המכתב, ששלחה אמש (ד') היועצת המשפטית גלי בהרב מיארה לראש הממשלה, נחרץ מאוד, ולא מותיר מקום לספיקות. הוא אוסר על ראש הממשלה כל מגע עם נושא הרפורמות המשפטיות ולא מותיר אפילו חרך.
כך נאמר במכתב: "יישום המגבלות שנקבעו בפסק הדין, מוביל לכלל מסקנה כי עליך להימנע במסגרת תפקידך כראש הממשלה ממעורבות ביוזמות הנוגעות למערכת המשפט במסגרת המהלך המכונה "הרפורמה המשפטית". זאת, בשל קיומו של חשש סביר לניגוד עניינים בין עניינים הנוגעים להליך המשפטי המתקיים בעניינך, לבין מכלול יוזמות החקיקה ורכיבים מהותיים בו בהתאם לאמות המידה שאושרו בפסק הדין. האמור חל גם על פעולה או הנחייה במישרין או בעקיפין, באמצעות אחרים, ובכלל זאת גם על מעורבות של גורמים המכהנים במשרות אמון בלשכתך",. המכתב המדיר מעיסוק ברפורמה גם מעגל שלם של בכירים בלשכת נתניהו ומרחיק את ראש הממשלה עוד יותר מהעיסוק בנושא.
מבחינה משפטית טהורה, אפשר אולי להבין את ההיגיון מאחורי הצעד בו נקטה היועמ"שית. יש מידה של ניגוד עניינים מובנה בין הרפורמות ובין מצבו האישי של נתניהו – אולם, היועמ"שית שוכחת משום מה שגם היא מצויה במידה לא מבוטלת של ניגוד עניינים. אמנם מוסדי ולא אישי, ועדיין. הרפורמה תקצץ את כוחה של בהרב מיארה באורח ניכר, ותמנע ממנה לקבל החלטות שהיום נמצאות בתוך תחומי סמכותה. למרות זאת, איש לא דרש מהיועמ"שית להדיר את עצמה מהעיסוק בנושא.
אולם, גם ברמה המעשית יש מעט מאוד היגיון בצעד שבו נקטה בהרב מיארה. המערכת המשפטית משתוקקת מאוד לרכך את הרפורמה. התנגדותם כנה, ורואה ברפורמה סכנה אמתית. במצב כזה, קשה להבין את ההיגיון בהדרה דווקא של האדם היחיד בקואליציה שיש בידו את הכח למתן את האירוע ולרכך את הרפורמה. יריב לוין ושמחה רוטמן ישמחו מאוד שנתניהו ייצא מהמשחק. הם יודו מאוד ליועמ"שית על החלטתה, שתמנע לחצים עליהם להגיע לפשרות. אולם, מי שמעוניין בשינוי של הרפורמה, ובכך שלא תאושר כפי שהיא, חייב לרצות את נתניהו כמה שיותר מעורב וכמה שיותר בתמונה. ואם כך קשה שלא לראות בהחלטה הזו ממש גול עצמי.
