מאמרים רבים ואפילו ספרים שלמים נכתבו על הקשר שבין השקעות לפסיכולוגיה, ועל ההשפעה של הלכי רוח על שוקי ההון – לא משנה מה מקורם, מה מידת האמינות שלהם ועל אילו אמיתות הם מתבססים.
אחרי ההכרזות על חורבן הדמוקרטיה, הגיע תור האיומים על הכלכלה. במסע התעמולה הארסי כנגד הרפורמה המשפטית, יורים המתנגדים לכל הכיוונים. מאיימים עלינו במלחמת אזרחים, בידוד מדיני, קריסת ההייטק, ובימים האחרונים התפתחה הפחדה חדשה: חשש להידרדרות הכלכלה הישראלית, הורדת דירוג האשראי של ישראל ובריחת משקיעים. גם כאן, כמו בהפחדות האחרות, גויסו מומחים, אנשי אקדמיה וכלכלנים שנדרשו לשדר את המנטרה. החשש מאיבוד השליטה במוקדי הכוח תרם לגיוס אידיוטים שימושיים בקלות, כמעט בכל תחום.
נניח רגע בצד את העובדה הפשוטה שחלקים נכבדים מהרפורמה מבקשים להנהיג בישראל, אחרי עיוות רב שנים, סדרי שלטון ומשפט זהים לאלו שמתקיימים ברוב המדינות ה"נאורות", כגון ארה"ב ומדינות אירופה – מה שעשוי רק לתרום לחוסן הכלכלי. אבל מעבר לכך, כדאי לעמת את ההפחדות עם המציאות ולבחון: האם יש באמת סיבה לחשוש מהורדת דירוג האשראי של ישראל?
בארבע השנים האחרונות עברנו חמש מערכות בחירות עם אי ודאות פוליטית ואי יציבות שלטונית, ולמרות זאת דירוג האשראי של ישראל לא נפגע
כדי להשיב על כך, עלינו להסביר תחילה כיצד הדירוג הזה עובד. מדינות צריכות הרבה כסף כדי לממן את שלל ההוצאות שלהן. ההכנסות של המדינה ממיסים וממקורות אחרים לא מספיקות, והן נדרשות ללוות כספים מהציבור (בארץ ובחו"ל) באמצעות הנפקה של איגרות חוב: הציבור מלווה למדינה כסף, ובתמורה הוא מקבל התחייבות לתשלום הקרן פלוס ריבית.
כדי לגייס כסף ביתר קלות, המדינה צריכה שהגורם המלווה יחוש ביטחון להלוות לה, בידיעה שההלוואה שלו (בתוספת הריבית) תחזור אליו ובזמן. כאן נכנסות לתמונה חברות דירוג האשראי הבינלאומיות. החברות הללו מתמחות בניתוח כלכלי של מדינות, והן בוחנות את יכולתה של כל מדינה לפרוע את חובותיה. הדירוג בא לידי ביטוי בציון שניתן לכל מדינה. קיימות כמה חברות דירוג והציון שלהן מעט שונה, אך ככלל, AAA הוא הדירוג הגבוה ביותר, המבטא יכולת פירעון מעולה, ו־C, הנמוך ביותר, מאותת על סיכוי קלוש להחזר החוב.
ככל שהציון גבוה יותר כך ההלוואה בטוחה יותר, ולכן הוא מאפשר למדינה להציע ריבית נמוכה יותר ולשלם פחות על החזר ההלוואות. מנגד, כאשר הדירוג יורד, באופן טבעי החשש של המשקיעים עולה ולכן צריך לפצות אותם בריבית גבוהה יותר. המשמעות היא שבעקבות הורדת דירוג, החוב של המדינה מתייקר והיא צריכה להוציא יותר כסף על החזר ההלוואות.
עכשיו נחזור אלינו. כמעט בכל פרמטר כלכלי שנבדוק, מצבה של מדינת ישראל הוא מעל הממוצע של מדינות ה־OECD (ארגון המדינות המפותחות, שחברות בו 38 הכלכלות המובילות בעולם). הצמיחה בישראל עולה על זאת שבמרבית המדינות המפותחות. האינפלציה בשנה האחרונה עמדה על 5.3%, והיא כמעט הנמוכה ביותר ביחס למדינות המפותחות; בשתי מדינות בלבד האינפלציה הייתה נמוכה יותר מבישראל – שווייץ ויפן. מדינות עם דירוגי אשראי גבוהים משל ישראל, כמו בריטניה, שוודיה והולנד, רשמו אינפלציה גבוהה הרבה יותר.
