המחאה הציבורית נגד הרפורמה המשפטית והמתח החברתי הגואה מאז הבחירות האחרונות, מולידים בשבועות האחרונים קבוצות של שיח אזרחי המנסות להרגיע מעט את האווירה הציבורית, ולייצר פשרות. הרצון להקשיב ולהידבר עולה בכל תקופה מתוחה בחברה הישראלית. כך היה גם לאחר רצח רבין ולאחר עקירת גוש קטיף. אלא שכיום, בעידן הרשתות החברתיות, הניסיון לקיים שיח כנה, עמוק ומועיל נעשה הרבה יותר מאתגר. כמנחה קבוצות, וכאחד שנטל חלק בקבוצות שיח ומאמין בהן מאוד, אני מבקש לתת כאן שלוש עצות לקיומו של שיח משמעותי ואפקטיבי.
מפגשים פיזיים. נכון, זה דורש יותר השקעה וזמן, אבל עם כל הכבוד לדיוני הווטסאפ, זו לא באמת קבוצת שיח. הווטסאפ הוא אמצעי מצוין להעברת מידע, אבל הוא אינו מאפשר הקשבה ושיח מעמיקים. כשאתה לא מביט בעיניו של בר הפלוגתא שלך ולא מקשיב לקולו בזמן שהוא מדבר, הסיכוי להידברות משמעותית נמוך מאוד. גם הזום אינו מספק את המענה הרצוי. הזום אמנם מאפשר לראות פנים ולשמוע קול, אבל הוא בדרך כלל אינו מייצר את האינטימיות הנדרשת לקרבה והקשבה הנוצרות במפגש פיזי. בשיח שמתקיים מעבר למסכים קיים תמיד גם מסך דק של ניכור. רק כשיושבים יחד באותו חלל, פנים אל פנים, ניתן להגיע להקשבה אמפתית המאפשרת שיח מועיל.
גיוון אמיתי. זה נחמד לקיים שיח והידברות עם אנשים שאינם רחוקים מעמדותיכם, אך אם אתם באמת רוצים לאתגר את העמדות שלכם ולהבין יותר את הצד השני, תשקיעו מאמצים כדי שקבוצת השיח שלכם תהיה מגוונת. רבות מקבוצות השיח הפוליטי מורכבות מאנשי ימין ליברלים ואנשי שמאל מתונים, שלא פעם מצליחים לייצר ביניהם הבנות והסכמות. הבעיה מתגלה כשהקבוצה מנסה לצאת עם בשורת ההסכמה החוצה, ואז פעמים רבות מתברר שהשיח לא הצליח להביא באופן אותנטי את העמדות השונות, וממילא ההסכמות שנוצרו בו אינן מתאימות למציאות שמחוץ לחדר בו התקיים הדיון. אחד הקולות הנעדרים מקבוצות שיח פוליטיות הוא קולם של בוחרי הליכוד, קול שמייצג כל אדם רביעי במדינת ישראל. כשאתם מחפשים את הקול הזה אל תסתפקו באנשי ימין או באנשים שבחרו בעבר הרחוק בליכוד. תתאמצו ותביאו לשיח הקבוצתי אנשים שהצביעו בבחירות מחל, ושהיו מצביעים מחל גם אם היום היו בחירות. בלעדיהם, זה עדיין יהיה משמעותי וחשוב להיפגש להקשיב ולדבר, אבל זה פחות ישקף את החברה, ובעיקר יהיה פחות יעיל ליצירת שינוי.
לא לרוץ לפתרון. גם שיח ששואף לייצר פתרון, חייב לתת זמן להכרות משמעותית של הצדדים השונים. בלי הקשבה אמפטית לעמדתו של האחר, בלי ניסיון להבין מהיכן נובעת עמדתו, לא ניתן להגיע לפשרה אמיתית. כדי לבנות גשר בין שני עברי נהר, צריכים לדעת את גודל המרחק בין שתי הגדות, ולקחת מידות מדויקות כמה שניתן לבניית הגשר. הריצה לפתרון ללא הכרה מעמיקה של הפערים תייצר הסכמות לא רלוונטיות שלא יעמדו במבחן המציאות. אמת, יש גם סיכון בחידוד ההבדלים. במקרים מסוימים ההתוודעות לגודל הפערים תקשה מאוד על היכולת לגשר עליהם. ועדיין, עדיף להיות מציאותיים ולהרוויח לפחות שיח נוקב הכולל הקשבה והכרת עמדות לעומקן, מאשר לבנות גשר רעוע על מים סוערים שיקרוס בניסיון הראשון לצעוד עליו.
