול־יכולים ומצאו רוכשים גם כשזרקו מספרים מנותקים מהמציאות, נאלצו לשנות גישה. כמו הקבלנים, גם הם מוכנים כבר להתפשר. האם בלימת ואף ירידת מחירי הדיור תימשך? כפי הנראה, כל עוד הריבית תישאר ברמתה הגבוהה (יש החוזים עלייה נוספת בריבית בחודש הבא), התשובה חיובית.
אדישים לתנועת המחירים
כולם ממקדים את הפוקוס במחירי הנדל"ן, אבל יש עוד בועה שהתפתחה פה בתקופה האחרונה, והיא ממש לא מקובעת לקרקע אלא ניידת מאוד. כל מי שעקב בשנתיים האחרונות אחרי מחירי הרכבים בישראל, חזה בעלייה המסחררת שלהם. מאחורי השינוי עומדים הרבה הסברים ותירוצים, אך מעט הצדקה.
רכב משפחתי ממוצע "מהניילונים", שלפני שנתיים וחצי עלה כ־120 אלף שקלים, עולה כיום כ־150 אלף ויותר. רוצים דוגמה? הונדה סיטי הוא רכב חדש שהגיע לישראל בייבוא מקביל לפני כמה חודשים. הרכב הזה מיוצר בהודו, והאבזור שלו דל למדי בהשוואה למוצע היום. ציון הבטיחות שלו, בהתאם לדירוג של משרד התחבורה, הוא 0 מתוך 8. ולמרות כל זאת, מחיר מחירון שלו, נכון לדצמבר 2022, הוא 148 אלף שקלים. גם אחרי הנחה, ברכישה מחברת ליסינג (מה שמכונה "רכב אפס קילומטר"), המחיר בדצמבר עמד על כ־135 אלף שקלים.
והנה עוד דוגמה, שנוגעת לבולמוס הרכבים החשמליים. מי ששולט בשוק הזה הם הרכבים הסיניים. אף שבכל תחום אחר מוצר אלקטרוני ממותג סיני לא נחשב לסחורה חמה במיוחד, מתברר שבתחום הזה ההנחה הזו לא תקפה. כן, זה בסך הכול רכב סיני, ובכל זאת היבואנים הצליחו להדביק לו תג מחיר מטורף של כ־170 אלף שקל, אחרי כמה העלאות מחיר בתוך שנה (ועוד היד נטויה). ולמרות המחירים המשתוללים, הישראלים עומדים בתור כדי לשלם ממיטב כספם. מגזיני הרכב תיארו אך לפני מספר חודשים את ההתרגשות והתורים הארוכים שהשתרכו בסוכנויות שמייבאות את הרכבים הללו.
האם סביר בעיניכם לשלם 140 אלף שקל בעבור מכונית משפחתית בסיסית, ועוד 30 אלף שקל על סינית חשמלית? השתגענו? נציין רק שחשמלית משפחתית קוריאנית, יפנית או אירופית, כבר מגיעה לתג מחיר של כ־200 אלף שקל וצפונה.
אז כן, להתייקרות יש שלל הסברים, ובהם שרשרת האספקה והייצור וסוגיית המיסוי, וגם שלל אשמים, מהיבואנים החמדנים ועד אוזלת היד של הרגולטורים. אבל בסופו של דבר זו החלטה של הצרכן, והוא משלם בלי שום היגיון. אני לא מצליח לחשוב על שום מוצר קמעונאי שהיה מתייקר בשיעור כזה ובמחירים כאלה, והציבור היה אדיש וממשיך לשלם. כשלקוחות מוכנים לשלם כל מחיר, למה שהיבואנים לא ימשיכו להעלות מחירים?
האבסורד הגדול הוא שרבים מהרוכשים הללו לקחו הלוואות, ובדומה לנוטלי המשכנתא גם אצלם הריבית זינקה והכבידה את עלות המימון. פריסת הלוואה לרכב לאורך כמה שנים נותנת תחושה מתעתעת שאפשר איכשהו להסתדר, והנטל לא מאוד מורגש. חברות הליסינג והמימון מפגיזות אותנו בשלל פרסומות ומהלכי שיווק אינטנסיביים שנועדו להקנות את התחושה הזו. בפועל ההחזר גדל, הריבית תופחת, ומי שנטל נוסף על כך גם הלוואת משכנתא או הלוואות אחרות (ויש רבים כאלה), מצא עצמו תוך מספר חודשים במציאות שונה לחלוטין.
והנה בסוף השבוע האחרון התחוללה רעידת אדמה, והיא לא באה מצד הצרכנים או הרגולטור. יצרנית המכוניות החשמליות הפופולרית טסלה הודיעה על הוזלה של עשרות אלפי שקלים בדגמיה הנמכרים בישראל (אחרי שעשתה זאת בחו"ל). מאות לקוחות שרכשו טסלה בארץ בשבועות ובחודשים האחרונים הרגישו פתאום פראיירים. כשהם קנו רכב משפחתי תמורת רבע מיליון שקל, זה דווקא היה נראה להם הגיוני ומקובל. עכשיו הם פתאום התעוררו והבינו שהחברה כנראה מרוויחה מצוין גם תמורת 50-30 אלף פחות, והם מרגישים מרומים.
לטסלה יש את השיקולים המסחריים והעסקיים שלה, אבל המהלך שלה, אולי מבלי שהתכוונה לכך, הוא נעיצת סיכה בבלון המחירים הבלתי הגיוניים של שוק המכוניות בכלל והחשמליות בפרט. היבואנים וחברות הליסינג יצטרכו לחשב מסלול מחדש, אבל גם ובעיקר ציבור הצרכנים. השינוי האמיתי יתרחש רק לאחר שהציבור יתעורר, יסגור את הארנק הפתוח, יבין את הכוח שיש לו בידיים ויפסיק להיות פראייר.
