הכול התחיל ב־1969, כשבית"רים מצרפת ובראשם אבי מורי ג'ק קופפר ז"ל, עלו להר הבית ושרו את התקווה. השוטרים חיכו בכבוד לתום ההמנון ועצרו אותם.
אבי הקדיש את כל חייו למען הריבונות היהודית בכל חלקי ארץ ישראל. ב־2017, לרגל יובל לשחרור הר הבית, יחד עם נציגי עמותת Israel is Forever (עמותה לגיוס הכוחות הציוניים הדוברים צרפתית שהקים אחרי עלייתו ארצה) הוא שוב יזם את שירת התקווה בהר. הדבר גרם למהומות של הערבים במקום, כולל נציגי הווקף. מלך ירדן, שסבור כי יש לו זכויות בהר הבית, גינה את "הקיצוניים היהודים". אבל התוצאה האמיתית הייתה שמאז, בכל פעם שאנחנו עולים להר, אנחנו שרים את התקווה וכבר לא עוצרים אותנו. ח"כים מהמחנה הלאומי שרו את התקווה על ההר, קבוצות שרגילות לעלות התחילו אף הן לשיר.
אבל חסר עוד סמל לאומי בסיסי: הדגל. כדי שאויבינו יבינו מי הבעלים האמיתיים, היה צריך להניף את הדגל הכחול־לבן.
לרגל יום ירושלים ה־55, לפני חודשים אחדים, ארגנו במסגרת Israel is Forever עלייה להר הבית לזכר ג'ק קופפר והנפנו את דגל ישראל. הפעם, השוטרים לא הגיבו. בוודאי הבינו את גודל הרגע. גם הערבים לא זזו. ברור שזכינו אז בהשגחה פרטית יוצאת דופן, כי זה היה בגדר נס. "55 שנה אחרי: דגל ישראל שוב מונף בהר הבית", הייתה הכותרת בעיתון. אירוע היסטורי.
בראש חודש שבט השבוע, ימים אחדים אחרי שהתחייבנו באזכרתו השנייה של אבי להמשיך במאבקו, שוב עלינו להר הבית כנציגות של Israel is Forever. זכינו להשתתף בתפילת מוסף וברכת כוהנים מול השוטרים, שחיכו בסבלנות עד תום התפילה כדי לבקש מאיתנו להתקדם. לקראת היציאה הנפנו את הדגלים תוך כדי שירת התקווה. השוטרים דחפו אותנו החוצה. הם עיכבו אותי ועוד שני פעילים במשך שש שעות בטענה שהתנהגנו באופן שעלול להפר את שלום הציבור. שלום הציבור לא הופר כלל וכלל.
הנפת הדגל ושירת התקווה אינן עבירות פליליות ובושה שעדיין עוצרים יהודים בגינן. זה לא מנע מהשוטרים להחרים את הטלפונים שלנו, לדרוש מאיתנו טביעות אצבעות וצילום ולזמן אותנו לשימוע. אם הם חושבים שנתייאש, הם עוד לא יודעים מול מי הם מתמודדים. הנחישות שלנו אינה מכירה גבול.
אם אנחנו יכולים להתפלל באישור השוטרים (גם אם בינתיים זה תלוי בזהות השוטר המלווה אותנו), זה בזכות כל אותם היהודים שנעצרו תוך כדי תפילה על ההר. ולכן נמשיך את המאבק הזה עד ששירת התקווה והנפת הדגל יהיו מקובלות.
הווקף והרשות הפלסטינית גינו. איימן עודה שמע על האירוע ותהה: "ישראל טוענת שהיא ריבונית על כל ירושלים, אבל יכולה להניף את דגל ישראל רק בסתר, רק להתגנב". הוא צודק. מסקנתו: לחלק את ירושלים ולהפוך את הצד המזרחי לבירת פלסטין. מסקנתנו חייבת להיות: ריבונות יהודית מלאה על הר הבית.
אבי היה אומר: "די לבלימת ההיסטוריה היהודית וההישגים. אני מצפה מראש הממשלה להכריז פומבית שהר הבית מוחזר לבעליו החוקיים עכשיו ולנצח נצחים: העם היהודי. כל זה יתאפשר בקבלת החלטה אחת הדורשת כוח ורצון במעשים ולא רק בדיבורים, החלטה אחת שתעביר מסר שהעולם ואויבינו יבינו. פתח את הר הבית ליהודים ותכריז שוב: 'הר הבית בידינו'".
הכותבת היא יו"ר Israel is Forever – מורשת ג'ק קופפר
