כבוד מפוקפק
הנשיא יצחק הרצוג הוא דמות אצילית ומרשימה, איש אמת שניחן ביושרה ובאהבת העם והמדינה. אדם שבא מספסלי השמאל המתונים, סוחב על גבו מסורת אבות מכובדת ועשירה, וגאה בחלקים המדיניים שבה כמו גם באלו התורניים. אף על פי שראש הממשלה הנוכחי ניצח אותו בבחירות 2015, הרצוג לא חשוד באיבה קיצונית נגדו, כמו זו שהפכה מאפיין מרכזי של הטובים והנחשבים במחנה הנכון, והצליחה לחלחל בעבר לבית הנשיא. קשה לחשוב על איש פשרה ראוי ממנו, ואכן מי יודע אם לא לעת כזאת הגיע למלכות. אם לא לעת השסועה, המרתיחה והמביכה הזאת.
אז שוברים את הכלים. ולא משלמים מיסים. או יורדים מהארץ. או לא משלמים מיסים וגם יורדים מהארץ. מרי. והנשיא? ממנו מצפים שיאיים
ובכל זאת, טוב יעשה הרצוג אם ישמור נפשו מלשים את עצמו כאיש משפט בין נבחרי ציבור. חסד יעשה עם המוסד שבראשו הוא עומד, וחסד יעשה איתנו, אם יתאפק מליטול את הכבוד המפוקפק של להכניס ראשו למיטה חולה בשיח מורעל וחסר פשרות מכל הצדדים. אם יימנע מלקבל על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי שצריך להקטין את ראש הממשלה ואת שר המשפטים, כי האופוזיציה מאוד־מאוד רוטנת ורוצה את חתיכת הגבינה שלה בחזרה.
זה לא אומר שהוא צריך לעמוד מנגד. לגמרי לא. הרצוג הצליח לשמור על ממלכתיות מרשימה, להתקרב למגזרים שונים בעם ובקרב מובילי דעת קהל ונבחרי ציבור. את היתרון הזה הוא יכול וצריך לנצל כדי להתערב לא בשיקולים פוליטיים, אלא בווליום הגבוה של דובריהם. לא תיווך לטובת פשרה, אלא הידברות בשירות ההרגעה. זה אומר לא לחסוך ביקורת מהדורסנות והבוטות של כל הצדדים. זה אומר לרסן דווקא את המסיתים והמבעירים את אש המרי ברחובות. וזה אומר להיות מרחב בטוח ומכיל לשני הצדדים, להושיב אותם אפילו יחד, לא במטרה להגיע לעמק השווה אלא להידברות, להאזנה.
יהודי לא משתיק יהודי
נכון, ימנים יקרים, אף אחד לא ספר אותנו באוסלו ובהתנתקות ובעמונה. נכון, התקשורת הייתה מגויסת אז והיא מגויסת היום – תמיד לפי הצורך המשתנה של האידיאולוגיה השמאלית. וכן, הם לא נלחמו נגד סגירת ישראל היום כפי שהם נלחמים נגד סגירת התאגיד, והם יודעים למה. הם אתרגו והם דרסו והם בזו וצפצפו. וכשאנחנו קרענו קריעה עם סרט כתום, הם קשרו לאיד בלונים כחולים למראות הרכב.
ובכל זאת, ראוי שננהג אחרת. איך אחרת? שלא ניבהל משיח נשיאותי ממתן ומרגיע. שלא נסגור דלת לגישושי פיוס מצד ההגונים שבהם, אלה שמקשיבים לטענות על ההתנתקות תוך בחינה מחודשת והתחלה של הבנה. לא יצאנו למלחמת אחים ב־2005, לא נשתף פעולה עם אבק מלחמת אחים גם אחרי 18 שנה. זה לא אומר להתפשר על הרפורמה, או להתקפל מהעקרונות החשובים שמשיבים לנבחרי הציבור חלק – רק חלק – מכוחם טרם ההפיכה המשפטית של ברק. זה לא אומר להרכין ראש, זה אומר רק להוריד את הטונים. לנצל את הכוח לטובת הסברה. צריך שניים לטנגו, וגם בשביל כאסח וקרב־רב בזירה.
