הגענו לשלב הזה בשנה בו ילדים בני 12-14 מתמיינים לבתי ספר, אולפנות וישיבות. ילדים וילדות שעוברים תהליך ארוך ולא קל של בחירה ועמידה למבחן. המבחן הזה שונה מהמבחנים שהם עברו עד כה בבית הספר, זה מבחן שאין בו תשובות נכונות ואי אפשר באמת להתכונן אליו, ובמובן מסוים מה שעומד במבחן זה הילד עצמו – האם הוא ראוי ומתאים או לא.
זהו מבחן שעלול להשליך על הערך העצמי של הילד, ויש לו גם השלכות חברתיות אם הילד לא מתקבל למקום שהחברים שלו הולכים או לא מתקבל לאף מקום שרצה. גיל ההתבגרות הוא שלב קריטי בפיתוח הערך העצמי וכל דבר בעל השפעה חברתית משפיע מאד על ההתפתחות הזאת. לפני שנבין איך אפשר לעזור לילד להתמודד עם הנושא המורכב הזה חשוב לי להגיד – הקונספט הוא בעייתי. ילדים לא אמורים להתמודד עם חוויית מבחן, השוואה ודחיה בגיל הזה.
החיים שלנו מורכבים גם מדברים לא אידאלים ואיתם אנחנו צריכים לפעול הכי טוב. את המסר המורכב הזה אני מציעה לתווך גם לילדים. נכון שהתהליך הוא בעייתי וחשוב שהילד יזכור שהתוצאה לא אומרת כלום עליו ועל הערך שלו, אך יחד עם זאת הוא צריך להבין איך לפעול בתוך המערכת כדי להתקבל למקום המתאים לו ביותר. כדי להעביר לילדים מסרים מורכבים כדאי שההורים יעבדו עם עצמם קודם כל את העמדה שלהם. אם יש לכם התנגדות עזה וחוסר הסכמה להתאים את עצמכם לשיטה הזו, או אם אתם מאמינים שהתשובה שהילד יקבל בסוף מעידה על ערכו ויכולותיו – יהיה לכם קשה לתמוך בילד בכל מה שיעבור עליו בחודשים הקרובים. חשוב שהילד ידע שאתם מאמינים בו וביכולותיו יחד עם האמונה שהוא יגיע למסגרת הכי נכונה עבורו, ושאתם תהיו איתו לאורך הדרך עד שיימצא המקום המתאים לו.
קחו בחשבון ודברו על כך גם עם הילד שישנה אפשרות שהוא לא יתקבל לאן שירצה ואולי לא יתקבל לאף אחד מהמוסדות שבחר. אם ברורה לכם ולו ההפרדה בין הקבלה למוסד ובין מי שהוא באמת, תוכלו להכין אותו לאופציית הדחייה בלי להוריד לו את המוטיבציה והאמון בעצמו. יש סיכוי טוב שהוא יתקבל וסיכוי טוב שלא יתקבל, ובכל מקרה אתם תהיו איתו. אני מציעה לכם לבדוק קודם עם עצמכם מה זה בשבילכם לחוות דחייה, איך הרגשתם ומה עשיתם כשלא התקבלתם למקום שרציתם. לפעמים הכאב או הפחד של ההורים מדחייה לא מאפשר להם לתמוך בילד. בנוסף כדאי לאמץ את הגישה שמתמקדת במציאת המוסד המתאים ולא בתשובות שהילד יקבל. אם הוא לא התקבל כנראה שהמוסד הזה לא מתאים לו, וכדאי לטובתו למצוא עבורו מסגרת מתאימה יותר. ברוב המקרים זו אכן הסיבה שמוסד לא מקבל תלמיד.
במקרים מסוימים הורים מרגישים צורך להתערב בהחלטה, לערער או אפילו להפעיל קשרים. פעולה כזאת דורשת מכם הרבה כנות להבין מה מניע אתכם לעשות את זה. אם ההתערבות נובעת מהביטחון שלכם שזו המסגרת הטובה ביותר לילדכם – בהחלט כדאי לשקול את זה, אבל אם היא נובעת מצורך לגונן על הילד או למנוע ממנו התמודדות אז ההתערבות עלולה לפגוע בו. חוסן נפשי נבנה בין השאר מהתמודדות במצבי משבר. ככל שילד מתנסה במצבי משבר תוך תמיכה של הוריו נבנית בתוכו היכולת להתמודד בהמשך. ילדים שעד כה לא התמודדו עם חוסר הצלחה עלולים להישבר מתשובה שלילית, וזה בדיוק הזמן להתחיל לעבוד איתם על חוסן. ההתמודדות העכשווית תבנה אותם לקראת התמודדות עם מבחני בגרות, קבלה לצבא ועוד.
ולסיום כדאי לדבר עם הילד גם על ההיבט החברתי. לבדוק איתו עם מי הוא יכול לדבר אם לא יתקבל, ואיך הוא ירגיש אם כל החברים יתקבלו והוא לא, וכמובן להפך. עודדו אותו לראות גם את חבריו כמי שמתמודדים לראשונה עם מבחני קבלה, לתמוך במי שיצטרך אותו ולשמוח בשמחת אלו שהתקבלו לאן שרצו. אם תשכילו להוציא מהסיטואציה המלחיצה והמאתגרת הזאת עוד חוסן ורגישות, הילד יגדל ויצמח מהמצב הזה ומעז יצא מתוק.
