הסדר האירופי שנוצר לאחר מלחמת העולם הראשונה, בחוזה ורסאי ב־1919, היה חיה מוזרה. הוא הפך אויבים לשעבר לידידים, והרחיק ידידים שנלחמו זה לצד זה במלחמה. הוא אפשר לגרמניה ורוסיה לפתוח דף חדש של חברות, בעודו יוצר פער בין לונדון לפריז.
הסדר האירופי החדש גובש ללא השתתפותן של שתי מדינות מפתח: גרמניה ורוסיה. גרמניה, הענק התעשייתי של היבשת, לא השתתפה בשיחות השלום ובגיבוש הסדר החדש. הגרמנים נאלצו לשאת במלוא האשמה למלחמה ולשלם את מחירה, בלי לקבל מקום בקביעת הסדר החדש. ברית המועצות הקומוניסטית, היורשת של רוסיה הצארית שהתפרקה בסוף המלחמה, לא זכתה גם היא להזמנה לשולחן המשא ומתן. המדינה הקומוניסטית החדשה הייתה מצורעת, ונתפסה כאיום חדש על אירופה; לא כשותף שווה זכויות בסדר שלאחר המלחמה.
הדחיקה של גרמניה ורוסיה הצידה יצרה בסיס חדש ליחסי ידידות בין האומות. שתי המדינות נלחמו זו בזו במלחמה, אך שתיהן מצאו את עצמן באותו צד מקופח בסדר החדש. שתיהן ראו כיצד נלקחו מהן שטחים לטובת מדינות חדשות במזרח אירופה. שתיהן רצו לעצב מחדש את הסדר העולמי. בשנות העשרים, עוד לפני שהיטלר עלה לשלטון, קיימו רפובליקת ויימאר וברית המועצות שיתוף פעולה בזירה הדיפלומטית והצבאית. שיתוף הפעולה הועמק עם עליית הנאצים לשלטון בסוף ינואר 1933, לפני 90 שנה.
מול גרמניה ורוסיה עמדו צרפת ובריטניה, לכאורה הציר המרכזי של הסדר האירופי החדש. שתיהן מעצמות מובילות, שתיהן אימפריות קולוניאליות גדולות, שתיהן חברות בחבר הלאומים החדש; אבל בניגוד לרוסיה וגרמניה, היה להן בסיס משותף חלש מאוד. לונדון ופריז נלחמו זו לצד זו במלחמת העולם הראשונה, אולם ברגע שתמה המלחמה שתי המעצמות מצאו את עצמן בעמדות אסטרטגיות שונות מאוד.
צרפת ראתה בגרמניה את האיום החמור ביותר עליה, וביקשה בכל דרך להחליש את הגרמנים. כשכנתה של גרמניה, שנלחמה נגדה שתי מלחמות בהפרש של דור (מלחמת צרפת־פרוסיה ב־1870־1871 ומלחמת העולם הראשונה ב־1914־1918), צרפת חששה בצדק מהתחמשות גרמנית. בניגוד לבריטניה, לצרפת לא הייתה "התעלה" שתגן עליה. היא ביקשה להחליש עד כמה שאפשר את הגרמנים, ולהגן על מדינות מזרח אירופה ולחזק אותן כדרך לבלום התפשטות גרמנית ברחבי היבשת.
בריטניה לעומתה לא ראתה בגרמניה איום קיומי. מכיוון שנהנו מבידודם הגיאוגרפי משאר היבשת, הבריטים רצו לקרב את הגרמנים לסדר האירופי החדש. עבורם הפחד הצרפתי היה לא רציונלי ואף מטריד. חלקם תהו אם צרפת לא מתעקשת לבנות את כוחה הצבאי כדי להפוך שוב למעצמה החזקה באירופה. אולי על הבריטים לאזן שוב בין הגרמנים והצרפתים, כפי שעשו בזמן מלחמות נפוליאון?
בעיני היטלר, הפער האסטרטגי בין שתי המעצמות של מערב אירופה נתן לו מקום לתמרון. הצרפתים ראו בחשש את ההתחזקות של גרמניה, אך סירבו לצאת למלחמה ללא בריטניה לצידם; הבריטים סירבו לצאת למלחמה חדשה באירופה, וסירבו לחתום על ברית צבאית עם צרפת. הם חששו שעם ברית כזאת פריז לא תהסס לפתוח במלחמת מנע עם הגרמנים.
ובעוד ״בעלות הברית״ התווכחו כיצד לפעול, היטלר בנה את כוחו הצבאי והתכונן לשרטט מחדש את אירופה כרצונו.
