ואחרי ההקדמה הזו, אני רוצה לבקש מכל חברי הממשלה, ובפרט מהקרובים יותר לדעותיי, לפעול בזהירות ובמתינות.
אני יודעת, הרבה מאוד דברים זקוקים כאן לתיקון. הרבה מהם קשורים לאופייה ולהליכותיה של המדינה. אבל הרבה שינויים נדרשים נוטים באופן קיצוני לטובת צד אחד במפה הפוליטית בישראל. וזה עלול להיות מסוכן.
הכוח החזק הנמצא בצידו של המחנה שלי, זה שהצליח בכוח הרוב להקים ממשלה, עלול לסנוור, לעוור ולהשכיח מאיתנו ובעיקר מנציגינו שאיננו לבד כאן.
צקצוקים וגלגולי עיניים
אני לא מהממהרים להזדעזע, לזעוק ולהיבהל מצעדים דרסטיים כאלה ואחרים. אבל בימים אלו אני משתדלת להיות יותר בהקשבה ופחות בהכרזות, בעיקר ברשתות החברתיות.
בניגוד למוצג בתקשורת וברשת לעיתים קרובות, אני מאמינה שאנחנו – עם ישראל ומדינתו – חזקים מול הכול. שום שינוי במבנה של המדינה הזו, מהותי ככל שיהיה, לא יביא למחיקתה ולא ימיט עלינו דיקטטורה. אני מאמינה שאנחנו רחוקים מאוד ממלחמת אחים, ומכל אסון אפוקליפטי אחר שרבים נהנים להדהד את התרגשותו עלינו. כמי שמתעסקת בצורכי ציבור כבר לא מעט זמן, ביישוב שלי ובמעגלים רחבים יותר, אני חוששת מקצב השינויים המהיר.
לעיתים קרובות, למשל בעבודתי במזכירות היישוב, הייתי בטוחה בצדקת דרכי – נחושה לקדם מהלך כלשהו בידיעה מוחלטת שזה מה שישמח את תושבי היישוב. ובכל זאת, בטרם אפעל, דאגתי יחד עם חבריי לתפקיד לשמוע קולות מהשטח, כדי לוודא שצעדים מסוימים מתקבלים בגיבוי מלא או לפחות בתחושה שיש מאחוריי תמיכה. אלא שבמבחן התוצאה, ככל שפעלנו במהירות ובחדות רבות יותר כך חטפנו יותר ביקורת שיפוטית ופעמים רבות אפילו ביקורת מבית, דווקא מאלו שציפינו לקבל מהם הבנה ומחיאות כפיים. אני מניחה שהיושבים בראש, נציגי הציבור המובהקים, מרגישים שלשם כך הגעתם עד הלום. אני בטוחה גם שחלקכם אם לא כולכם שומעים את קולות העם ומעט מזלזלים בכך. בכנות, לכולנו ברור שגם אילו היו מתקבלות החלטות שכלל אינן הרות גורל, עדין היו מתקיימות הפגנות ועדין היינו שומעים צעקות געוואלד מכל עבר.
בקשתי אחת היא לי: היו קשובים. לא רק למי שהתרגלתם להקשיב אליהם. הטו אוזן, פקחו עין, ובעיקר השאירו את הלבבות פתוחים והניחו גם לקולות מפרגנים פחות ומעודדים פחות להישמע.
אני מאמינה מאוד בממשלה הזו. יש בה הרבה מאוד יכולות וגלום בה פוטנציאל גדול של אנשי עשייה לאומיים. זמן רב לא היינו בהנהגה באופן משפיע כל כך. מעל הכול אני שואפת, כמו רוב מצביעי המחנה הלאומי, שהממשלה תישאר בשלטון זמן רב ככל האפשר וזאת בדרך הבטוחה ביותר לכך, אחווה ושיתוף פעולה.
ואני מנחשת שאתם, קוראיי משני הצדדים, קוראים את מה שכתבתי כאן ומצקצקים, ומגלגלים עיניים. מסרים מהסוג הזה הפכו לצערי לקלישאות המעוררות בחילה קלה. למדנו לזהות ממרחקים את שוחרי השלווה המפיצים לכל עבר מסרים של אהבה ללא גבול ומסרים של פיוס. אבל אולי יש גם בנו, מכל צד שהוא, כוח ורצון להיות מאלו המאמינים שאפשר. מאלו המאמינים שעם אחד אנחנו, שאומנם דעותינו שונות אך רב המחבר על המפריד.
אני מתפללת שהממשלה הזאת, שאך התחילה בעבודתה במלוא המרץ, יחד עם כל פעולותיה בנוגע לערכינו הלאומיים, תחרות על דגלה את המאמץ לבניית גשרים שיצליחו איכשהו בחוכמה גנוזה לאפשר לכל צד את הנתיב הנגיש והבטוח אל הצד שמנגד.
אני פונה אליכם, נציגיי חברי הממשלה, וגם אליכם, שאר קוראיי באשר אתם, בבקשה אחת כנה. זכרו את דבריו של מי שאתם שואפים ללכת בדרכו, ואל תוותרו על הלב. אל תוותרו עלינו.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
