במלון חמישה כוכבים יוקרתי בקפריסין עם חדרים שבחלקם בריכה פרטית, מול רצועת חוף יפהפייה ולצד מגרש גולף נרחב, נערך השבוע כנס העוסק בחינוך יהודי בתפוצות. זהו לא מובן מאליו. בעולם כולו יש משבר חינוך חמור. משכורות המורים נמוכות, אנשים שנחשבים בעיני עצמם מוצלחים הולכים למקצועות חופשיים ורווחיים יותר. אחד הנפגעים המרכזיים מהמשבר הוא החינוך היהודי ברחבי העולם. הייתי בשנים האחרונות בכמה וכמה מדינות וביקרתי בלא מעט קהילות יהודיות, ובניגוד למה שאפשר אולי לחשוב, הנושא המרכזי שמדברים עליו שם הוא החינוך. כן, גם עליית האנטישמיות מטרידה, וכמובן הכלכלה, אבל בכל מקום מדברים על עתיד החינוך היהודי. או, יותר נכון, על החשש לעתידו.
בדיוק כדי לטפל באתגר הזה הוקמה לפני כשנתיים וחצי "קרן יעל", שתומכת בחינוך יהודי ברחבי העולם. הכנס שביקרתי בו היה הראשון שהקרן ארגנה, והוא כאמור התקיים במיקום יוקרתי והושקעו בו כספים רבים, כדי לשדר מסר מרכזי: החינוך הוא הדבר החשוב ביותר. מה זה אומר בפועל? שלושה מיליון אירו בכל שנה מגיעים ישירות למורים ולמנהלים בבתי ספר יהודיים בכל רחבי העולם. כרגע מדובר ב־52 מוסדות ב־28 מדינות, מניו־זילנד ועד ארגנטינה עם כל מה שבתווך, שמקבלים מדי חודש סכומים משתנים לפי הצורך כדי לחזק את החינוך היהודי בהם.
את "קרן יעל" הקים נדבן יהודי ישראלי־אוקראיני שמתגורר כיום בקפריסין, ומקפיד להישאר מחוץ לאור הזרקורים. הרב שמואל אסמן, בנו של הרב הראשי של אוקראינה, הוא יו"ר הקרן. הפגישה הראשונה שלו עם הפילנתרופ הייתה ברגל שמאל: "נכנס מישהו לבית הכנסת בשבת", מספר אסמן, "שולף מצלמה ומתחיל לצלם. מיד ניגשתי אליו ואמרתי בחביבות אך בחדות שאסור לצלם בבית כנסת בשבת. הוא התנצל, ובסיום התפילה ניגש אליי ואמר לי שהוא יהודי ומעולם לא שמע על איסור כזה. המשפט הבא שלו היה: 'אני רוצה לדאוג לכך שלא יהיה ילד יהודי בעולם שלא ידע שאסור לצלם בשבת'".
מנכ"ל הקרן הוא אליעזר ליסובוי, בעל עשרות שנות ניסיון בניהול בתחום החינוך הפורמלי והלא פורמלי. "קרנות או גופים ממשלתיים מגיעים בדרך כלל עם אג'נדה", הוא אומר. "אבל אנחנו מאמינים שכל קהילה יודעת מה חשוב לה, ואנחנו באים לעזור, לא לכפות מלמעלה. אנחנו מבינים שהצרכים בארגנטינה ובשווייץ שונים".
אסמן: "אנחנו מקפידים על צוות רזה כדי שכל הכסף יגיע לייעודו. יש בסך הכול שלושה עובדים בשכר בקרן. אנחנו מגיעים אישית לכל מוסד בעולם שמבקש עזרה, והקשר ישיר ומיידי. אין לנו רף ילדים במוסד שיקבל סיוע, ואנחנו בעיקר מנסים לעזור בקהילות נידחות שפחות מעניינות את הארגונים הגדולים. הדבר הנוסף שמייחד אותנו הוא השקעה בתחזוקה החודשית השוטפת, כמו שכר למורים. זה נשמע קצת אפור, אבל זה לדעתנו מה שצריך. אנחנו לא בונים בניינים חדשים ועושים טקסי הנחת אבן פינה, אלא מתחזקים את הקיים כדי לדאוג לחינוך הילדים".
בלובי המלון, באולם האוכל ובאולמות הסדנאות וההרצאות מתגלה תמונה נדירה: זה לצד זה יושבים גברים עם מגבעות וחליפות ודתיים־לאומיים עם כיפות סרוגות, נשים חרדיות בפאות ונשים דתיות־לאומיות בכיסויי ראש צבעוניים. פה ושם נראים גם חילונים. רוב הכנסים בתחום מתמקדים בזרם כזה או אחר, אבל לקרן יעל יש הגדרה רחבה יותר, הכוללת את המסורת היהודית האורתודוקסית לגווניה. "אי אפשר להקיף הכול, אז אנחנו מתמקדים בחינוך מסורתי־אורתודוקסי", מסביר ליסובוי. "אבל יש למשל מקום שהקהילה הרפורמית הקימה בו בית ספר, ורובה התבוללה. ההורים שנשארו שם כיום, חשובה להם מאוד המסורת. בית הספר מוגדר חילוני ולא אורתודוקסי, אבל אנחנו מסייעים להם".
הרב אסמן מסכים: "בית הספר לא חייב להיות דתי. התמיכה שלנו היא בענייני יהדות ועברית. אפשר לעשות שינוי אדיר גם בסכומים קטנים יחסית. יש מקומות שבהם אנחנו משלשים את החינוך היהודי בכמה אלפי דולרים בחודש. אנחנו נכנסים בסדקים הקטנים שהקרנות והארגונים הגדולים רואים פחות".
ליסובוי: "באסטרטגיה, אנחנו רוצים לגרום לארגונים הגדולים להיכנס גם לסדקים האלה, כי עתיד היהדות נמצא בפרטים הקטנים. לכן אנחנו מפתחים שותפויות עם ארגונים גדולים כמו המזרחי העולמי והסוכנות היהודית".
אסמן: "חשוב לציין שאין תוכנית לימודים אחת שאנחנו רוצים שהמקומות הנעזרים יעבדו לפיה. כל בית ספר ותוכנית הלימודים שלו. הבדיקות שלנו עוסקות רק בכך שהכסף אכן הגיע למורה המדובר. אנחנו לא בודקים את החומר הנלמד – התנאי היחיד הוא שילמדו יהדות".
השניים מדברים על עבודתם כחלק מניסיון למענה למשבר החינוך העולמי, שלדבריהם "לא קשור רק במשכורות אלא בתחום, שעובר משיטות ישנות לחדשות. זה מצריך תקופת הסתגלות לא פשוטה. תפקידנו בין השאר הוא לתמוך במעבר הזה".
החינוך, אומר אסמן, הוא הדבר החשוב ביותר: "לכן כאב לי מאוד שאחרי הבחירות בישראל אף אחד לא רצה להיות שר חינוך. זו הרי תחילת כל ההתחלות. הכלכלה, הביטחון, המשך קיומו של העם היהודי – הכול מתחיל בחינוך".
היה קצת מוזר להשתתף בכנס שעוסק בחינוך יהודי במרחק ארבעים דקות טיסה מירושלים. מי שכנראה הוציא את הערמונים מהאש היה הזמר שולי רנד, שהוזמן להופיע. "אני מאחל לכם שיהיו עוד עשרות כנסים שנתיים של הקרן הזו", הוא אמר, "ומקווה שתזמינו אותי בכל שנה. רק שזה יהיה בירושלים, כן?". הקהל מחא כפיים בהתלהבות.
