ראש הממשלה נתניהו ישב בשורה הראשונה בישיבת ש"ס בכנסת ביום שני, ונראה קצת אובד עצות. אני משוכנע שהוא שאל את עצמו: מה לעזאזל אני עושה פה? איך אני יכול להזדהות עם הנאומים האלה של השרים שלי ועם יו"ר הכנסת מהליכוד, שתוקפים ללא רחם את מערכות החוק והמשפט במדינה? מה לי ולש"ס? מה בדיוק החיבור שלי עם הציבור החרדי־ספרדי, ומה פתאום אני קם וצועק "נחזיר עטרה ליושנה"? ואיך אני בכלל מגן כאן על אריה דרעי, שהורשע בדין ובית המשפט העליון קבע שהוא לא יכול לשמש כשר, ועכשיו אני מחפש כל דרך לעקוף את ההחלטה שקיבלו 11 שופטי בג"ץ? לאן הידרדרתי?
נתניהו לא מוצא את מקומו בממשלה שהקים. מה שקורה סביבו לא מקובל עליו. איך יודעים? זוכרים איך הוא ניהל את העניינים לאורך שנים, לפני שנכנס לצרות המשפטיות שלו, שהשותפים שלו מנצלים אותן כעת עד תום ורוכבים על גבו לאן שהם רוצים. זו לא רק הרפורמה המשפטית של יריב לוין, שבימים אחרים נתניהו היה זורק מכל המדרגות.
כל מה שקורה זר לו ומוזר לו. השר בן־גביר עולה להר הבית? נתניהו נגד עלייה להר הבית. הוא מעולם לא עלה להר הבית וגם לא אף מנהיג של הליכוד, למעט אריאל שרון שעלה לשם כיו"ר האופוזיציה בספטמבר 2000 והצית מהומה גדולה. מנחם בגין ויצחק שמיר לא עלו לשם רק כדי להוכיח את הריבונות שלנו על ההר. אבל בן־גביר עולה לשם, ונתניהו צריך לטוס לעמאן כדי להרגיע את המלך עבדאלללה מפני שינוי הסטטוס־קוו, עד שבן גביר יעלה לשם שוב בקרוב, ונתניהו יטוס שוב להרגיע, וחוזר חלילה.
נתניהו לא רוצה את הפיצול במשרד הביטחון. הוא יודע שזה רק מזמין צרות ועימותים בין שני שרים עקשנים ודעתנים, יואב גלנט ובצלאל סמוטריץ'
נתניהו לא רוצה את הפיצול במשרד הביטחון ואת הפיקוד הכפול והמשולש על צה"ל, מג"ב והמנהל האזרחי. הוא יודע שזה רק מזמין צרות ועימותים בין שני שרים עקשנים ודעתנים, יואב גלנט ובצלאל סמוטריץ'. ביום שישי שעבר, כאשר המאחז הלא חוקי אור חיים עלה על הקרקע, נתניהו התייצב וגיבה את השר גלנט שהורה לפרק אותו מבלי להתחשב בדעתו של סמוטריץ'. נתניהו התחייב והוכיח שאנחנו פועלים לפי החוק והסדר. החוק במקרה זה מוריד כמה קרוואנים, ונתניהו בעד. במקרה אחר בית המשפט מוריד את דרעי, ונתניהו נגד.
אבל מעבר לזה, נתניהו מעולם לא היה שלם לחלוטין עם מפעל ההתנחלויות. הוא הרי פירק התנחלויות ומאחזים, פינה והקפיא לאורך השנים. הוא יודע שסיפוח של כל השטח הוא אסון. אין לו את הדרייב האמוני של סמוטריץ' ובן־גביר, שני השרים הכי חשובים בממשלה שלו אחרי שדרעי התפוטר, שהוא תלוי בהם עד צוואר. נתניהו מכיר את הרגישות הבינלאומית לכל מה שקורה בשטחים. מאחז של נוער הגבעות באמצע או מיד אחרי הפגישה שלו עם היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן הוא טרלול מיותר ומזיק, גם אם שר האוצר שהוא גם שר במשרד הביטחון תומך בו.
