לרגל חגיגות 14 שנות נישואין (לידיעת הקורא נ': נסיעה משותפת לבנק בחדרה אינה נחשבת חגיגה), אני רוצה לחלוק מעט מהתובנות שצברתי ברבות השנים. שאלתי לא מזמן רווקים ורווקות מה הם מחפשים בבני זוג והם ענו לי – מראה, רמה דתית, טעם במוזיקה. חברים וחברות, תנו לי לעזור לכם לכוון לבן זוג שבאמת תשמחו בו (הטור מנוסח בלשון נקבה, אבל הוא מופנה לגברים ונשים כאחד):
אינו שם לב לפרטים. בדייט זה נורא נחמד כשיש בן זוג שמחמיא על פריט לבוש ושם לב לתסרוקת חדשה. אבל עם איחוד החשבונות, תשימי לב שבכל פעם שהוא שואל: "הופה, מה זה? שמלה חדשה?" – הוא לא מחמיא, כמו שהוא חרד לעו"ש. עדיף בן זוג פחות חד. ואם הוא עיוור צבעים זו בכלל חגיגה (זה? זה לא חדש, אתה פשוט חושב שזה אדום, אבל זה אותו תיק אפור משנה שעברה).
מנקה כיור למופת. כיום, את חוזרת מהדייט והדבר המתוק ביותר שהוא יכול לעשות זה לשלוח לך ווטסאפ מקסים. בעוד כמה שנים וכמה ילדים, את מתיקות הלילה שלך יקבע רק מצב המטבח. ולכן, דאגי ליזום ארוחת ערב ביתית, הכוללת רחיצת כלים. אם הוא מנקה את כל הכלים + הזה של הג'יפה + שם בקטנה קצת אקונומיקה לכיור – להתארס הערב. אם הוא מכניס כלים לכיור בצורה מסודרת ומקפיד להשקות את הכלים במים – שווה מערכת יחסים רצינית. אבל אם הוא שם צלחות מעל קערות ולא שוטף את הכפית מהגבינה לפני שהוא מכניס למדיח – פרידה.
לא עושה עניין גדול מדי ממצעים. נכון שחינכו אותנו שהגוף שלנו ברשותנו. אבל לימים, מה שבאמת חשוב שיהיה לרשותנו זה השמיכה והכרית שלנו. ולכן הכי טוב למצוא גבר שמסוגל לישון בתנאי שדה. היינו: יש לך מזרן וסדין מעליו? כל השאר זה בונוס. עניין גניבת השמיכה ברור ומובן לכולי עלמא. אבל עוד תראי שבהיריון הראשון, בזיזת הכריות מגיעה גם היא. אפרופו שנת לילה, הייתי אומרת לך לבדוק לפני החתונה את נושא הנחירות או חמור מכך: "נשימה שורקת". אבל פה יש גם עניין של גיל. אז פשוט תתפללי על זה.
בעל זיכרון צילומי. לכל סטנדאפיסט מתחיל יש קטע על הבעל בסופר. המצוקה שלו, אלפי השיחות שלא נענו. ולכן זיכרון צילומי זה דבר כל כך מופלא. מבט אחד במקרר, מבט שני במזווה ואת לא צריכה להכין לו רשימות. והשיא: בזמן שהוא בסופר את יכולה ליהנות מפרק שלם של "מקום בלב" ללא הפרעות.
גדל בבית של אחיות. אל תזלזלי בטיפ הזה, אבל לא תאמיני כמה שלום בית יכול להתקיים בזכות אסלה שתמיד מונחת למטה. רק תדמייני את עצמך בחודש תשיעי, בשתיים בלילה הולכת שוב לשירותים בחורף, מתיישבת במלוא טון משקלך ואז נוחתת על החרסינה הקרה מדי והנמוכה מדי. שלא לדבר על היתרונות בזה שהוא אשכרה יודע להבדיל בין טוניקה לחולצה ובין עליונית לשרוולון.
אוהב לבשל. שימו לב טוב, תחילת הקשר, כמוה כעכביש, המון חוטים שקופים ודקים שכעבור כמה שנות נישואין ומטאטא נעלמים כלא היו. כולנו זוכרים את הפגישות הראשונות. את הפסטה הריחנית שהכנו, את הקינוח המושקע. 14 שנה אחרי ואם ממש־ממש השקעת, עשית לו שקשוקה רירית. בן זוג שאוהב לבשל יחלוק איתך את הדבר הכי שנוא ביקום: בישול ביום שישי. יום שישי, היום שבו ארבע שעות חולפות כמו ארבע דקות. היום עם הקפה הכי חשוב עם החברות. אין כמו בן זוג שבמקביל מכין שניצלים או קיגל ואת רק חוזרת לתבל את העוף, כשהריח של הטיגון כבר חלף.
בעל חוש אופנתי של מכיניסט מצוי – הוא מופיע לדייט בחולצה גזורה של סוף מסלול, ג'ינס קרוע מכיתה י"א וסנדלי שורש. את נחרדת ורוצה רק לקחת אותו היישר מבית הקפה לסניף הקרוב של קסטרו להצטיידות מיידית במלתחה חדשה. עצרי סוסים ורגע לפני שאת מזדעזעת ורצה להתקשר לקו החירום של איחוד סטייליסטיות להצלה, זכרי – כשיגיע היום שתצטרכי להוציא משכורת שלמה על טייצים לילדות שחוזרות כל יום עם קרעים בברכיים ופוטרים עם סמל בית ספר שמקום הימצאם בבית הספר לא נודע עד עצם היום הזה, כמה שימושי זה יהיה שהמלתחה של הבעל יכולה להמשיך להתקיים על אותו ג'ינס, חולצת שבת אחת נצחית ואינספור חולצות סוף מסלול שתמיד ייתנו לך מענה כפיג'מות. יותר כסף בעובר ושב בשבילך לעוד יריד מעצבות בבית של השכנה.
ולסיום והכי חשוב: אוהב משחקי קופסה. אני יודעת, היית בהלם כשבדייט השני הוא הוציא לוח שש־בש ואכן כבילוי בדייט זה פאתט וזה, אבל כעבור 15 שנה וחמישה ילדים, כשמגיעה שבת אחר הצהריים, תאמיני לי שתדעי שזכית בו באמת.

