ביקורו של מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, בשבוע שעבר בישראל, חתם רכבת אווירית קצרה אך אינטנסיבית של ביקורי בכירים אמריקנים בארץ. קדמו לו היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, וראש הסי־איי־איי ויליאם ברנס. שתי שאלות צפות בעקבות הביקורים הללו: מה מטרתם, ולמה דווקא עכשיו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר עבד עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ועם אנשי ממשלו, ובהם בלינקן. לפני הקמת ממשלת בנט־לפיד, ניהל נתניהו את ממשלתו במקביל לראשית כהונתם של ביידן ואנשיו. אך ישנו הבדל אחד מהותי בין נתניהו של 2021 לנתניהו של 2023, ובגללו היה חשוב לביידן לשלוח את בכירי ממשלו למפגשים בארבע עיניים עם נתניהו. ההבדל הוא בעוצמתו הפוליטית הנוכחית של ראש הממשלה, לעומת פגיעותו הפוליטית דאז. בפעם הקודמת עמד נתניהו בראש ממשלת מעבר פריטטית שמדיניותה תלויה ברצונו של בני גנץ. עכשיו הוא עומד בראש ממשלה יציבה, הומוגנית ובעלת סדר יום לאומי־ימני מובהק. המציאות החדשה הזאת הביאה את בלינקן לירושלים כדי להשמיע, אבל בעיקר כדי לשמוע.
רבים במערכת הפוליטית ובתקשורת התרכזו במשפטים הספורים שבהם התייחס בלינקן לרפורמה המשפטית שמעסיקה את השיח הישראלי. שלא נטעה: הרפורמה הזו לא ממש מעניינת אותו או את הבוס שלו. לנשיא ארה"ב ולממשלו יש חמישה נושאים חשובים יותר שעומדים על הפרק בהקשר של ישראל והמזרח התיכון. אלו הם לפי סדר חשיבותם:
איראן – די להזכיר את הפעולה המוצלחת מתחילת השבוע, שיוחסה לארה"ב ול"מדינה נוספת במזרח התיכון". גם אם נדמה שהסכם הגרעין ירד מהפרק, הסכנה האיראנית לא הלכה לשום מקום. ביידן ואנשיו יודעים זאת היטב, והם גם יודעים שבן הברית הקרוב והחשוב ביותר שלהם בתחום הוא ראש הממשלה נתניהו.
הסכמי אברהם – גם בתחום הזה ביידן מבין שהשחקן החשוב באזור חזר למגרש. אחרי שנה וחצי שהסכמי אברהם היו בתרדמת דה־פקטו, חזרתו של נתניהו נופחת רוח חזקה במפרשיהם. מבחינת ביידן אלו בשורות טובות, במיוחד בשל הפוטנציאל לקידום הערוץ הסעודי.
יציבות – לקראת סוף השנה תיכנס ארה"ב למערכת הבחירות לנשיאות 2024. גם אם ביידן טרם החליט להתמודד בשנית, הכול משועבד לשמירה על אפשרות ההתמודדות. וכדי שיהיה לו סיכוי לא רק מול המועמד הרפובליקני אלא גם בתוך המפלגה הדמוקרטית, מילת המפתח היא יציבות. ונתניהו יכול לסייע לו בהשגת יציבות במזרח התיכון.
הישג מדיני – כדי לנצח ייתכן שלא די ביציבות, אלא רצוי להצביע גם על הישג מדיני יוצא דופן. ביידן מכין את הקרקע לפתיחת עונת הפריימריז בעוד כחצי שנה, וגם בהקשר הזה רבות מן הדרכים מובילות אותו לנתניהו.
פלסטינים – אחרי הפיגוע הנורא בשבת שעברה כולם מבינים שהפלסטינים הם כל מה שביידן חושש מפניו. הטרור עלול לחזור לרחובות ולהגדיל את הנפיצות. כל החד־גדיא הזה מסוכן לאזור, ולא פחות מכך לביידן. לכן הוא גם נמנע מלפתוח את משרדי אש"ף בוושינגטון, בניגוד להבטחותיו. הוא מוכן לספוג את הכעס הפלסטיני, בידיעה שכך נשאר בידיו מנוף לחץ תמידי מעל ראשם של הפלסטינים. גם בערוץ הפלסטיני יש לנתניהו השפעה ישירה ומיידית, שביידן צריך לשמר.
לצד הנושאים הללו, הבית הלבן עסוק בדאגות בינלאומיות, כלכליות ופוליטיות, דחופות לא פחות, ובהן המלחמה בין רוסיה לאוקראינה שבקרוב תמלא לה שנה, המתיחות הקבועה מול סין, האינפלציה בארה"ב ומלחמת ההתשה מול הרפובליקנים. ברור אפוא ששני המשפטים הבלתי מחויבים שבלינקן "זרק" לכיווננו בנושא הרפורמה המשפטית בישראל לא היו אלא מס שפתיים דיפלומטי. ייתכן שהוא מאמין במה שאמר, אבל מתוקף תפקידו כמזכיר המדינה האמריקני מונחים על צלחתו מטעמים קצת יותר חמים וחריפים מהסלט הישראלי העייף שלנו.
ואולי זו גם הזדמנות עבורנו להבין שבניגוד לתחושה שלנו בישראל כאילו אנחנו נמצאים תמיד במרכז תשומת הלב העולמית – זה לא המצב, וטוב שכך.
גלעד כץ היה יועץ ראש הממשלה והקונסול הכללי ביוסטון
