בחמישה במאי 2016 טבע סגן הרמטכ"ל דאז, יאיר גולן, את אחת האמירות הקשות והאומללות שדרדרו את השיח הפוליטי בישראל. הניסיון של גולן למקבל בין הלאומיות הימנית ללאומנות הנאצית הוא ללא ספק גם אחד מאבני הדרך שדרדרה את השמאל הישראלי אל השפל האלקטורלי בו הוא מצוי כיום.
דווקא מאותה נקודת שפל, במקום חשבון הנפש המתבקש, ניתן בקלות לזהות תהליכים מדאיגים מאוד שעוברים על השמאל הישראלי ושמשפיעים על השיח הפוליטי ועל החברה הישראלית כולה. מדובר בתהליכים תפיסתיים שלמעשה עמדו בבסיס האידיאולוגיה הפשיסטית של בניטו מוסוליני באיטליה לפני מאה שנים.
על פי אחד היסודות הבסיסיים של האידיאולוגיה הפשיסטית, לא כל בני האדם נולדו שווים ומתן זכות הצבעה לכלל האזרחים הינה מעשה שגוי מאחר והיא אינה תואמת את חוסר השוויון הבסיסי הקיים בין בני האדם. במילים אחרות, בשפה אחרת ומאה שנים קדימה – הקול של מסעודה משדרות לעולם לא יהיה שווה לקול של צפריר מרמת השרון.
שלושה חודשים אחרי הבחירות – שהסתיימו בניצחון ברור לאחד הצדדים – ופחות ממאה ימים לכינונה של הממשלה, קמפיין הדה לגיטימציה בשיאו. עשירים מפונקים שעמדתם לא התקבלה בקלפי מאיימים לעזוב את הארץ, אנשי חוק כביכול מאיימים בלקיחת החוק לידיים כי העם חושב אחרת מהם, רמטכ"לים לשעבר מדברים שוב ובאופן ברור יותר על גרמניה של שנות ה-30, ומאחוריהם קומץ קטן ורועש שבגיבוי כלכלי ותקשורתי מנסה לשדר ש"אם לא תתקבל עמדתנו, נשרוף את המועדון".
מעל כל אלה ניצב ראש אופוזיציה חסר אחריות שמנסה שוב לחלק את העם לטובים שמשלמים מיסים והולכים לצבא, ולרעים שמשתמטים מחובותיהם האזרחיות ומצליחים לשרוד את היום רק בזכות הצד השני שאותו הם כרגע ניצחו בבחירות. מדובר אמנם על אדם חסר אחריות, אך לא נטול כישרונות – הוא מצליח בהחלט לייצר עשן בלי אש ולהפוך את החשש מהרפורמה המשפטית לנושא העיקרי ולא את הרפורמה עצמה. כאשר החשש הוא האירוע, וכאשר האירוע מתודלק בכל כך הרבה כסף זר, עולות שאלות מצד גורמים זרים שאותן הוא ממנף כדי להמשיך ולגלגל את מעגל הטירוף והשנאה. מה אכפת לו אם בדרך הוא הופך מאופוזיציה לממשלה – לאופוזיציה למדינה עצמה?
הטיעון של מתנגדי הרפורמה המשפטית, כאילו העם לא הבין על מה הוא הצביע, נדחה על הסף לאורם של כל הסקרים האחרונים; חלקם מצביעים על תיקו והאחרון שבהם מצביע על ניצחון נוסף לתומכי הרפורמה. האמת היא שזהו טיעון די משעשע, כאשר הוא נשמע מהצד שהקים את ממשלת בנט שנשענה על הונאת בחירות שגזלה את קולם של קרוב ל-200,000 מצביעים.
כללי המשחק הדמוקרטיים ברורים: כל הקולות שווים. הקול של המזרחי מאופקים שווה לקול של האשכנזי מכפר שמריהו. אמירות כמו אלה של תום ליבנה הן אמירות שבבסיסן עומד עיקרון בעייתי מאוד. זכותו כמובן לעזוב את הארץ אם יחפוץ בכך, אך ניצול מעמדו לשם ניסיון לייצר משוואה ש"אם העשירים שחושבים א' יעזבו את הארץ אז לא תהיה כלכלה או מדינה לעניים שחושבים ב'", היא אמירה שספק אם חשב על השלכותיה עד הסוף. זהו בעצם יישום העיקרון הפשיסטי שלפיו הדמוקרטיה היא למעשה עיוות, מאחר והיא לא תואמת את חוסר השוויון הבסיסי בין בני האדם.
גרועה מכך היא המשוואה שמנסה לייצר יאיר לפיד. כבר נגענו בנקודה שלפיה זה לא משנה אם אתה משלם מיסים והולך לצבא – הקול שלך עדיין שווה לקול אחד בקלפי, וכעת חשוב לצלול פנימה ולהבין שזה בסה"כ עוד גלגול באבולוציה של נאום הצ'חצ'חים. ראוי שילך מר לפיד ויבדוק כמה אנשי הייטק יש בבית שמש, נתיבות ובפריפריה, חשוב שיבין שבקרב חיילי צה"ל היה רוב מובהק למפלגות הימין ושגם חרדים משלמים מיסים והולכים לצבא. מעל לכל, מוטב שהוא יתבגר כבר ויבין שהדרך לבלפור עוברת קודם כל בבניית נרטיב חיובי על עצמו ולא בהקטנה ורדיפה של קבוצות כאלה ואחרות באוכלוסייה.
מדינת ישראל עוברת תהליך מסוכן, שבבסיסו עומד חוסר הרצון של שולי השמאל הישראלי לקבל את תוצאות הבחירות. התעוזה שלהם נובעת, ככל הנראה, מהאמת הפנימית שלהם. היא נובעת מכך שלא ייתכן שקולם של אלה שהם כל כך מזלזלים בהם – של הדתי מאריאל, של המזרחי מבת ים, של המסורתי משדרות ושל התימני מראש העין – יגבור על הקול שלהם, של מה שהם מכנים "ארץ ישראל היפה".
האמת היא שהמתח הזה קיים כאן מאז ימיה הראשונים של המדינה. לשמחתנו, הוא כבר כמעט ולא קיים בחיי היומיום שלנו, אך המתח הזה הולך ומתעצם סביב המלחמה על השריד האחרון של שלטון המיעוט. הזהות של בית המשפט העליון חייבת לשקף את הגוונים השונים בעם ואת ההרכב הדמוגרפי שבו. בית משפט לבן, פרוגרסיבי, חילוני וכל כך אקטיבי, כבר לא יכול להתקבל בשלוות נפש בקרב מצביעי הימין.
אולי זה בית המשפט ש"השתין מהמקפצה", אולי זה יישום של מגמות אקטיביזם עממיות שחודרות לישראל והופכות את הימין הישראלי למעורב יותר ולמתפשר פחות ואולי זה צירוף מקרים – אך אין לי צל של ספק שבין אם הם מבינים זאת ובין אם לא, ההתנגדות העזה לרפורמה המשפטית ולמימוש רצון הבוחר מגיעה ממקום מסוכן מאוד. היא מגיעה מאותו מקום ששאב בניטו מוסוליני את משנתו הפשיסטית, ממקום של התנשאות, של הדרת כל מה שמריח דתי ומזרחי ושל חוסר רצון לקבל את כללי המשחק הדמוקרטיים.
