אחת הבשורות בטיוטת חוק ההסדרים שהופצה בסוף השבוע שעבר חשובה מאוד לשוק הדיור בישראל, אף שהיא מופיעה בפרק הנוגע לרשויות המקומיות. שנים ארוכות מתקיים בישראל עיוות בתעריפי הארנונה, אותו מס שמשלמים התושבים לרשות המקומית שהם חיים בה. רוב התושבים מתלוננים על גובה הארנונה המושתת עליהם, מבלי להבין שלמעשה היא נמוכה מדי.
הממשלה מגבילה את הרשויות המקומיות בגובה הארנונה שהן רשאיות לגבות מהתושבים, וקובעת להן מנגנון לעדכון הארנונה בשיעור מוגבל מדי שנה. ההסדרה הממשלתית הזו כוללת מנגנון שונה לארנונה למגורים ולארנונה לעסקים, כך שהאחרונה גבוהה בהרבה מהראשונה. בעוד התעריף הממוצע של ארנונה למגורים בכלל הרשויות המקומיות עומד על 52 שקלים למטר רבוע, התעריף הממוצע של ארנונה למשרדים, שירותים ומסחר עומד על 184 שקלים; זהו פער של 132 שקלים למטר רבוע.
במקביל, ההוצאות של כל רשות מקומית על מגורים לעומת עסקים עובדות בכיוון ההפוך בדיוק: תושבים המתגוררים בעיר עולים לה הרבה יותר מעסק הנמצא בגבולותיה. תושבים צורכים שירותים עירוניים רבים ויקרים, כמו חינוך ורווחה, כולל תחזוקת מבני חינוך ותשלום שכר לגננות וסייעות, שירותי ניקיון, תאורה, גינון, תחזוקת שטחים פתוחים, תחזוקת דרכים ותשתיות, תרבות, מוסדות דת ואירועים עירוניים. עסקים, לעומת זאת, צורכים הרבה פחות שירותים עירוניים – בעיקר תברואה ותשתיות רחוב בסיסיות.
ולא רק שתושבים עולים לרשות המקומית הרבה יותר מעסקים, הם אף מכניסים לה הרבה פחות. לא פלא אפוא שרשויות מקומיות מעדיפות להגדיל שטחים מסחריים, ליצור "אזורי תעשייה" ולמשוך עסקים לעיר, במקום עוד בנייני מגורים. רשויות נמנעות מקליטת תושבים חדשים, שידרשו הרחבה של השירותים העירוניים. זוהי אחת הסיבות לבנייה הלא מספקת בישראל ולהיצע הנמוך של יחידות דיור, לעומת הביקוש הגואה. מנתוני מִנהל התכנון בנוגע למלאי השטחים המתוכננים לתעסוקה ברחבי הארץ, עולה שקיים עודף תכנוני משמעותי של עשרות מיליוני מטרים רבועים לתעסוקה, הרבה מעבר למה שדרוש למשק.
חוק ההסדרים העדכני מציע לתקן את העיוות הזה באמצעות העלאה הדרגתית של הארנונה למגורים על חשבון הארנונה לעסקים ברשויות חזקות, שתושביהן יידרשו לשלם יותר. אבל חוק ההסדרים מציע מנגנון נוסף, של "קרן ארנונה" מיוחדת. על פי ההצעה, אחוז מסך הגידול העתידי של גביית הרשויות המקומיות מארנונה שאינה למגורים, יופרש לטובת קרן מיוחדת לתמרוץ דיור. הרשויות יפקידו כספים לקרן הזו, והיא תחלק מענקים לרשויות על כל אישור של יחידת דיור. המנגנון יבטיח שרשויות שנהנות מנתח גדול יותר של הכנסות עסקיות, יפקידו לקרן הזו סכומים גבוהים יותר.
הצעות דומות עלו בעבר, ותמיד נפסלו בלחץ רשויות שאינן מעוניינות לדרוש תשלום גבוה יותר מתושביהן. ההצעה, הכלולה כאמור בטיוטת חוק ההסדרים הנוכחי, עומדת בניגוד להבטחות טרום הבחירות להוריד את תשלומי הארנונה. למרבה הצער, המהלך המדובר משתייך באופן מובהק למתחם ההחלטות שיש בהן היגיון כלכלי רב, אבל פופולריות פוליטית מעטה. נראה אפוא שגם היא תזכה ללכת בדרכן של ההצעות הקודמות בכיוון זה, אלא אם כן הממשלה הנוכחית תפתיע לטובה.