נתניהו מבין את הסכנה הדו־לאומית המאיימת על עתיד המדינה, ואת הצורך להפריד בין האוכלוסיות. איך יודעים? נתניהו קידם את עסקת המאה עם הנשיא טראמפ והפך אותה לתוכנית הדגל שלו. לצורך ההפרדה המתבקשת הזו בין העמים, הייתה קמה מדינה פלסטינית על 70 אחוזים מהשטח, כולל שכונות ענק וכפרים בשטחה הריבוני של ירושלים. עכשיו הוא צריך להתמודד, גם בסוף השבוע הנוכחי, עם מאחז אחד שסמוטריץ' ובן־־גביר לא רוצים לפנות, אבל גלנט כן. וכבר אין לו את מי להאשים, כי בני גנץ באופוזיציה.
בשבע עיניים
אני רוצה לעשות כאן תרגיל קצר, לא כל כך רחוק מהמציאות. תתארו לכם שהרוב הקואליציוני בממשלה היה שייך לחרדים, לציונות הדתית ולעוצמה יהודית, והליכוד היה נשאר באופוזיציה. עם הרוב הזה היה שמחה רוטמן מקדם את הרפורמה המשפטית של יריב לוין. האם לא ברור לכולם שבנימין נתניהו היה עומד היום בראש ההפגנות נגד התוכנית הזו? לא קשה גם לדמיין את תוכן הנאום שהוא היה נושא מול 100 אלף מפגינים בתל־אביב נגד אובדן הדמוקרטיה, שהיא נשמת אפה של המדינה והחברה בישראל ובלעדיה נהפוך למדינת עולם שלישי, מנותקת ומוחרמת כמו איראן.
"יש להניח שציבור במדינה דמוקרטית הסבור שממשלתו התחילה לגלוש במדרון הדיכוי ומפירה בקלות דעת את חירויות האזרח, ימצא תוך זמן קצר מישהו שיכבד יותר את האינטרסים שלו", כתב נתניהו בספרו "מלחמה בטרור". המשפטים הללו יכולים לשמש היום כל נואם אופוזיציוני שרואה לאן מובילה הרפורמה המשפטית, שאליה נלווה צונאמי של הצעות חוק, הצהרות ואמירות קשות של שרים, סגני שרים וחברי כנסת נגד חירויות האזרח וזכויות הפרט.
נתניהו קרא השבוע בכל מקום שלא להתייחס לפייק ניוז וטען כי ישראל במצב כלכלי מצוין, מוערכת על ידי העולם. אבל בסתר ליבו הוא יודע שמאות מעובדי ההייטק שיצאו השבוע לשבות וחסמו את כביש קפלן צודקים. הסכנה ממשית. החברות הבינלאומיות בוחנות את מה שקורה כאן בשבע עיניים. העולם הטכנולוגי הזה רגיש ונייד. ישראל ממילא מדינה חשודה תמיד ועומדת על הסף הדמוקרטי בגלל המציאות בשטחים. רק בית המשפט העליון מחלץ אותנו ממצבים קשים בזכות המעמד העצמאי החזק שקנה לעצמו, וגם בזכות התמיכה שקיבל בעבר מראשי הממשלה, בהם בנימין נתניהו.
המפולת עלולה להיות מהירה, ונתניהו יודע את זה. נגיד בנק ישראל הזהיר אותו מפני הנזק הכלכלי שאורב לפתחנו. השרים שלו מדברים על זה בחשש כבד בשיחות פרטיות. לא יעזרו כל מסיבות העיתונאים וההסברים על מצבה הכלכלי המצוין של ישראל נכון לעכשיו. נתניהו יודע שמדובר באווירה קשה ואמיתית, שנוצרת בעקבות התוכנית המסוכנת שהוא רוצה להביא לכנסת תוך חודשיים, כדי שאולי תחלץ אותו מהצרות המשפטיות שלו. נתניהו יודע שראשי חברות ההייטק לא ממציאים. בדרך כלל הוא מעריץ ומכבד את מי שאחראים ל־50 אחוזים מהיצוא הישראלי, הפעם הוא עומד מולם חסר אונים. כוחות גדולים ממנו מושכים אותו לכיוונים אחרים, כפי שראינו ביום שני באירוע התמיכה בש"ס.