הלאה: יתרות המט"ח של בנק ישראל, העומדות על כמעט 200 מיליארד דולר, הן מהגבוהות בעולם, גם בחישוב היתרות לנפש. למרות ההפחדות על "התרסקות השקל", שנשמעו גם הן בשבועיים האחרונים, הוא דווקא התחזק מול הדולר ביותר מ־4% מתחילת החודש.
והנה עוד נתון חשוב: רק לפני שבוע פרסם החשב הכללי באוצר את יחס החוב־תוצר של ישראל לשנת 2022, המבטא ירידה לרמה של כ־61%. ככל שיחס חוב־תוצר נמוך יותר, הוא מצביע על כך שהכלכלה מייצרת סחורות ושירותים באופן מספיק כדי לעמוד בהתחייבויותיה מבלי לקחת הלוואות נוספות, מה שמעיד על חוסנה הכלכלי. זהו פרמטר חשוב מאוד בהחלטת דירוג האשראי. לשם השוואה, יחס החוב־תוצר של מדינות עם דירוג אשראי גבוה משל ישראל, כגון קנדה, צרפת, בלגיה וארה"ב, עומד על יותר מ־100%.
עיתונות מגויסת
ישנם עוד פרמטרים חיוביים רבים שמעידים על החוסן הכלכלי של ישראל, אבל הבנתם את העיקרון: מדינת ישראל מפגינה איתנות כלכלית שמדינות מערביות רבות היו שמחות לאמץ. אין שום איום על הדמוקרטיה הישראלית, ולחברות הדירוג הבינלאומיות אין שום ביסוס להורדת דירוג האשראי של ישראל. בארבע השנים האחרונות עברנו חמש מערכות בחירות עם אי ודאות פוליטית ואי יציבות שלטונית, שלוו גם בטלטלות כלכליות, ולמרות כל זאת דירוג האשראי של ישראל לא נפגע. חברות הדירוג הבינלאומיות מעידות גם הן על אופק כלכלי יציב בישראל, בוודאי כאשר כעת יש כאן ממשלה יציבה והומוגנית.
אם יש סיבות להורדת דירוג, הן נגרמות לרוב בשל ניהול תקציבי בלתי מרוסן, מאבקים מול בנק ישראל ופגיעה בעצמאותו, הגדלת הגירעון וכו'. אלו עלולים להשפיע לרעה, אבל גם ראש הממשלה נתניהו וגם שר האוצר סמוטריץ' מצהירים על הצורך והחובה להתנהל נכון בהקשר זה. נתניהו גם הוכיח זאת בעבר.
בדומה לניסיון להשפיע על יחסי החוץ של ישראל, בעיקר מול ארה"ב – העיתונות הכלכלית, שחלקה הפך מזמן לעיתונות־מטעם העוסקת באג'נדה פוליטית יותר מבכלכלה, מפמפמת בכל כוחה את המסרים הללו, תוך ניסיון להשפיע על משקיעים מחו"ל בכלל ועל חברות הדירוג בפרט.
כמה מגוחך ושטחי, למשל, הניסיון התעמולתי להשוות אותנו לטורקיה ולאיים שנגיע למצבה של מדינה עם אינפלציה של יותר מ־80 אחוז, פיחות של 40% בשנה בערך הלירה הטורקית, ויתרות מט"ח של בקושי 60 מיליארד דולר (פחות משליש מהיתרות של ישראל).
כפי שפתחנו, לפסיכולוגיה יש השפעה דרמטית על הכלכלה. גם כאשר אין באמת בסיס להפחדות – כשמפמפמים מדי יום את ה"חששות" הללו, כשעיתונים כלכליים מגויסים למלחמה וכאשר מומחים־מטעם מציגים תחזיות שחורות, בסוף זה גם עלול לחלחל. כן, עם כל האבסורד והצער הנלווה לכך, התקווה של מעודדי מלחמת האחים שנבואות הזעם יגיעו גם לאוזניהם ולליבם של המשקיעים וחברות הדירוג, עלולה להתממש. לטובת אזרחי ישראל, נקווה שזה לא יקרה.
